כללי

לא עובדת עליכם

כמו מכונית ישנה בעליות של הקסטל, אני סוחבת בעליה עם הניוזלטר. מתנשפת בכבדות לכל זוג אזניים שמוכן לשמוע , מחפשת שותף/ה/ים לעניין ולא מוצאת, חוזרת פנימה בודקת למה אני לא משחררת, מתמחרת, נפגשת עם אנשים ממשיכה לבד ושוב מקטרת, ובתוך כל זה – מוצאת את עצמי עושה משהו בתשוקה גדולה אבל בלי מקצוענות באזור העסקי נטו.

רציתי שהניוזלטר הזה יהיה באמת מין לוח גדול שיוצא בסביבה, עם כל ההצגות ילדים, הישיבות מדיטציה, הההרצאות, המפגשים, ארוחות, חוגים, שמחות בחגים. אבל כל כך הרבה דברים קורים כאן בסביבה, ובשביל לסגור דילים עם כולם צריך חריש עמוק – במיוחד עם הגופים והמועצות. הצעות מחיר. לתפור הצעות מחיר. להעביר מחירון, לעשות את העבודה, להוציא חשבונית, לעבוד מול התוכנה של הכרטיסי אשראי. לקנות בולים בדואר, לטפל בגביה, לזכור לעבור ליד התיבת דואר. להתקשר לברר מה עם הצ'ק. להוציא קבלה. לתזמן הוצאות והכנסות, שוב להתקשר בקשר לצ'ק, להתעניין בנוגע לחידוש הפרסום ולשמוע על ההצעות של האתרים המתחרים. לענות: יש מקום כולם (אבל האתר שלי הכי מ-גניב).

אני לא יודעת איך אתם מסתדרים עם להיות גם הפועלים גם המשווקים גם המנהלים גם מנהלי הרכש והחשבונות וגם הגובים של העסק שלכם. יש אנשים שאוהבים את ההתעסקות הזו, אני לא. רוצה להיות עצמאית, אבל שהכסף יכנס כמו שעון כל חודש. אומרים לי: תביאי עובד/ת. אבל הפיתרון הזה לא מדבר אלי. יחסי עובד מעביד זה נראה לי מתיש. לירון קסטר, הנשמה המתוקה עוזרת מאוד אבל גם היא טריפיונרית קוסמית, או לפחות זה דפוס העבודה שהשתכפל בינינו. וחוץ מזה לירון היא אישה עסוקה והכסף שהיא מרוויחה פה – בתכלס של התכלס – לא מייצר מחוייבות. מה גם שהיא עושה את זה פרילאנס ולא מתוגמלת על ההיבט הקהילתי של העבודה במושבה חופשית, אותו היא עושה מתוך רצון טוב (כל הסיפור המתגלגל עם העצים במושבה זה לירון העלתה לאתר וטיפלה מול הגורמים השונים).

גם ככה יש לבנאדם המון דברים לזכור – לשלם חשבונות, ללכת לשיננית, לעשות טסט לאוטו, אז תארו לכם, תארו לכם וגם ככה מושבה חופשית זה התעסקות. ואת החלק הכי מרגש שלה בשבילי קשה לתמחר. זה מין עבודה פרפרית. זריעת רעיונות, הלחמה עדינה פה חיווט דקיק שם, שני מיצמוצים באף סיחרור ותדר גבוה, צחוק משתובב ומבט שפוגש במבט ויאללה – תמשיכו בעצמכם.
מהבחינה הזאת מושבה חופשית היה מתאים לה להיות מערכת בלוגים.
כמו בלוגלי או קפה דה מרקר, שכל אחד יתבטא בעצמו בלי שאני עושה סבלות, אשכרה סבלות, כפי שהגדירה יפה גליה מוסינזון את פעולת הקופי-פייסט. או לעשות אותה וויקי, כמו שהציע אורי מוסינזון ואני פסלתי בגלל שזה מודל מאתגר מבחינה עסקית (ראו מקרה 'באופן טבעי').

