אמנות ועיצובזוגיות ומשפחהמציאות

כששניים חושבים אחד

או במלים אחרות,

מעשה באיש ובאשה,

באותיות ומלים ולוחות שנה.

זה התחיל מזמן, וממשיך וקורה, ממש בימינו, ברוח התעוררות הפרטית, העממית והאנושית על כוכב הלכת ארץ. הכל קשור בהכל. הכל תלוי בהכל . ויותר מזה, כל דבר משפיע על כל דבר. וברוח האנושית מתגלה היכולת, האפשרות והנחיצות לחשוב ביחד. לחשוב ביחד. הלבד הביא אותנו עד לכאן, ולא ממש הוכיח את עצמו. לחשוב ביחד. להתכוון ביחד. לשם אנו צועדים. זו רוח השינוי.

וחשיבה ביחד איננה רעיון המקובל על שניים או דעה משותפת לכמה אנשים. זוהי אחידות. חשיבה ביחד היא אחדות חשיבה ביחד היא היכולת לראות יחד ולמנף איכות מופשטת לחלוטין ולממשה על הארץ. כדי להמחיש משהו מן הענין הזה מצורפת כאן מובאה מהספר 'יש הבטחות בעולם' שיראה אור בקרוב:

יש הבטחות בעולם. יש הבטחות של בני אדם ויש הבטחות משמים. הבטחות של בני אדם, כאשר מקוימות, טעם שמימי יורד אל הארץ. הבטחות משמיים, כאשר מתקימות, השמיים עצמם יורדים אל הארץ. אהבה יורדת אל הארץ. ויש הבטחות שמימיות לבני אדם. ויש הבטחות שמימיות לעמים. ויש הבטחות שמימיות לשניים שהם אחד. וההבטחות כולן כתובות בצלם. והן כולן דומות. ואין אחת זהה לאחרת. וירידתן מעשה אהבה בין שמים וארץ. והן כולנה נכתבות בגן. מעשה כרובים ושרפים ונשמות. והן כולן פועמות בגן מרגע כתיבתן. ממתינות לירידתן מטה. סבלניות. מחכות לרחם הארצית שתפתח לקבלן. לגופי הנשמות שיפנו עבורן מקום מעט. והגן כולו אהבה, ועצים של חיים ושל דעת ושל יצירה שם. ועצים של יופי ושל חן ושל חסד. ועצים של שלום. ועצים של מספרים ושל שמות שם. והגן עשוי לתלפיות. אור נגוהות זהוב זורח שם. קסום. מבטיח. מרקד לצלילי עצמו. לוטף את העצים. את כולם. משקה את שורשיהם. מאיר את פריחתם. מבטיח את פירותיהם. מבטיח חיים. והגן כולו אהבה. תמיד.

ובארץ חיים ומוות. ואהבה ועצב גם. ובארץ עונג וכאב. ותאוה. ובני האדם תלויים בין השניים. בין החיים ובין המוות. בין הארץ ובין השמים. ובני האדם תלויים בין השניים. מי לתאווה ומי לאהבה. והארץ והשמים אחד. והמה, האנשים, בשכחתם זאת מחפשים את דרכם. מי לעבדות ומי לחרות. וחלקם זוכרים את הגן מעט וחלקם רואים רק את גוף הארץ. בין תאוה ואהבה תלויים הם בכל מעשיהם.

וההבטחות ממתינות, סבלניות, לתקוה שתצמח בנפש האדם. ממתינות לרחם התקווה הארצית שתפתח למעשה האהבה. מחכות שישדלו אותן בני האדם בהשתדלותם המתמדת לרדת אל הארץ. כי האהבה מתנה היא עבורם. והשתדלות סופה מתנה. וכל הבטחה שמיימית שיורדת אל הארץ שונה. יחידה היא. מיוחדת בעוצמתה וברוחה. כל הבטחה מיוחדת בתכליתה.

