זוגיות ומשפחהנשיםסדנאות, קורסים, חוגים

לידה אורגזמית, יש דבר כזה.

[מאת דנה דברת לביא*]

שלישי שמונה בערב. הם החלו במהלך שיעור יוגה, צירים ראשוניים, כל חצי שעה כיווץ קטן בבטן. מוזר. המשכתי ללמד. בחוץ ירח ובתוכי זרח השמש. בבית הכרזתי "זה מתחיל – אני בלידה! ". לידה ראשונה, התרגשות גדולה. הבית בהיסטריה: צילומים, אמהות, חיבוקים וברכות. תיק הלידה כבר ליד הדלת, סימנתי V על כל המצרכים. אחרי תשעה חודשים הלילה זה קורה. זהו שלא. זה לא קרה באותו לילה וגם לא בלילה שלאחריו.

דנה דברת לביא

חשבתי שאני מוכנה ללידה. טבעית. (ואל תעיזו לדבר איתי על משככים); מורה ליוגה, מחוברת לגוף, נחושה. מכירה בע"פ את כל תנוחות הלידה: יודעת לנשום, לנוע. בלילה של הצירים הראשוניים הלכתי לישון. ישנתי טוב. שש בבוקר למחרת התעוררתי בהתרגשות, בטוחה שוב שאוטוטו זה קורה. יום שלם הסתובבתי עם צירים בכל 20 דקות. בכל ציר נעמדתי בתנוחה אנכית, שעונה על הקיר מנענעת את האגן בתנועה סיבובית, נושמת נשימות עמוקות ומשמיעה צלילים משונים של המהום. הכל בשביל הפגישה המיוחלת… אבל מה לעשות, לצירים – כמו לחיים – הקצב שלהם…

דווקא היום, לאט לאט הזדחלו להם הצירים בעיכוב אלגנטי (אבל מה זה כואב..). מהבוקר התקדמו באיטיות כאילו להכעיס; רבע שעה, עשר דק', תשע, שמונה .. בשבע בערב החלטנו שדי (אם מוחמד לא בא אל ההר…). נסענו ל"מאיר", אופטימיים וכואבים. מאוד. עברנו כמו כולם את מבחן ה"לידה טבעית, הא.". ועכשיו אנו במבחן הפתיחה. מצפים לציון גבוה. הרי עשינו הכל ביי דה-בוק: ציר כל חמש דק', כאבים מהבוקר. אפילו צילומים. נכשלתי. מספיק בקושי. פתיחה של בקושי שלוש.

חצות. חיכינו. וחכינו עוד קצת. למזלנו החדר הטבעי היה פנוי. התעקשנו והם בסוף הסכימו למרות הציון הנמוך. ובצירים..מה לא ניסינו..: ג'אקוזי, טיפסתי על הכדור, על שולחנות, על הקירות ואפילו כמה תרופות סבתא ידועות… והצירים בשלהם. שלוש בלילה. בן זוגי, שיחייה, קשה היה לו למסכן לראות אותי סובלת – אז נרדם. אני לבד עכשיו. עדיין מתנועעת (כבר מכוח ההתמדה), עדיין משמיעה קולות משונים. והכאב, שאלוהים ישמור…

בשש בבוקר המיילדת נכנסת למדוד שוב (נראה שרק התעוררה). שישה ס"מ! נו באמת, מה קורה פה ? זה לא מה שהבטיחו לי… (מי פה אחראי על הפנטזיות?!).

טו מייק דה-פיין שורט (To make the pain short): משמרת המיילדות התחלפה. ואיתה גם המזל שלי. כחמש עשרה שעות משרגלי דרכה בביה"ח, מצאתי את עצמי "כורעת ללדת", על הרצפה. הגיע זמן הפגישה המיוחלת. בריאה יפיפייה הביטה בי בסקרנות. כולנו בכינו כמו תינוקות. חוץ מהקטנה. לידה ארוכה ומתישה אך בדרך שלי. הכואבת.

מאז אני "יודעת בגוף" כי לידה מתחילה בראש.

המחשבות והרגשות שלנו משפיעים על עוצמת הצירים; הם משפיעים על רמות הורמון האוקסיטוצין שזורם מהמוח (אותו הורמון שיוצר את הכיווצים של הרחם). כשאנחנו במתח ופחד – מהלא-ידוע הזה שנקרא "לידה ראשונה" ובכלל – רמות האדרנלין בגוף עולות, מה שגורם לירידה ברמות האוקסיטוצין והלידה מתעכבת. כך שלמעשה, בנוסף להכנה ללידה שנותנת ידע אנו זקוקות גם להכנה רגשית ללידה, ליכולת להרפות ולשחרר תוך כדי הלידה.

