2012 זה עכשיואוכלחינוךיוזמות חופשיותנשיםסביבה וקהילה

כמה עצוב שכל מה שנוכל לתת להן – זה אוכל

[מאת: לילי בוטמן]

כבר שנתיים ו-69 פוסטים עברו עלי תחת עץ הפקאן, כולם עסקו בסביבתי.  בחברתי, לא העזתי לגעת. אני אדם שבוכה כשיש סוף עצוב בספרי ילדים, על סרטים אין מה לדבר, פשוט שמרתי על עצמי ידעתי שיש דברים איתם אני לא מסוגלת להתמודד!

ואז פגשתי את אבי מנהל המקלט לפליטות: רובן מאריתריאה, רובן נאנסות על-ידי המבריחים בסיני, רובן מגיעות בהריון, כשאין אפשרות לעשות הפלה הן יולדות את ילדיהן ומגדלות אותן.
פגשתי אותו בגלל מעורבותו באדם לאדם ושיתוף הפעולה שרציתי לרקום עם ספריית הפאזלים, במיומנות של פילנטרופ ותיק הוא התחיל לספר לי על המקלט, הנשים, הילדים ובעיקר על מצוקת המזון, הוא התחיל את המשפט ב"את שואלת במה את יכולה לעזור?" ודיבר על החורף והצורך באוכל, על זה שהוא מחטט לחברים שלו בארונות ולוקח להם מוצרי מזון למקלט, מאז הצורך שלהן באוכל הולך איתי אפילו שמראש לא שאלתי…התחלתי לעסוק בפליטים.

איפה זה לעזאזל אריתריאה?
לראשונה בחיי גיליתי אותה, מדינה קטנה מתחת לסודן, גודל פי 5 ביחס לישראל, תושבים 6 מיליון, קיבלה עצמאות מאתיופיה ב1993 במישור הדמוקרטי:

דמיינו מדינה שכמעט ואין בה אינטרנט. השלטון מפעיל שני אתרים בלבד, אחד מטעם "המשרד לענייני אינפורמציה" והשני מטעם המפלגה השלטת. דמיינו מדינה בה כל מוסדות העיתונות הכתובה העצמאית נסגרו כבר לפני למעלה מתשע שנים. במדד חופש העיתונות העולמי, דירג ארגון "עיתונאים ללא גבולות" את המדינה הזו במקום ה-175 והאחרון.

דמיינו מדינה בה חל איסור גורף להתאגדות פוליטית שלא מטעם המפלגה השלטת. אופוזיציה איננה חוקית ומאסר ללא משפט הוא הדין לגבי כל אדם המותח ביקורת פומבית על המשטר. כבת של אסיר ציון לשעבר ובעלת שיח פנימי מתמשך עם מושג החופש, משהו בי מצטמרר, גם אני הייתי שואפת לברוח!

סיני שלי היא וחופש, שלהן עינויים
לפי דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בשנת 2010 הוברחו לישראל דרך הגבול עם מצרים 11,763 בני אדם. רבים מהם נפלו קורבן למבריחים, אשר דרשו דמי כופר גבוהים כדי לשחררם. עד שהכסף שולם, הם הוחזקו כבני ערובה, בתנאים תת אנושיים, ועונו. העינויים שימשו אמצעי לחץ על קרובי משפחתם לשלוח מהר ככל האפשר את כספי הכופר. כמה מהעדויות מלמדות כי חלק מהקורבנות נרצחו בידי המבריחים או הורעבו למוות. על פי העדויות שנאספו, רוב הנשים שהוחזקו בידי המבריחים במדבר במהלך שנת 2010 נאנסו, רבות מהן לעתים תכופות "מתי מדבר" היא הכותרת של דו"ח העדויות שגבו אנשי מוקד הסיוע לעובדים זרים ותת הכותרת "מוקדש לאלו שנרצחו, ולאלו שעודם מוחזקים בידי סוחרי אדם תאבי בצע" ומה עם מי שעברה את התופת ונותרה בחיים, איך אפשר לחיות עם טראומה שכזו?

בארץ המובטחת
פליט זה סטטוס שיש עמו זכויות, או לפחות מחייב את המדינה המארחת להתייחס אליך כאדם, מסתבר שבישראל לא ממהרים להעניק את המעמד הזה. וכך כותב רן כהן מ"רופאים לזכויות האדם" למעלה מ-9,000 מבקשי מקלט אריתראים נמצאים היום בישראל. אף לא אחד מהם הוכר כפליט, למרות שבמדינות העולם 96% מיוצאי המדינה הזו מוכרים ככאלה.

