השימושון

לבטל את השעה 8 בערב

מאת: אייל כגן

כבר כמה זמן שאני חושב שהיה עדיף לבטל את השעה 8. בערב. אני לא סגור לגבי השעה 8 בבוקר, אבל לגבי הערב אני משוכנע בוודאות. אגב, אם הייתי שואלים אותי לפני שנתיים נגיד, הייתי מציע לבטל את השעה 8 בבוקר בלי להניד עפעף (קצת קשה להניד עפעף כשאתה ישן כל כך טוב בבוקר). באותם ימים דגלתי במודל הספרדי, שנראה ככה: העולם מתעורר בתשע, עד 10 אתה מספיק לשתות את הקפה, ב-10.30 החנויות נפתחות. באיזי, באיזי. באחת הם כבר סגורות. הסייסטה נשמרת עד חמש. העולם מתעורר שוב . באיזי, באיזי. מושכים את הזמן עד תשע. השמש לפחות בקיץ עדיין מאירה. קופצים הבייתה למקלחת, יוצאים שוב לארוחת ערב בחוץ. הבילויים נמשכים עד 4, כשמדריד נראית כמו תל אביב באמצע היום, הולכים לישון, מתעורררים ב-9 וחוזר חלילה.כמו שניתן לראות לשעה 8 בבוקר, אין זכר. טוב, זה היה אז. היום אני כבר מסכין עם השעה 8 , חי איתה בשלום. בשעה הזו, הילדות כבר בבית ספר, ואדר בדרך לגן, לאחר אופרציה שמתחילה בשעה 7 ולפעמים גם לפני וכוללת השכמות, קימות, הלבשות, צחצוחי שיניים, הכנת אוכל, הרבה “יאללה, יאללה” , הסעות ואז שקט.הרבה שקט.

ב-8 בערב, הכל נגמר. אין שקט. יש רק צומת שאליו מתנקזות 6 נפשות ומרחב ציבורי לא גדול שבו כולם רעבים, כולם עייפים, כולם רוצים את הכל באותו זמן וכמות האנרגיה היא כזו שאני לא יכול להכיל אותה, מה גם שצריך עוד להאכיל 2 כלבות וחתולה. הכאוס שולט. הגדולה מתעלמת מהרצונות של הקטן, שתי האמצעיות משחקות בטום וג’רי. לאחת מפריע שאוכלים ברעש, השנייה בכלל נזכרת שהיא רעבה אחרי שהיא כבר הייתה בדרך למיטה. השלישי לא נרדם בלי מוצץ, הגדולה עסוקה בלענות לסמסים מטופשים במקום לשים חיתול. ועוד לא דיברנו על טיפולי כינים, מקלחות, כיור שצריך לגמור, מדיח שצריך לפנות, הצעות מחיר שצריך להעביר, קיר מדפים שצריך לבנות, חשבונות שצריך לשלם, טלפונים שצריך לעשות, מלחמות קטנות שצריך לסיים, סכסוכי על שצריכים גישור.לבטל. פשוט לבטל.

אבל הערב זה היה שונה. הילה התחילה לשיר דווקא עם הגיטרה של הגדולה שאמנם הייתה שנה בשיעורי נגינה אבל לטענתה היא לא יודעת לנגן. הקטנות ששייכות לדור שלא ידע את הילה הזמרת- אלא רק לסירוגין- לא מצאו את עצמן בהתתחלה, אחרי זה הן מצאו את עצמן נבוכות ובסוף הן גם התחילו להקשיב. הקטן ממש, מחא כפיים בהתלהבות והתחפש לברסלב עם כיפה מסיני כשאמא שלו שרה על “האושר שלה שגדול כמו הפחד” ועל “איפה הן האשליות כולן” וגם “על הדג שנלכד ברשת”. ואני האזנתי לקול החם הזה, ולמילים, ונזכרתי בדירה בבן יהודה ובדירה בויתקין, ובדודו ובדנה ובסרט שלנו שמחכה שיגמרו אותו. ופתאום ראיתי שנהיה תשע.

הערב שמונה התבטל מעצמו.

———

אייל כגן הוא שכן, ויש לו בלוג חדש ומבריק – הראש של כגן. זה מה שהוא כותב על עצמו ב"אודות". את השאר תלקטו לבד 🙂

קודם כל בן אדם, אחרי זה אבא, לארבעה. מאוד עסוק ומאוד פנוי. עובד מהבית שנמצא בכרכור, ליד בריכת המים. במובנים מסויימים, כרכור היא שילוב של הודו, סיני ובעיקר כפר קטן שבו כולם מכירים את כולם. אני לפחות משתדל להכיר. את אייל הדוור, את מוטי הספר, את רן הנגר, את אסולין מהמכולת, את הפינה של חיה, את אהוד ותמי מהדואר, את נועה מהירוקה וזה לא נגמר. השורות רק מתעצמות כל הזמן. אפשר לבקר במושבה חופשית כדי להבין את כמות ועוצמת ההתרחשויות במקום הקטן הזה. עשיתי הרבה דברים בחיים ולשמחתי אני עדיין עושה. הגעתי לגיל ולמצב דברים כזה שהיום אני לא עושה את מה שאני לא אוהב. זו הנאה גדולה מצד אחד, ומלחמת הישרדות מצד שני. הקריירה שלי נחלקת היום בין שלושה מוקדים: משפחה, לליפוף שזה העסק המשפחתי שהוקם על ידי זוגתי, הילה שתחיה, והכתיבה.

בשנים האחרונות התעסקתי בעיתונות. עכשיו אני בהולד. הדד ליינים, השוטף +7000 הוציאו לי את החשק. ואולי הבנתי שלא זה סוג הכתיבה שימלא אותי או יותר נכון יוציא ממני את מה שאני מחזיק בפנים.

הראה עוד

1 thought on “לבטל את השעה 8 בערב”

כתיבת תגובה

Close