טורים אישייםשיטוטים

יומן ליקוט: והפעם כמעט רק על פטריות

[רוני איז'אק]

יומן ליקוט

והפעם כמעט רק על פטריות

  כפי שהבטחתי בפעם הקודמת, ובעידוד גשמי החורף, הפעם יהיו פה פטריות והרבה.

ואפתח באזהרה – אין להתייחס לתאורי וצילומי הפטריות בפוסט זה כמקור להגדרת פטריות למאכל ולעולם אין לאכול אף פטריה שאינכם בטוחים בזיהוייה. לפני אכילה של פטרייה לא מוכרת יש להיוועץ במומחה. אוקיי??

אז שוטטתי בכמה מהמקומות הקבועים שלי בין הימים הגשומים מאוד של החצי השני של נובמבר וכמעט בכל מקום מצאתי משהו מעניין.

מלקטי הפטריות נחלו אכזבה קשה בחורף שלא היה בשנה שעברה והתייבשו להם בקבוצת הפייסבוק הקטנה תוך שהם מפרסמים כל מיני תמונות של פטריות מן הנכר. אך השנה, קצת לאחר תחילת גשמי הברכה בארץ המולדת, התעורר לחיים כל היקום המוזר הזה הכולל את ממלכת הפטריות ואת ממלכת חובבי הפטריות (בממלכה השניה השפה הרשמית היא רוסית אבל יש גם מיעוטים דוברי עברית )  אז גם אני הצטיידתי באולר, שקיות ומצלמה ויצאתי ליער הקרוב למקום מגורי.

פטריות חורש

לא תמיד אני לוקח איתי מצלמה. משהו בחוויה של הליקוט מתערבב ונמהל בחוויה של התיעוד ובמובן מסוים אלה שני כיווני פעולה הפוכים. להשתתף בחיים או לתעד אותם? וזו עבורי שאלת רבת משקל. אבל במובן אחר ליקוט הוא ליקוט: פטריות, צמחים, תמונות או תמונות זזות. הכל. ואפשר לנסות להלך בין אינסוף האפשרויות שהדרך מציעה ולהתמקד בתנועה עצמה.  ואחר כך ליהנות גם מן התוצאות, תבשיל מפטריות חדשות שטרם אכלתי או צילום שמפתיע בשיקוף של תחושה, מחשבה, רגש.

לסיור הראשון החורף יצאתי עם נעמה מגן נמש, ידידה, חובבת פטריות מדופלמת ובחורה נעימה בזכות עצמה.  הסתובבנו קצת ביער אורנים מאחורי קיבוץ מענית והתעדכנו הדדית בחולף בחיינו לאחרונה. היה כיף ביער, הרבה ירוק, עלי רקפות, פרחי נרקיסים וים של אספרג החורש. אך בעניין ליקוט פטריות חוץ מארבע אורניות צעירות וחמודות לא מצאנו כלום.

התנחמנו בכמות נאה של אספרג שאספנו שם.

עדיין יש שם אינסוף מהמעדן הזה. מי שבעניין תרימו טלפון להכוונה לתוככי יער האספרג.

פטריות אספרג

 

את האספרג אוספים בתקופה זו של תחילת החורף באמצעות שבירת נחשי הגבעולים המתפתלים שלו  כ15 ס"מ מן הקצה. אפשר לאכול אותו טרי בשטח ממש כמו שהוא וככלל אני מציע לטעום לפני שאוספים המון כי יש שנופלים על חלקת אספרג מזן מר ואז חבל על מאמץ האיסוף.

 מתכון פשוט וטעים לבישול אספרג:

מאדים שלושים גבעולים כעשר דקות או עד לרמת הפריכות הרצוייה.

סוחטים מעל הגבעולים המאודים לימון אחד, קצת שמן זית. מלח ואפשר גם לרסק פנימה שתי שיני שום. וזהו. זה באמת מזון ליקוט גורמה.  נעמה את מוזמנת לשחרר כאן בתגובות את המתכון לתבשיל הפטריות עם אספרג שהכנת.

את הפטריות הראשונות שלי אספתי בשנות השבעים, עת הייתי באמצע העשור הראשון לחיי. אני זוכר את סבא וסבתא מצד אמא ואותי הקטן, מצוידים בסל רשת פלסטי כזה של מכולת. היינו מסתובבים לרוב בחורשות האורנים סביב אוניברסיטת חיפה ובולשים אחר בליטות חומות צהבהבות מתחת לשיחים וקוצים ובין נקיקים. צועדים לאט כשמרחק של כעשר מטר מפריד בינינו על מנת לכסות שטח גדול ככל האפשר. ההליכה היא די מדיטטיבית כשהעיניים בולשות אך ורק אחרי דבר אחד- אורניות. מדי פעם מישהו מכריז בהתרגשות "מצאתי!” וכולם מתקבצים סביבו ובולשים את פני הקרקע בשש עיניים אחר עוד אורניות, כי ידוע שהן יצורות חברותיות שאוהבות להסתובב (להסתופף?) בלהקות.

