כלום לא קרה היום

[מאת: סיון]

חדשות מרעישות!!
כלום לא קרה היום

ישבתי ואכלתי סנדוויץ' עם גבינה ומלא חסה, והסתכלתי על הגדר השמוטה מהסערה. אילן הבטיח שיבוא לתקן אותה, ובינתיים אני יושב ומסתכל על גן הילדים ממול. הגברת שבאה עם האוטו המצוחצח, מחנה, מחכה לבנה מחמלה.
ואני חושב על אותו דן, שלקח ממני בסוף התיכון קלטת וידאו שעמלתי עליה שבועות. לקח ולא החזיר.. ואם אני אגיד שזה קרה, הוא יכול להגיד פשוט – זה לא קרה. ואז חשבתי – אולי זה באמת לא קרה? זה כמעט חלום. אני זוכר שזה היה, אבל באותה מידה זה פשוט ענן, של איזה רעיון.
זה הצחיק אותי, כי אותו אדם שעשה לי רע, לקח ממני משהו, יכול להגיד שאני פשוט ממציא, לא זוכר. ואולי הוא צודק…
אולי הכל המצאות שלנו. כל מה שהיה… זה הצחיק אותי מאד, הגוף שלי רעד מצחוק והביס עם הגבינה עדיין היה בפה.. אהה..

אבל אם אני ככה, הכל טוב ומעופף, איך בתכלס? מה עושים עם זה…
ואז אמרתי, מה, אין שום דבר פיזי שמשנה לי? ואמרתי.. ברור.. כאב פיזי יכול להיות מאד לא נעים
כל השאר באמת לא אכפת לי. לחיות או למות, כאן או כאן 🙂 הכל הוויה
אבל אם יכאב לי.. מה אז? את זה אני לא רוצה
זה החרדת מוות שכולם מדברים עליה? אז וואלה, היא אי שם בשורש, קיימת כשהכל מתפוגג בשאנטי…
אז ניסיתי לחשוב מהי אותה חרדה. אבל זה כבר היתה מחשבה. והבנתי שאני לא בכיוון… לקחתי עוד ביס, התכופפתי מאחורי העמוד כי היה בא לי גדר ולא היה. אבל האישה כבר היתה עסוקה עם הילד. היא אמרה לו לשבת על הסדין, ואני בטוח שאחרי כמה שניות הוא כבר זז מהסדין. והיא חייכה
כי אלה החיים, לא מה שאנחנו רוצים
יבלבלו אותנו עד שנצחק
חיים מלאי אהבה
🙂

—

לעוד טקסטים של סיון >

לסיפור הקודם, זהו הסיפור של לידתי מחדש >

והבאים בדרך…