כמה תובנות על המצב:

[אייל כגן]

1. הנתק בין אלו ש״למטה״ לאלו ״למעלה״ הוא מוחלט. הפער בין העם לבין אדוני העם הולך ומתרחב ונראה כמו הגרנד קניון. לא מעט מהאנשים שאני מדבר איתם, בכלל לא מתכוונים להצביע. איבדו אמון באופן מוחלט במערכת או במי מנציגיה. מה בין קשיי היום יום והצורך לשרוד לבין רדיפה אחרי כסא, משכורת, בזבוז כספי ציבור ושחיתות. ובמילים אחרות קצת פחות פוליטקלי קורקט. שיילכו להזדיין.

2. ובכל זאת יש נקודות אור: סתיו שפיר, איציק שמולי, מנואל טרכטנברג, יוסי יונה. כולם מכוכבי מחאת קיץ 2011 ועכשיו הם מככבים ברשימה של מפלגת העבודה. 3 שנים וחצי מהקיץ ההוא, באמצע החורף של 2015, קול ההמון מקבל צורה ותוכן. יותר מזה, מפלגת העבודה חוזרת לאחד האדנים המרכזיים שלה. האדן החברתי. זה לכל המפקפקים בדבר הכח של אותו קיץ קסום.

3. אבל זה לא מספיק. המוסכניק השכן שלי, מת שביבי יעוף, כמוני כמוהו, אנחנו שייכים למעמד הפועלים. הפועלים העצמאים (שם נהדר למפלגה). מזיינים אותנו כל יום מחדש. ובראש המסדר עומד כמובן, הנדחף למצעדים לא לו.האיש עם הבלורית הלא מתנפנפת. ״שים לעבודה״,אני אומר לו. ״באמת נבחרת מצויינת״, הוא אומר לי. ״נו״,אני אומר לו, ״לא יכול לשים אמת״, הוא אומר לי, ״לא יכול״.

4. אם אני עומד בראש המחנה הציוני (ג׳יזס, מי חבר את השם המעפן הזה), אני משנה את האותיות ״ אמת״ לאותיות ״ציון״. רבים ממצביעי הליכוד, מצביעים רגשית. מי ששם כל חייו מחל, לא יכול לשים אמת, היד לא מצליחה להכניס את הפתק למעטפה. ככה זה. ציון, זה ארץ ציון. עוד 2 מנדטים לפחות, וכשנלחמים על חודו של קול, זה משמעותי.

5. אני לא עומד בראש המחנה הציוני (שם מעפן), אבל אם רוצים להעיף את ביבי, הדרך היחידה לנצח זה להצביע לעבודה- תנועה. להצביע למרץ או לדב חנין, זו פריבילגיה. אם רוצים שהרצוג (מה זה בוז׳י,רק על זה הוא מפסיד מנדט) יקבל את המנדט מריבלין, המערך צריך לנצח את הליכוד. זה משחק על כל קול. הכי פשוט. עורך דין טוב יודע לסגור עסקאות. והרצוג הוא עורך דין טוב. הוא ידע לחבר בין ליברמן למרץ, כחלון ממילא בפנים, ויצטרך להחליט, לפיד או הדתיים. הגודל כן קובע. מי שיותר גדול יהיה בשלטון. בגלל זה יאיר נלחם כמו משוגע.

6. אני לא איש יש עתיד, ברמה האישית קשה לי עם הזחיחות, הנביבות, והיהירות של העומד בראשה. אבל לזכותו ייאמר שהילד המפונק של הפוליטיקה הישראלית, זה שגרף את קולות המחאה באופן לא מוצדק, עושה עכשיו עבודה חשובה. הוא הפשיל שרוולים ונלחם על מקומו בפוליטיקה הישראלית. הוא כאן והוא כאן בשביל להישאר. גם לא יזיק לו לשבת באופוזיציה ולראות איך החיים נראים מהצד השני, הפחות זוהר, הפחות מרוח בחמאה. ככה בונים מנהיגות, ככה בונים ענווה.

7. לעומת לפיד, כחלון לא צריך לעשות כלום. ככה זה שאתה השם החם בזירה. לא משנה מה כחלון יעשה, עשרה מנדטים יש לו. והוא יהיה שר האוצר. עם ביבי, עם בוז׳י. מי שינצח, הוא איתו. בא לעבוד. מפונק הוא לא היה אף פעם. ואת העם הוא מכיר. למוסכניק השכן שלי הצעתי את כחלון. סוג של ליכוד. ככה הוא אומר בעצמו. והכי חשוב. כל קול לכחלון, זה פחות קול לביבי. פחות קול לביבי, זה עוד ניצחון קטן לעבודה-תנועה.

8. לא דיברנו על בנט. אומר רק דבר אחד. אם ביבי מנצח, בנט יהיה ראש הממשלה הבא. אולי כבר בסיבוב הזה. אם ביבי מנצח, יש סיכוי טוב, שבנט מקבל ברוטציה את הראשות. אם לא בסיבוב הזה, בסיבוב הבא. נשמע מפחיד. נכון. זה מפחיד.

9. יאללה לעבודה. לא רק להצביע עבודה. לשכנע, לוותר על הפריבילגיה. הנוסחה פשוטה. ניצחון על חודו של קול. והקרב צמוד. אנחנו נאבקים פה על הלחם, לא על החמאה. לחם, עבודה.

להמשך הדיון בפוסט בפייס >