***

כל ההיבטים הלוגיסטיים של ניהול עסק קטן הם אמנם מייגעים, אבל נניח שזה חלק מהתבגרות עסקית. אבל הניוזלטר, אותו צוואר בקבוק שמדיר שינה מעיני פעמיים בחודש – זה כבר נהייה לי כבד. אם הייתי עושה את זה במקצוענות, הייתי מתעקשת לסגור דילים שנתיים עם המתנ"ס (שדווקא היו פוזיטיבים מאיזשהו שלב, אבל לא זכו להצעת מחיר מסודרת) או עם המועצה האזורית מנשה, שאחראית על המופעים בגן שמואל (יש שם סרטים מגניבים!) ועם הסרטי יום שישי במתנ"ס ועם היכל התרבות אור עקיבא (ויוקנעם! למקרה שמושבה חופשית תופסת בעוד מושבות, למשל כפר תבור או יוקנעם).. בקיצור – מחשבות מחשבות ולא באמת מצאתי ייעוץ עסקי נטו. ובחיי שניסיתי. זוכרים את הטיול לחיפה? את החונכות במט"י שלא יצאה בסוף אל הפועל כי פרדס חנה זה לא בתחום השיפוט שלהם? אז מירי נווה נתנה לי במתנה אימון טלפוני. מירי, שהיא מאמנת אבולוציונית, אמרה ישר בתחילת הפגישה משהו שהפתיע אותי: "את כל הזמן חושבת על מקומון, על הצדדים התפעוליים – איך לתמחר, איך לבנות תכנית עסקית, אבל תראי רגע את המטרה הגבוהה שלשמה את עושה את זה . שימי רגע בצד את המקומון.
ואז עשינו מדיטציה, ומצאתי את עצמי במין חללית, כסופה ועגולה עם חלון פנורמי ואני הטייסת.
יושבת על כיסא משוכלל ונוח, מושכת בידית כסופה וזה עובד! אני מצליחה להרחיף אותה! ולידי נמצא קפטן פיקארד כלשהו, גבר מבוגר עם שיער לבן וחיוניות, והוא מדריך אותי אבל לא מתערב לי בפעולות. זאת אני וזה שלי. ואני עפה למעלה וזורה על הכדור זהרורים (ורודים, ירוקים) ומאוד מאושרת.

do what you do best and outsource the rest
היה כתוב שם במט"י חיפה.
אז מה אני עושה הכי טוב?
מפטפטת עם אנשים, מסתובבת עם ינאי, כותבת, חולמת, מוצאת הקשרים, מדליקה פתילים, עושה חיבורים.

***

לפני שבועיים, בעודי מורחת ומורחת את הניוזלטר שצריך לצאת, נחבטת על דפנות הצורך להחליט, פתאום חציתי איזה סף. כשהגיע שלב השיגור הסתבר שנעלמו לי מהמחשב שלוש רשימות תפוצה (שיחזרתי אותן מאז). כן, כזו היא מושבה חופשית. ישות חיה ומגיבה. אני אומרת די – ורשימות תפוצה מתחילות להיעלם. ככה. או שבימים של כתיבה חזקה יש יותר כניסות. פתאום. לא יודעת איך זה, כנראה שבאמת אנחנו פה עוברים את המסע הזה ביחד. מחוברים לאותו תדר ובאים לראות מה יש לחנה פרדס להגיד על זה..

ואני –
מעמיסה קופי פייסטים,
כותבת,
עורכת,
בודקת אימיילים
כותבת
עושה לינקים
עורכת
שומרת.
הולכת לפוטושופ
חותכת תמונה
מקטינה לשני גדלים
מעלה אחת מהן לפליקר,
חוזרת לטקסט.
עושה כמה טלפונים בענייני כספים,
מקבלת ביקור פתאומי של אישה נחמדה שבאה לשלם לי 55 שקל. מפגש אנושי מעניין שתופס לי רבע בוקר והופ – טיאטוא מהיר או לתלות מכונה והנה, כבר עשרה לאחת ויש לקחת את פוטי מניגונים..
אני אישה עם מחזור חודשי ושני ניוזלטרים. אחד מהם נופל תמיד על ירח מלא. לילות שאני יושבת מול חלונות שונים, מסכים שונים, כמו שעון. וכשמגיע הזמן לשלוח אני כמו איילה גלקטית שיוצאת חיש קל עם ת'לפי אימיילים דרך קרני לייזר שקופות שסורקות חרישית את המרחב שבין השרתים. מקווה לא להיתפס בעיניהן באופן סטטיסטי כספאמרית (כמו האורקל הדרומי בסיפור שאינו נגמר).

