]מאת: טלי מצליח]
בבוקר יום חמישי יפהפה ורטוב, אחרי שלושה ימי גשם, יצאתי לאסוף את הדוגמנים מהגינה לקראת יום צילומים בלבנדר – אלו הצמחים שמהם יוצרים את השמנים האתריים. ביציאה מהבית מלבלב לו שיח גרניום לימוני, ממולו נזקף שיח רוזמרין ענק פורח בתכול. שלושה מיני לבנדר פורחים בימים האלו אצלי בגינה, איזו חגיגה. אספתי עלים ופרחים, הוספתי קצת מנטה, עלים צעירים של עשב לימון, עלי יסמין זית ומרווה. איזה אושר שגן העדן המוריק והריחני נמצא מסביב לבית.
צמוד לבית יש גם שיח של קידה שעירה- זהו צמח בר שלקח לי הרבה זמן עד שהצלחתי לאקלם אותו בגינה. פרחיו הצהובים נראים כמו תחילתו של אביב קצת שמח קצת עצוב. חשבתי על זה שהגינה כמעט לא השתנתה למרות שהיא כמעט ולא מושקת. כמה טוב שמראש בחרנו בצמחים הגדלים בארץ גם בבר. הם ישמחו להשקיה וישרדו גם בלעדיה.
למחרת נסענו לירושלים לרגל השקתו של הספר "ילדים מביאים חסידות לעולם". בספר שכתב רן לוי- יממורי ובסרט שצילם אייל ברטוב מסופר על העיר טויואוקה באי הונשו שביפן שעשתה שינוי עצום בתפיסת האדם האדמה והמארג האקולוגי. בזכות ילדה /קהילה / ראש עיר. זהו איזור שהיה חקלאי זוהם ע"י ריסוסים וכתוצאה מאסון אקולוגי שהביא ללחץ קהילתי הפך לאזור חקלאות אורגנית. החקלאים והעיר מרוויחים היום יותר. הספר הזה מעורר השראה ומזכיר לי שכשמאמינים במשהו כדאי להגיד, לעשות ולספר על זה. השתיקה לא תביא אותנו קרוב יותר לאמונות שלנו. צריך לפעול. בשדות שלנו פעם היו חוגלות, חוחיות ארנבות, חילזון השדה, זיקיות, צבים, גחליליות שילשולים ומינים נוספים שנעלמים של יונקים, זוחלים, חרקים וציפורים. מה המשמעות של זה?
מדוע הם נעלמים? מה המשמעות של היעלמם לגבינו. איזון מופר? זיהום? התפרסות שלנו בשטח? אותי זה מפחיד!
כשאני רואה את המינות (מין פולש של ציפורים) שולטות בחצר אני רואה שהחזק שורד, שהמקומי נכחד ושאנחנו טומנים את הראש בחול. אומנם יש לנו גינה נחמדה אבל הטבע גווע. עבורי כמתבוננת זהו איתות!!! חייבים לפעול למען סביבה שיש בה מקום המכבד גם את החי והצומח. הם הסמן שלנו לאיזון ובריאות.
את לבנדר הקמנו אחרי שראינו מה שמפו יכול לעשות לצמחים ודגים. התקרית היתה הסמן שלנו למה אנחנו רוצים שלא יקרה לנו וילדינו. אבל אנחנו חשופים כל הזמן למזהמים לחומרים שמשפיעים עלינו ברמת הDNA – ומרצון.
באופן אישי אני כל הזמן לומדת על אקולוגיה. מה יותר אקולוגי שקיות נייר (ליצורן משתמשים בעץ והן מגיעות מסין) או שקיות ניילון? (עשויות מתוצרי נפט מגיעות מסין, בפחות אוניות) או אולי שקיות נייר ממוחזרות (אך יקרות) שנעשות בעבודת יד ממפעל מוגן? אין תשובות פשוטות. המציאות מורכבת אבל הנושאים של הפחתת צריכה, מיחזור ושימוש חוזר הם מרתקים ומאפשרים יצירתיות. לקראת טו בשבט. מזמינה את כולם להתבונן בסביבה הקרובה ולשים לב יותר ל- מה אני יכול לעשות למען סביבה נקייה ומכבדת יותר את כל האורגניזמים מתוך הבנה שכולנו קשורים מדובר במארג עדין אנחנו משפיעים ומושפעים.