האורנייה המצויה היא פטריה יפה ובשרנית בעלת כובע חום-אדמדם, שכבה דמויית ספוג בצבע צהוב זרחני בחלקה התחתון (בתוך החרירים שבספוג מסודרים מיליארדים של נבגים שאחראים לקטיף הפטריות שלנו בשנה הבאה) וריח עמוק ומסתורי של יער.

ממלכת הפטריות סובלת מתדמית גרועה כאורגניזם טפילי המתקיים על חשבון אורגניזמים אחרים. התמונה במציאות שונה. אמנם קיימות גם פטריות טפיליות (וגם צמחים, בעלי חיים ואנשים כאלה) אבל למעשה מרבית הפטריות מפרקות חומר אורגני מת והופכות את מרכיביו לזמינים מחדש עבור צמחים ובעלי חיים. האורניה למשל היא פטריה מיקוריזית, פטריה המקיימת יחסי גומלין עם עץ האורן שלמרגלותיו היא גדלה. זו שותפות שבה הפטריה מקבלת מן הצמח תרכובות אורגניות ומספקת לו מים ומינרלים. השותפות הזו מתבצעת באמצעות קורי התפטיר העוטפים את שורשוני העץ.

ריח הניחוח שמריחים כשנכנסים ליער ירוק ולח במשך החורף, הוא למעשה ריח התפטיר- גוף הפטריה, רשת קורים לבנבנים עדינים הפרושה מתחת לפני האדמה, לעתים על פני קילומטרים רבועים רבים, מה שהופך את הפטרייה לאורגניזם הגדול ביותר בעולם. יש הקוראים לתפטיר הפטריות "האינטרנט של הטבע".   מה שרובנו מכנים "פטרייה" הוא למעשה גוף הפרי המייצר את הנבגים (המקבילה הפטרייתית לזרעים) כך  שלקרוא לגופי הפרי "פטרייה"  זה כמו לקרוא לפרי התפוז "עץ"  או לקרוא לקוויאר שחור "דג".

היציאה השנייה לליקוט היתה לאחר עוד כמה ימים של מטחי גשם עזים. עשיתי גיחת ניסיון קטנה לחורשה חמודה של אורנים, ברושים ואקליפטוסים שנמצאת ממש בין בתי היישוב ומיד נתקלתי בחבורת נרתיקניות. משום מה, לפטריות רבות ניתנו שמות עיבריים מאוד משונים ושנויים במחלוקת. אחד המשונים שבהם ניתן לפטריה המאוד נפוצה הזו

פטריות נרתיקנית שתיים

היא ידועה גם בשמה המלא "נרתיקנית נאה דביקה”.

נרתיקנית על שום החלק  העוטף את בסיס הפטריה, שבדמיונו הפרוע של נותן השם, נראה דומה לנרתיק. "דביקה”- הפטריה אכן די לחה ודביקה בחלקה העליון ו"נאה"? גם זה מוזר. בעיני רוב הפטריות הן נאות אבל לנותן השם הרשמי לנרתיקנית מן הסתם היתה חיבה מיוחדת אליה.

חזרתי עם שקית מלאה ומיד יצאתי לגיחה נוספת.

בחורשת אלונים ואורנים מאחורי מגרש הספורט התגלה מצבור חבוי של אורניות חמודות. אלה תמיד מחזירות אותי באבחה אחת אל ימי ילדותי. כפי שבסרט "רטטוי" אנטון אגו מבקר המסעדות, הציניקן קר הדם, טועם מתבשיל הירקות המושלם שמעיף אותו אל ימי ילדותו התמימים והעוטפים במחיצת אימו.

ואז מצאתי עוד כמה חמודות במרכז המדשאה שמאחורי בית הכנסת –  אלה אורניות כשרות למהדרין.

פטריות אורניות בארגז

למחרת בבוקר בחורשת אלונים של אלוני יצחק ממש לפני ששמתי את הילדים בבית העגול גילינו עידו ואני כמה גושיות צהבהבות וגם חריפיות בשרניות. כל שנה אני משתדל ללמוד לזהות, להכיר ולטעום לפחות פטריה אחת נוספת שלא הכרתי בעבר. השנה הצטרפה למאגר שלי "חריפית בשרנית”. החריפיות דורשת בישול ארוך וטעמן חריף במקצת. מתאימות גם להחמצה וכבישה.

פטריות בשרניות שתיים

ליתר ביטחון שלחתי את התמונות בואטסאפ לסמכות העליונה של הכוכב. והיא אישרה את הזיהוי ואף צרפה מספר טיפים לבישול. תודה אולגה!