***
ניוזלטר בעבודה
אז זהו. אני לוקחת החלטה אמיצה וסוגרת את הניוזלטר. יו-פי-דו!
הניוזלטר ה- 48, של ה- 1 באפריל, שזה היום, יהיה הניוזלטר האחרון לתקופה זו.
מושבה חופשית האתר, כנקודת מפגש וירטואלית בתוך קהילה גיאוגרפית, נשארת שוקקת ותמשיך לארח בחום את כולכם. עדיין אפשר לפרסם כאן, כרגיל, רק בלי הניוזלטר, עד שיימצא פיתרון אחר, ויש כמה על האש. מספר הכניסות לאתר בחודש מרץ היה 12,582 יוניקים. זה יפה לכל הדעות, וזה ימשיך.

סטטיסטיקס

אני שומרת לעצמי את הזכות לשגר אליכם איגרות משמחות מדי פעם ולעדכן אתכם בהתפתחויות, ואתם מוזמנים לתרגל פה נוכחות חופשית.
'לילה של ניוזלטר' זה מושג שהשתרש בהרגלים שלי בשנתיים האחרונות, מעניין איך יהיה לפגוש את עצמי בלי זה.. ועכשיו במטותא אני הולכת להכין לי קפה ולשבת עד הבוקר ולהלחים את הניוזלטר האחרון. כבר שלוש ועשרים לפנות בוקר.. של יום חדש.

הראה עוד

20 thoughts on “לא עובדת עליכם”

  1. היי רונית!
    לא זכיתי (עדיין…) להכיר אותך אישית אבל יודעת שיש לנו המון מכרים משותפים. מאוד אוהבת את סגנון הכתיבה שלך – את זה אל תפסיקי…כי כיף לקרוא אנשים שיודעים לכתוב.
    מעריצה את השינוי שאת עושה ומברכת אותך בברכת הדרך לכל מה שתתפני לעשות!
    (קצת מקנאה… על שולחני מונח ניוזלטר שטרם נסגר כבר מהבוקר והלילה עוד ארוך…כך שאני יודעת שהלילה המחשבה הזו תקנן בי)
    לחיי התחלות ושינויים כי בלעדיהם לא קורים דברים.
    דורית זיני
    http://www.nashim.biz

  2. אין כמו החלטות אמיצות.
    בודקים את הדרך, לא טוב – עושים שינוי. פשוט אה?
    שתינו יודעות שלא ממש, וכמה זמן זה לוקח, ושלא סתם לא מוצאים את הפתרון באינסטנט,
    אבל כשמחוברים פנימה, אי אפשר להתחמק מהאמת שלנו.
    היא לא תתן מנוחה עד שלא נקשיב לה. שמחה שהקשבת.
    שמחה שאת משאירה לך כוח נקי ל"מושבה", שלך באמת הכי מ-גניב
    היית ממש זוהרת אז בראגה, שקט פנימי ביעבע החוצה, כבר אז ידעת?
    שיהיה בכיף, ברוגע ובהצלחה!

  3. ממש כאב לי לקרוא את הפוסט, כאילו פתאום השתנה משהו שהייתי רגילה אליו כל כך,
    זה הרי לא יהיה אותו דבר בלי הרוח שלך שמנשבת פה .
    בעיני יצרת פה משהו גדול ונדיר מסוגו, קצת קשה לי לשחרר- מצטערת.
    אבל את הרי ציפור חופשיה ומתוקה,עופי לך יפה אחת, ציפור מלאת צבעים( ויש לציין גם הפתעות)
    בהצלחה באג'ל, ועכשיו שהתפנה לך זמן את מוזמנת לבוא לקפה…
    נשיקות

  4. רוניתי. איזה יופי של חיבור לזמן ולדיוק בזמן. את משתחררת מכל הסבלות ויוצאת מעבדות לחירות. פסח אמיתי. פוסחת על כל מה שמיותר ומעמיס עליך, ומדלגת מעל המשקוף הזה קדימה למצוא את תפקידך בעוד העמקה. יישר כח בובית. המשיכי לדייק עם עצמך וכולם איתך זה שקוף.