ואם להיות קצת מעשיים – גינון עם צמחי שגדלים גם בר יכול להיות מקסים. צמח בר הוא קודם כל ערובה ליכולת השרדות, יכולת להסתפק במועט במים. אני מעדיפה שהצמח גם יהיה שימושי לכן צמחי תבלין הם בחירה מועדפת – הם מופעים בגבהים פרחים ועלים שונים במבנה ובצבע וניתן לצור צבעוניות יחד עם שימושיות ניתן להשריש או לאסוף זרעים אבל ניתן מצא גם במשתלות. צמחים כמו: זוטא לבנה, זעתר, פיגם ( מצויין להבאת פרפרים לגינה), הדס, לבנדר, גרניום לימוני, מרווה, טימין, קארי, רוקט, חרדל, שומר אלוורה. (סירפדים ?) משמשים אצלנו להרבה יותר מהכנת תה.
מזמינה את קוראי המושבה להוסיף לרשימה שמות צמחים ארצישראליים חסכוניים במים ושימושיים. כולל נגד עין הרע.
חג שמח טלי -לבנדר
בית לבנדר – בית לבריאות טבעית יצירה ואקולוגיה בכרכור.
השינויים הם גדולים וקטנים , אין לדעת בזמן אמת אלא רק בדיעבד, מה באמת חולל שינוי גדול ומה קטן , ואז משתנים הקטבים או בא השטפון , רעידת האדמה או סתם אוליגרך / תאגיד שנוזל לו כל הנפט מהבאר ..כולה חור קטן במשאבה…
דררה ירקרקה וחביבה ופתאום מסתבר שהיא מעלימה זנים שלמים…
עמלמולית הירקרקה עם גינתה , ובקרוב החורשה , וכמו שכתבת, טלי, כל אחד עושה מה שבקרבתו – (רק שיעשה) ואין לשער את התוצאות…
אם רק שנה אחת לא נקנה שום דבר חדש, אם רק יום לא נסע עם המכונית , אם לא נקח שקיות בכלל , גם לא של המותג החביב עלינו , אם רק…
אפשר להביא לכאן מלא רעיונות קטנטנים כמעט בלתי מורגשים שיחוללו ביחד שינוי ענק..
ביחד עם האתרים כמו אגורה ויד 2 , ביחד עם הטבעי, ביחד עם השחזור ויד שניה, …
והכי חשוב לא לפחד כלל , לא נעלם כל כך מהר.. או להיפך…מה שנבחר
אני לא בטוחה שאנחנו המין החזק, אבל אין ספק שאנחנו מין שמצמצם ומעלים מינים אחרים בשיטתיות.
יש לא מעט אנשים שעושים כדי לצמצם את הנזקים שלנו. אני חושבת שהגינה הקהילתית היא סוג של מיזם שיש בו גם את הפן הזה. גם לליפוף שמחדשת רהיטים או מוצאת להם בית חדש מצמצמת קצת את הנזק שאנחנו גורמים. אפשר להגיד שזה שולי. אני אומרת קודם כל נעשה כל אחד לפי מה שקרוב אליו ומתאים לו/ה כדי לצמצם את מידת הנזק ואחרי זה מוטב שנחשוב יחד (או נתמוך ביוזמות קיימות) על מה יכולה קהילה לעשות כדי שלא תכחיד את עצמה תוך כמה שנים קצרות.
יפה מאוד כתבת טלי. הלכתי ובדקתי את "התקרית" עם ניחוחות ג'ון קנדיים וגם את נושא הזרזיר שלאט לאט דוחף את הדוכיפת והדרורים החוצה ועכשיו מתחילים לתפוס אותו כדי לדלל את האוכלוסייה שלהם.
לצערנו, המין החזק ששורד בינתיים הוא זה שהולך על שניים. נדמה לי שזה מקור הבעיה. מתי הוא יוחלף או שההארד דיסק במוח שלו יוחלף, זו כבר שאלה הרבה יותר גורלית. אולי 2012 אולי 2020 אולי 2040 ואולי לא. בקיצור, כרגע נראה לי הרבה יותר הגיוני שהכדור יוחלף לפני שהמין החזק ייעלם.
כל צמח וכל חיה שאנחנו רואים הם בחזקת החזק שורד. דינאמיקת השינוי מורגשת עכשו יותר [והמיינות במיוחד מעצבנות .והדרארות] אבל גם אלון וחרוב הם פה על חשבון צמחים אחרים שלא שרדו. ככה זה.
ולהוסיף לרשימה.. כליל החורש. לוטם. ליבנה רפואי. חרדל השדה.חוטמית זיפנית… יפים לגינה .
לקידה שעירה קראנו פקידה שעירה ועד היום זה מצחיק אותי.