לאריתראים בישראל אין נגישות לזכויות חברתיות בסיסיות – לרובם אין אשרות עבודה, לכולם אין נגישות לשירותי בריאות או רווחה… ברחובות הם בלתי נראים, שדופים, עלובים, עניים, שותקים. חוץ מכמה אוהבי פליטים יפי נפש, מי משתין לכיוון שלהם בכלל?

מה כבר אפשר לעשות?
אוכל ביקש אבי, במקלט משוועים למזון.
"אנו מחלקים כ- 100 קג של ירקות ופרות טריים בשבוע ועוד כ-100קג של מזון יבש, שמן, פסטה, אורז, שמן, קטניות, קמח וכד'. הצרכים הם אדירים".
בית החינוך הדמוקרטי "שבילים" ויגאל העומד בראשו התגייסו, ובשבוע הקרוב נעמיד עגלה ונאסוף אוכל למקלט. אם כל משפחה תביא קילו אוכל יבש ו-10 ₪ לפירות וירקות טריים נבטיח אספקת מזון לכל דרות המקלט למשך שבוע. כמה חבל שכמו שאמרה חגית זה מרגיש כמו פלסטר על שבר פתוח.

הראה עוד

19 thoughts on “כמה עצוב שכל מה שנוכל לתת להן – זה אוכל”

  1. מצרפת את המכתב ששלחו מהמקלט , מי שלא הספיק , הוסכם לאסוף גם בשוק החלפות
    אני התרגשתי מאוד מכמות המזון והכסף שנאספה פה במושבה, וגאה להיות חלק מקהילה עם לב כל כך רחב והנה המכתב-

    "אני רוצה באמצעותך, להביע תודה מקרב לב על תרומות המזון הרבות שאספתם ושלחתם אלינו.

    רוב הציבור קורא על 'בעיית' הפליטים בעיתונות. ל'בעיה' אין פנים ואין שם. בדר"כ היא מוצגת כאיום על החברה הישראלית.
    אצלנו , ה'בעיה' מורכבת מנשים, מילדים ותינוקות. יש להן היסטוריה. יש להם שם.
    רובן מגיעות לישראל בדרך-לא-דרך, תוך סיכון חייהן וחיי ילדיהן. אלו שהתמזל מזלן ומצליחות לשרוד את הדרך מגיעות אלינו מותשות, לעתים חולות ופגועות. קשה לתאר ילד קטן בן 5 שהלך ברגל וחצה את מדבר סיני אבל יש לנו במקלט כמה כאלה. גילימון בן ה-12 שואל את אחיו עמי בן ה-9 בעברית שוטפת 'יאללה שלך, אתה לא זוכר שהלכנו בלילה ולא היו לנו מים? וסמי עונה לו 'עזוב אותך, הייתי בן 5. לא זוכר כלום. אתה בא לשחק בכדורגל?'
    אנו נאבקים יום-יום להעניק להן גג, מיטה, חום וטיפול רפואי . יש לנו במקלט כ-60 נפשות ואנו חשים כי אנו מצילים אותן ואת ילדיהן וזו אך טיפה בים.
    אין תרומה קטנה מדי. כל שקית אורז מחוללת שינוי גדול.
    תודה לך ולבני הישוב שלך על התרומות הנדיבות שיעזרו לנו לעבור את החורף הקשה.

    תודה מכל הנשים והילדים שלנו
    בברכה"

  2. עוד עדכונים , בנוגע לנקודות איסוף, בלוונדר אין בעיה לתרום דברים שאינם אוכל מגבות , שמיכות פירוט על צרכים בתגובה של אבי, בנוסף עוד נקודת איסוף מזון בלבד בירוקה בכרכור. התרומות מתחילות לזרום ואני מודה על הקהילה הנפלאה בה אני חיה, תודה