  5. קצת עצוב לי.. פעמיים בחודש דרישת שלום חמה מהמושבה ואחותי הגדולה והאהובה. החיים בעיר הגדולה יהייו קצת יותר מנוכרים בלי, אבל.. מעבדות לחירות זוהי המחשבה המאפיינת את העונה ואת ההתקדמות בחיים הקוסמיים והקסומים האלו.
    בהצלחה אהובה

  6. הי רונית
    לעומת התגובות האחרות התעצבתי לשמוע על הסגירה
    ואני ממש אנוכית באמירה זו.
    היה מאוד נוח, כייפי ותמיד פתחתי והתעניינתי.
    מאז השיחה בגן השעשועים על פתיחת מושבה חופשית הכל צמח והקורים נרקמו
    אל תדאגי אגיע אליך גם בדרך היותר ארוכה
    תודה על מה שהיה עד כה
    ובהצלחה ביזמות החדשה

    לימור, אמא של נגה…

  7. סבבה, אני גם בעד מכל הסיבות שהזכרת ובכלל אצלי זה כבר כל כך אוטומטי, שברגע שיש לי רגע זמן אני נכנסת לכאן ומוצאת את כל מה שיש.
    אבל גם רציתי לשאול מה הדרך הפשוטה להעלות נושאים לאתר, למשל היתה כתבה בעיתון הארץ שבראגה ביטלו הופעה ברגע האחרון על רקע "השתמטותי" (הגדרה מקוצרת) וחשבתי שהיה מעניין לפתוח דיון על העניין כאן. אז איך עושים את זה במינימום זמן ומבלי לייצר לך עבודה?
    וגם היה לי נושא אחר שחשבתי שכדאי לייצר סביבו דיון שמתחבר לנושא העצים והאופי הירוק של המושבה, אז איך אפשר?
    נשיקות משכנתך המאוד רחוקה 🙂

  8. לרונית
    החלטה טובה להסיר מליבך את המועקה הזאת
    ולהשתחרר מהעבדות הזאת,
    אני אישית הייתי מקבלת את הניוזלטר
    ומוחקת אותו בהרף של חלקיק שניה
    וליבי תמיד היה איתך כי ידעתי את העבודה הסזיפית הזאת שלך
    שנמשכת לילות ארוכים וחסרי שינה

    לדעתי מושבה חופשית משוחררת חיה וקיימת
    ובועטת ואוהבת כבר המון זמן באופן עצמאי
    ועם עזרה נהדרת של חברותייך כמו גלו למשל

    מחכה לפוסטים הביוגרפים המדהימים שלך

  9. איילה גלקטית אהובה,
    כשסיפרת לי שאת עומדת לוותר על הניוזלטר ראיתי אותך, ברורה, מחוננת ומשוחררת, כמו שנועדת להיות.
    ורציתי לומר לך כבר אז, שבעיני, האתר הזה, היישות המגיבה – אני מסכימה לגמרי, אורגניזם חי בתדר נשי – הופך עם כל יום שעובר לעיתון (ארצי, לא מקומי) שממילא נכסים אליו כל יום. כך שהוא עומד בזכות עצמו ואם רוצים, מעיינים בלוח השנה, וגוללים קדימה, כפי שלימדת את כולם, הפוך מבכל האתרים.
    הניוזלטר עשה את תפקידו, הפיץ את הבשורה ועכשיו מושבה היא מותמרת: עולה בגוגל בכל הזדמנות, שיח היום בערוצי התקשורת ומקום חובה לפרסם בו כשרוצים חשיפה ופרנסה.

    הניוזלטר הוא פאסה ויופי שראית את זה בזמן. כי, אולי אנשים לא יודעים, היו גם דיבורים על לסגור את מושבה חופשית בכלל.
    וזה היה עושה אותי מאד עצובה.
    לחיי התחלה חדשה בחודש ניסן.
    לחיים.

    שותפתך הרוחנית ואחותך הצעירה,
    לירון

כתיבת תגובה

Close