חשוב לבשל כל פטריית יער שמלקטים ולעולם לא לאכול אותן טריות.  פטריות רבות הופכות לטובות למאכל רק אחרי בישול. יש זנים שמצריכים בישול ואז החלפת המים בסיר והמשך בישול. החימום הממושך גם מחסל כל מיני מיקרובים אחרים העשויים לחיות על ובתוך הפטרייה.  ממש כיף לייצר כמות תבשילי פטריות כל כך גדולה שחלקה נכנסת להקפאה עד הקיץ.  לאכול באמצע אוגוסט מרק פטריות יער מהביל זה נפלא!

היו אלה ימים מהנים ופרועים של ליקוטים, טיולים ובישולי פטריות אל תוך הלילה.

ככה זה מלקטי פטריות – חיים על הקצה. (של סיר המרק)

פטריות מרק

 מתכון למרק ארבעת המינים:

חותכים בצל גדול לקוביות קטנות אפשר להוסיף גם בצל ירוק. מטגנים בקדרה עם שמן זית או חמאה. (ואל תתחילו לספר לי שלא בריא לטגן בשמן זית. פעם גם חשבו שאסור לשתות מים אחרי אכילת פירות) מכינים את הפטריות האלה – (או כל קומבינציית פיטריות אחרת)

חריפיות בשרניות

גושיות צהבהבות

נרתיקניות נאות דביקות

אורניות מצויות

מן הגושיות והאורניות מורידים קודם את השכבה התחתונה דמויית הספוג ושומרים בצד- בסיור הבא כדאי להחזיר את השאריות ליער כדי לתת צ'אנס לכל הנבגים שנמצאים שם לפרות ולרבות ולאפשר את סיורי הליקוט של שנה הבאה. חותכים לקוביות בצורת אפרסמון אבל אפשר בכל צורה…

אחרי שהבצל מזהיב מוסיפים את הפטריות החתוכות לקדירה וממשיכים תוך ערבוב. התבשיל רותח קלות והפטריות מזיעות הרבה נוזלים. ממשיכים לבשל ולצמצם אותו קצת על אש בינונית,לאחר מכן מחליטים עד כמה סמיך רוצים את המרק ובהתאם מוסיפים מים. אני מציע, גם לאלה שאוהבים את המרק שלהם מאוד סמיך, להוסיף קצת מים בכל זאת כי אחרת התבשיל יוצא מרוכז מידי ועז טעם כך שהוא מתאים יותר לשמש כרוטב לפסטה או לתפו"א. בקיצור ממשיכים לבשל עוד כעשרים שלושים דק' על אש קטנה. מגישים עם קרוטונים, גבינה צהובה מרוסקת או כמו בכל משפחה הונגרית טובה, על צלחת קטנה עם צנונית פרוסה דק, בזוקת מלח וזלופת לימון.

 בנוגע למתכון שימור האפרסמונים מן השבוע שעבר (אלכס, תרשום)

לוקחים עשרה אפרסמונים ברמת בשלות גבוהה. קולפים אותם ומגלענים אם צריך.

שמים בבלנדר יחד עם מיכל שמנת מתוקה או יותר טוב אפילו – חלב קוקוס. מבלנדרים יחד עם כפית וחצי קינמון וחצי כפית הל ושמים בפריזר. כל חצי שעה מוציאים, נותנים עירבוב נמרץ עם מזלג ומחזירים לפריזר עד שאי אפשר לערבב יותר. והרי לכן גלידת אפרסמון משובחת ללא תוספת סוכר! מחקרים עדכניים גילו שגלידה בחורף מצויינת לבריאות!

—-

לטור הקודם של רוני >

רוני איז'אק – לקט בנשמה ולא רק של צמחים.

אנשים, קשרים, עיסוקים, שירים, ספרים, מאכלים, ארצות, ערים, חי, צומח ודומם.
במערה סודית במעמקי היער אני רוקח תבשילים, ליקרים, תערובות צמחים ותכשירים שונים ומשונים לעצמי ולכל מי שזקוק או מתאווה להם.
מבקש לחבר את העולם המסתורי של האדם עם הממלכה החבויה של הצמחים.
וכל זה מתוך גילוי ופיתוח עצמי בלתי פוסקים.

לפייסבוק של רוני >      |     לאתר של רוני >

תגיות
הראה עוד

6 thoughts on “יומן ליקוט: והפעם כמעט רק על פטריות”

  1. גילוי נאות, אני אמא של רוני, כך שהאוביקטיביות ממני והלאה,
    ולמרות זאת מותר גם לי להגיב ולומר שהכתבה הייתה מרתקת ואף למדתי ממנה אי אלו דברים על עולם הפטריות.
    רוני, אני שמחה שלסבא וסבתא (הורי) היה חלק באהבתך לטבע בכלל ולפטריות בפרט.
    מחכה לטור הבא…

כתיבת תגובה

Close