אחד הוא אופן ירידתן של ההבטחות אל הארץ. באותו האופן ממש הן יורדות. פועמות הן מטה בפעימות הולכות וגוברות. לעיתים מרפות ואף נראות כנסוגות, אך פעימותיהן שבות ומתעצמות עוד. וגוברות. ושוטפות בסחף עצום את כל שבדרכן. את כל העולמות אשר בדרכן אל הארץ הן שוטפות. מעולם לעולם. בסחף עצום הן עוברות מן העדין אל הגס. מן המואר אל החשוך. לוטפות הן את העולמות פעימה אחר פעימה. כל אחת בדרכה מטה, מנקה את שיכולה.

כל פעימה בתורה משנה את שאפשר. מסדרת סדר חדש. וממשיכה הלאה, מטה. ומותירה בדרכה את שצריך להותיר בלתי נגוע. פעימה נוספת תשטוף שם. ועוד אחת אחריה תמשיך את שהחלה קודמתה. ועוד. כך בשטף. בעוצמה. פעימה אחר פעימה. האחת אחר השניה. עד אשר נפרצת הדרך מטה. באהבה. ותנועתן מטה כנהר גדול הזורם אליי ים. גלים, גלים. ופעימות ההבטחה לא מותירות בדרכן דבר שאינו שטוף, חשוף, חי ומואר. כשהבטחה שמימית, הבטחה של אהבה,יורדת אל הארץ היא משפיעה שפע על שניים,על איש ועל אשה. דרכם היא משפיעה על שאר בני האדם. באופן לא מורגש היא משפיעה. נסתר. דברים קורים בהשפעתה. מגמות נוצרות על ידה. ובתוכן ארועים נרקמים. קשריםאחדים נוצרים מנגיעתה וקשרים אחרים נמוגים. סדרי עולם משתנים וסדרים חדשים נוצרים. כל אלה וכל השפע שמביאה עימה ההבטחה עם שטיפותיה את העולמות מגיעים אל הארץ. אל בני האדם.

ובני האדם אינם מודעים להבטחה היורדת. ביחוד השניים אשר חייהם עתידים להיות כרוכים בה. פועלים הם על פי צו הגלום בתוכה, אך עיורים הם לחלוטין למגמתה. לא רק מחוץ פועל על חייהם הצו. גם מנשמתם פנימה הוא פועל. כתוב הוא מתחילת הימים בלב נשמתם וממתין לאות עליון. ממתין לקריאה להתעורר ולפעול. וכך מונעים הם, לעיתים במשך שנים, מתוך דחף פנימי שאינו ברור אף להם עצמם. הדחף להתכונן לצו הכתוב עבורם.

והשניים, בהשפעתה, עושים דברים אחדים ובאחת משנים אותם. מחליטים החלטות ופועלים על פיהן, ובלי הסבר מחליפים אותן באחרות. לסובבים אותם מעשיהם הבלתי מובנים נתפשים כשיגעון של ממש. אך לא כן בעיני עצמם. הם בוחרים תמיד בלהט פנימי ובידיעה כי סיבה שאינם יודעים חובקת את מעשיהם כולם. והם פועלים וממתינים. וחייהם בתנועה מתמדת. לא שקטה. ובתוך המולתם הנפשית והרוחית, ציר ישר אחד. נקי מרעש. ברור. עומד בפני עצמו.שומר על טהרתו. והמה שומרים עליו. בקנאות. בהשתדלות מתמדת. גם כאשר עומדים הם על סיפו של המוות והיאוש עוטפם סביב, שומרים הם עליו. שומרים הם על הציר הישר האחד.

וההבטחה יודעת אותם. מזהה היא אותם על פי אותו ציר, ויורדת מטה, בנחת. אל הארץ. להפרותם. וברגע אחד. קסום. מתוזמן. לאחר שמבלי שידעו כי כבר נגעה בכל היבט של חייהם, נוגעת ההבטחה גם בהכרתם של השניים. ונגיעתה בהכרתם כמוה כנגיעת השמיים בארץ ממש. ברגע אחד מתעצמת תנועתה. וגוברת. מסחררת את גופיהם, את נפשותיהם ואת נשמותיהם של השניים. באחת היא מעוררת אותם מן העיוורון שהוטל עליהם בגן. עיוורון אשר בגבולותיו חיו את חייהם עד אז. ותנועתה מתעצמת עוד וחובקת אל תוכה כל תנועה וכל מרכיב מחייהם כי נרתמים הם אליה במודע.