הלידה השנייה שלי נראתה אחרת לגמרי, לפני הלידה עשיתי עם מיילדת הכנה רגשית ללידה, התבוננתי במקום בתוכי שמפחד ללדת, שמפחד לחוות כאב ושחררתי אותו. ובאמת חוויתי לידה נפלאה, קצרה ועוצמתית. לבית החולים הגעתי עם פתיחה של 4.5 ותוך שעה הייתי בפתיחה מלאה. שלב הלחיצות ארך כרבע שעה בלבד ובסופו נולדה ביתי השנייה, שנולדה עטופה בשק מי השפיר שנבקע ממש ביציאה שלה לאוויר העולם.

בעיני, הסיבה העיקרית להבדל בין שתי הלידות, היא תפיסתי את הכאב. בלידה הראשונה פחדתי מהכאב, דחיתי אותו. נהגתי בו כבאויב. ואילו בלידה השנייה מחלתי לו. הבנתי שהוא חולף, בא והולך ויש לו תפקיד משמעותי בלידה; הוא הוא הכוח המניע את כל התהליך ובלעדיו הלידה לא תתקדם. תחושת הכאב לכשעצמה לא השתנתה אבל התפיסה שלי את הכאב השתנתה.

כמו תמיד, הסבל שלנו נובע מהמחשבות שלנו. והפחד מן הכאב גדול מן הכאב עצמו. אז במקום לסבול מהכאב התמודדתי עם הכאב בכל הכלים שהיו ברשותי: מודעות, נשימה, תנועה וקול. סיימתי את הלידה לא מותשת וכואבת כמו בלידה הראשונה אלא מלאת אנרגיה, עוצמה, כוח וחיוניות. התחושה שליוותה אותי היא ש"אם אני הצלחתי להתגבר על כאבי הצירים יש לי את הכוחות להתגבר על הכל".., ממש כך.

לאחרונה נתקלתי בסרט לידה מדהים הנקרא "לידה אורגזמית", לידה ואורגזמה נשמע כמו דבר והיפוכו כך שמיד עולה השאלה איך תיתכן חווית אורגזמה ולידה בו זמנית? הרי מדובר באירועים שסותרים כביכול זה את זה. אך לא כך הדבר. בעת קיום יחסי מין, בחוויית אורגזמה מופרש ההורמון אוקסיטוצין (כן, כן זה שמופרש גם בלידה ויוצר את הצירים) הורמון זה היוצר תחושת אינטימיות, ריגוש וקירבה מכונה גם "הורמון האהבה".

עם כך, אישה המצויה בלידה גופה רווי באוקסיטוצין, יכולה למעשה לחוש תחושות הדומות לחוויית אורגזמה (זה הרי אותו הורמון ממש). הציר יחווה לא רק ככאב בלתי נסבל אלא כמשהו המעורר את הגוף, יוצר תחושת התרגשות ועוצמה. אין בהכרח הכוונה שהאישה "גומרת" במהלך הלידה אלא חווה ריגוש והנאה עילאית, ממש כמו באורגזמה.

אם כך, ההמלצה החמה שלי לכל אישה, היא פשוט לראות בהריון הזדמנות. הזדמנות להתחבר לגוף והזדמנות להתחבר לנשיות שמגיעה למיצוי מלא במהלכו: תרגלו, נועו, תנשמו ואפילו תשירו, הכול ע"מ להכין את הגוף והתודעה למפגש הלידה. חשוב בלידה ראשונה לעשות קורס שאינו רק טכני אלא גם רגשי ותודעתי. בלידות חוזרות חשוב לפתור את הטראומות שאנו סוחבות איתנו מהלידות הקודמות. יוגה למשל היא דרך נפלאה להכנה ללידה המשלבת הכנה גופנית עם הכנה רגשית ומנטאלית.

בריאה קלה ובריאות טובה

דנה

נ.ב: והנה הלינק לסרט לידה אורגזמית

דנה דברת לביא – מורה בכירה ליוגה המתמחה ביוגה לנשים בהיריון, אחרי לידה ויוגה נשית. מלמדת יוגה 'במרכז', גבעת עדה ובמכון וינגייט (הכשרת מורי יוגה לנשים בהריון). כל יום שני ב- 19:00 ורביעי ב-20:00. ההתנסות ללא תשלום. כל הפרטים על השיטה, עלי ועל  תמצאו כאן: יוגה לנשים מפת הגעה ל:במרכז>>

תגיות
הראה עוד

3 thoughts on “לידה אורגזמית, יש דבר כזה.”

  1. נחמד מאוד, יש עוד הרבה מידע בתחום, יש גם אתר לסרט ובו הרבה סיפורי לידה מרשימים…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close