ביום שישי היתה מסיבה מפוארת. כל השבט בא לחגוג יום הולדת עם גלו גלו האהובה בראגה, ואני שתיתי חצי כוס פלסטיק של קשאסה (קשאסה וקפיריניה זה אותו דבר?) ורקדתי שעות.
כמה משחרר!
אפשר לכתוב על המסיבה הזאת המון אבל אני בוחרת לכתוב תמונה אחת, מהריקוד הסוער שלי עם אילנה. כי אילנה היא רקדנית נמרצת ומהממת ותוך כדי סיבובים ודילוגים היא צעקה לי דרך המוזיקה שיש לה נקע בקרסול. לרקוד ככה עם נקע בקרסול זה משהו שצריך להיות מגובה בהרבה שמחת נשמה. וככה דילגנו והסתחררנו ותוך כדי זה שמתי לב לשני כדורים זעירים שהסתובבו לה בפה.
– מה זה?? שאגתי אליה דרך המוזיקה, נזכרת בימים רחוקים של מסיבות טבע מחוזקות,
– ארניקה!! היא ענתה וסחבה אותי לעוד פירואט.
מסיבות ארניקה וקלנדולה – זה סטארט אפ
והגדייה השלישית? תשכח לרקד!
זה זמן מה אני ושירי זוגתי, עוקבים אחר הכתיבה שלך ומתמוגגים, יש בה משהו משובב, מחייה, כייפי, כזה שמעביר את החוויה כהוויתה.
אל תפסיקי לכתוב
יחי הגדיות והעיזים