וחייהם מסתחררים עוד. והמה מודעים לסחרור. משתהים מיופיו ומתכליתו. ונרתמים אליו באהבה. מאותו רגע אחד, רגע נגיעתה של ההבטחה, חייהם לא יהיו יותר כפי שהיו. לעולם. נולדים הם אל חיים חדשים לחלוטין. חיים שתכליתם מימוש ההבטחה. הבטחת האהבה. על הארץ.

עוד בטרם הזמן, אי שם בגן השמימי נכתבה הבטחה אחת של אהבה. לאיש ולאשה נכתבה. ולנולד. ולבני האדם. וככל ההבטחות, משנכתבה, החלה פועמת בגן. וההבטחה זימנה את חייהם הראשונים. וזימנה את לידתם ואת כל קורותיהם. וההבטחה זימנה להם את המרחק ואחר זימנה את הקרבה. ופעימתה אשר מן הכתוב בגן נגעה שוב ושוב בחייהם של השנים. ואחר זימנה גם את חייהם השניים על הארץ.ומשנפתחו, נגעה גם בהכרתם. להזכירם להיולד שוב. והמה נזכרו. ומשנזכרו, החלה יורדת אל הארץ. באמירה ירדה. ובמעשה ירדה אל הארץ. בעוז. וככל שנזכרו, וככל שאמרו עוד את קורותיהם כפי שראו בגן, וככל שכתבו אותן, הפכו המלים לחייהם ממש. וככל שהלכו עוד בדרך אשר סימנו מילותיהם, היו חייהם להבטחה המתגשמת על הארץ כפי שנכתבה בגן.

ובאחת פעם ליבו בעוצמה. הוא לא ידע אם בגופו שלו הפעימה או אם בגופה שלה. נראה היה לו כי הפעימה בכל העולם שסביבו, בכל העולם שסביבה. הוא כתב לה את שידע כשראה אותה בפעם הזו: ‘האשה הזו תהייה אשתי. אני אהיה בעלה. נלד. הבטחה’. ‘אני אהיה אשתך’ היא ענתה לו ממרחקים ‘אתה תהיה בעלי. נלד. נממש את האהבה. אני לך ובך. הבטחה’. ‘אחד’. ‘אחד’. הם כתבו. ‘הבטחה’.

זה אם כן, חלק מן הפרק הראשון ב'יש הבטחות בעולם'. הספר נכתב תוך כדי תנועה. הוא אמיתי לחלוטין ומתעד מציאות שנוצרת על ידי שניים בחסדו של אלהים. ההבטחה המתוארת בספר הולכת ומתממשת בין היתר בדמות 'תמיד – הוצאה לאור' שהקימו השניים, תמר ועדו אופיר.

תמיד הוצאה לאור הוקמה בשנת ה'תשס"ח במטרה להוציא לאור עבודות מודפסות עברית המבוססות על מאגר הידע של עם ישראל. העבודות כולן משלבות צורה ותוכן, עיצוב ומשמעות בתכנים שתכליתם אחת – לעורר השראה להתפתחות באדם.

בין העבודות שמפיקים ב'תמיד' ניתן לראות לוחות שנה עבריים, סיפורים קצרים, שירה, כרטיסי ברכה ועבודות ממוסגרות. בכל העבודות אותיות, מספרים וצורות משודכים לתוכן ולמשמעות כדי ליצור בצופה ובקורא עונג והתרוממות רוח.

מכירה חגיגית לקראת ראש השנה
המכירה תתקיים בכרכור אצל דפנה בן-מוחה
שכונת יובלים רח' הכינור 16
יום שני כ' אלול התשע"א 19.9
בין השעות 16:00 – 20:00
לפרטים – דפנה 052-4421518

תגיות
הראה עוד

1 thought on “כששניים חושבים אחד”

  1. במאמר דלעיל מופיעה הפיסקה הבאה: "והגן עשוי לתלפיות" – ואני שואל: מהיכן הביטוי "עשוי לתלפיות" – האם זו המצאה של המחבר הנוכחי אן שיש לביטוי הנ"ל אסמכתה מקובלת, כמו שיש לביטוי "בנוי לתלפיות"?

כתיבת תגובה

Close