כתב סתיו

מאת: גלית שביב

הוא הגיע. רגע אחד לפני שבועיים, כשישבנו הדובה ואני לקפה של מנחה בחצר מתחת לאיזדרכת.
הרגשת את זה? שאלתי אותה בהתרגשות.
ברור, היא מחתה אגל זיעה קריר ממצחה בתנועה אופיינית, הוא כאן.
גם בשנה שעברה הוא הקדים, אני אומרת ומרימה עיניים בוחנות אל הפקאן הגבוה של השכנים.
היא זכרה כמובן.
מי ששונא במיוחד את אוגוסט יגיד בעצבים שטויות, איזה כאן, בקושי בספטמבר הוא עושה טובה ובין חמסין לחמסין הוא מציץ מבין הענפים. חום אימים, מה אתם סתומים?
אנחנו מתעקשות. הוא כאן. בלתי מורגש כמעט, מתחבא רוב היום, אבל משאיר רמזים.
ואני מוצאת אותם. זה הכל עניין של אור ויש שעות מיוחדות לזה. ברבע לשש בבוקר כששדה האבטיחים שמאחורי הבית נענה לקרניים ראשונות. בערב באוטו עם רוח בחלונות, כשהבנות ואני רטובות ועייפות בדרך חזרה מהים.
אבל את התעלול הכי נחמד שלו הוא עושה אחרי הצהריים. ככה בהפתעה, יוצאים מהמזגן לרגע, כמה כבר אפשר לשמוע קליפים של רוני סופרסטאר בריפיט, יושבים עם הקפה בחוץ ופתאום wish! משב חדש, חוצפני, עובר קריר כמו גל ומאוורר את המצח.
אז עכשיו אני מבינה למה באמצע הטירוף של החופש הגדול, הארטיק מסטיק בריכה וובקינז, איך באמצע כל זה פתאום חלומות טרופים, וגעגועים, ועצבונות. והאור שמתחיל שוב למצוא חן בעיני.
הסתיו כבר כאן.

ברי סחרוף ורע מוכיח הוציאו דיסק ("בחייכם אדומי השפתות", זה השם) עם לחנים לשירים של איבן גבירול. מבט מרענן ומחוצף ומלא כבוד על יצירתו של הפייטן הכי מפורסם בתל אביב. השיר הכי יפה בלי ויכוח (קיבלתי אותו מע' עם ההוראה המפורשת: שיר 7!) הוא תיאור אהבה שמתרחשת כולה במרחב בין שמים אדמה וסתיו.

כָּתַב סְתָיו בִּדְיוֹ מְטָרָיו וּבִרְבִיבָיו
וּבְעֵט בְּרָקָיו הַמְּאִירִים וְכַף עָבָיו
מִכְתָּב עֲלֵי גַן מִתְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן
לֹא נִתְכְּנוּ כָהֵם לְחֹשֵב בְּמַחְשָׁבָיו

לָכֵן בְּעֵת חָמְדָה אֲדָמָה פְּנֵי שַׁחַק
רָקְמָה עֲלֵי בַדֵּי עֲרוּגוֹת כְּכוֹכָבָיו.

למרבה הצער (רגש עונתי רלבנטי לפי הרפואה הסינית) אין עדיין ל"כתב סתיו" קליפ. אז הגעגועים מובילים אחורה. ולשיר הזה יש מלא ביצועים הורסים, מהממים, למה זה שיר קורע.
וכאן נט קינג קול בקושי בן שלושים. המצח מתוח, השיער ברילנטין, החליפה נוקשה, העיניים רכות מתחת לעפעפיים שהוא נראה תמיד כאילו התעורר מהשינה, החיוך מתוק-מריר. הכי מתאים לגעגועים.
והקטיפה. קטיפה של קול.
שבת שלום.