  3. שלום לכולן ולכולם
    אני מנהל את המקלט המדובר שבעבורו אתם/ן עורכים את מבצע ההתרמה המבורך הזה.
    אשתדל לענות על כל השאלות:
    המקלט נמצא בשכונת שפירא בת"א. איננו מאפשרים ביקורי תורמים/ות כי זהו ביתן של הדיירות ושל ילדיהן. אין להן בית אחר. תארו לעצמכן 'מצעד' תורמים ומתנדבים הבאים 'רק לביקור קצר' ואת הצורך להביע תודה על כל תרומה. אנו משתדלים להעניק לדיירות ולילדיהן תחושה של בית רגיל. כמו זה שיש לכל אחד ואחת מאתנו. אנו מבינים את התסכול שהעניין גורם ואת הצורך לקרבה. לא נותר לנו לקוות שתגלו הבנה.
    למה רק מזון? אנו קשורים לעמותת 'אדם לאדם-הזדמנות לתת' המספקת לנו את כל צרכינו בענייני ביגוד.
    המחסור במזון הוא המחסור הגדול שאנו נתקלים בו באופן יומיומי. המזון שאנו זקוקים לו ביותר הינו : קמח, אורז, סוכר, קטניות, שוקולד .כנראה שתינוקות הנולדים בארץ, גם אם אמותיהן מאריתריאה, באים לעולם עם התמכרות קשה לממרח הזה :)). שימורים של זיתים. אפונה. גזר. שמן בישול.
    אין לנו שימוש בדגני בוקר בכלל. לאמהות אריתראיות זה נראה כמזון לציפורים (אולי הן צודקות, מי יודע)
    אנו רוכשים מדי שבוע כ-100 קג של פירות וירקות במחירים מוזלים בשוק. את אלה כמובן שלא ניתן לשלוח לנו כתרומה ולצורך זה אנו אוספים תרומות של כסף. כל אגורה מושקעת ברכישת מזון טרי.

    אנו זקוקים למזרונים למיטות יחיד. שמיכות חורף. מצעים ומגבות- כל אלה במצב טוב ובר שימוש.

    יש לנו לידות רבות. יש אצלנו במקלט מספר רב של תינוקות. אנו זקוקים לעגלות, טיולונים. סלקלים. כיסאות בטיחות. צורך מיוחד יש לנו בעגלה לתאומים. שני ילדיה הנפלאים של לוצ'יה, בני חודש.

    אין תרומה קטנה מדי. כל פריט משפר במשהו.

    תודה מקרב לב.
    אנא אל תהססו ליצור עימי קשר

    בברכה
    אבי סופר

  4. מתנצלת שלקח לי זמן להגיח לפוסט , המון עומס וסוג של ריחוף פחות אופייני. העגלה בשבילים מהבוקר והתחילה להתמלא.
    לגבי עוד נקודה שלא קשורה לבית הספר, מחר אני אמצע בית עסק שמוכן להפוך לנקודה נוספת לכל מי שלא קשור לבית הספר ואפרסם פה.

    לגבי שמיכות מגבות מעילים, אני אעביר את השאלה לאבי סופר המנהל…

    לגבי מיקום המקלט ויצירת קשר ישירות , אשאל אותו באיזה אופן הוא רוצה לתקשר ואפרסם
    תודה רבה , רבה
    לילי

  5. כל הכבוד על היוזמה!

    ובהצלחה עם איסוף המזון. אני בעניין. ממתי העגלה שם?

    למי שמחפש/ת עוד מידע על הפליטים ועל אפשרויות לעזור להם:

    http://www.plitim.co.il/asaf.html

    א.ס.ף – ארגון סיוע לפליטים ולמבקשי מקלט בישראל (ע"ר)

    עמותת א.ס.ף פועלת למען הגנה על פליטים ומבקשי מקלט אשר נמלטו לישראל ולמען קידום זכויותיהם ומעמדם במדינה ובציבור על בסיס החוק הבינלאומי והמוסר. עמותת א.ס.ף שואפת לחזק את יכולות ההתמודדות של הפליטים ומבקשי המקלט אל מול הקשיים החברתיים, הכלכליים והנפשיים ולהבטחת שלום הפליטים ומבקשי המקלט בישראל ומתן מקלט בטוח ואנושי.
    ארגון א.ס.ף פועל למתן סיוע לפליטים ומבקשי המקלט ברחבי הארץ ומספק לפליטים ולמבקשי המקלט סיוע הומנטרי ופסיכו-סוציאלי.
    דוא"ל: assafaid@gmail.com
    טלפון: 072.2513838
    פקס.: 072.2513837
    כתובת: גולומב 52 תל אביב, קומה 1
    אתר: http://www.assaf.org.il

    ספריית גן לוינסקי:
    http://maritbenisrael.wordpress.com/%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%AA-%D7%92%D7%9F-%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%A1%D7%A7%D7%99/

כתיבת תגובה

Close