זוגיות ומשפחהחינוךטורים אישייםילדיםכלליכתיבה פרטיתסדנאות, קורסים, חוגים

למה באמת אבא הלך לעבודה?

[שי אור]

שוב זה קורה לי… אני יושב בפגישה עם אמא.
יש לה ילדה בת ארבע. היא מותשת מחוסר שינה של ארבע שנים. היא מיואשת מעצמה וחסרת אונים בהתמודדות עם התנגדויות וקשיים של ילדתה. אני רואה שאין שום טעם להתחיל לחקור לעומק, לשאול שאלות קשות, אין עם מי. העומס כל כך גדול שהדבר האחרון שחסר כאן זה אותי עם כל הרעיונות שלי…
ואז אני מציע לה: "אולי תקחי שבוע חופש לעצמך, קצת להתחזק, שנוכל להתחיל משהו?" ואז המבט ההמום בעיניה: "אבל מה עם הילדה?" ואז אני "התמים והמנותק": "יש לילדה אבא (כאילו דא)" והיא (במבטה תערובת של רצינות אחראית, עם ייאוש שנובע מעובדות החיים, עם רחמים עליי שפשוט לא מבין): "לא, אין סיכוי, לילה אחד בסופשבוע נסעתי פעם, הוא נסע איתה לאמא שלו והסתדר ממש נפלא, אבל שבוע? אין סיכוי…"

בוקר טוב גבירותי ורבותיי!

עורו והתעוררו לאבסורד הגדול ביותר של תקופתנו!

אישה מנהלת את בנק ישראל, נשים לוחמות בצבא, מנצחות על תזמורות וקובעות מדיניות בכלכלה ובפוליטיקה. גברים ונשים יכולים לעצב את חיי המשפחה שלהם כעולה על רוחם, ונערה אחת אמיצה יכולה לעמוד מול מפקד בצבא שהטריד אותה מינית ולנצח ועדיין…
עדיין נדיר כל כך שאבא לוקח אחריות מלאה על ילדיו.
עדיין המשפט המנצח אצל אמהות הוא: "שלא תחשוב הוא (בעלי) ממש עוזר לי" (במה הוא עוזר לך? בלמרוט גבות? בלהתכונן לתזה בפילוסופיה? איך זה שהוא עוזר לך בלגדל את הילד של עצמו?! שמעתם פעם אבא שאומר "היא ממש עוזרת לי?" בהקשר כזה?)
עדיין נדיר כל כך למצוא אבא (שאינו גרוש) שיכול להישאר לבד עם ילדים מתחת לגיל ארבע למשך יותר מכמה שעות.
איך אנשים כל כך חכמים, יצירתיים ורבי תושייה בנוגע לעריכת הסכמים, המצאת אפליקציות, בניית חללים מגבס או עריכת סאונד – הופכים לחסרי אונים ומאותגרים שכלית כשצריך לחשוב לבד איך להרדים תינוק בלי ציצי או איך לייצר ארוחה לילדון החלטי בן שנתיים כשחסרים כמה מרכיבים במקרר?

ואם גרמתי לך לחשוב שמה שמעסיק אותי זה שוויון בין המינים או פמיניזם אז סליחה. זה ממש לא העניין. אני כאן לא מצד הכלה. אני מצד הילד או הילדה.
כי למרבה הצער אף ילדה או ילד לא מגיעים לעולם מצוידים בצ'יפ קטן שמאפשר להם להבחין בין אהבת אם לאהבת אב. ויש בעייה קטנה עם החיה הזאת שקוראים לה בן אנוש שגורמת לו או לה לכאוב כשמישהו אומר לה במשך כמה שבועות רצוף – במבטו- בחיבוקו- במלותיו : אוהב אותך, רוצה אותך בחיי, את כל כך חשובה לי – ואז הולך… (לעבודה). לחיה הקטנה זה כואב באותה מידה כשמי שהולך (ובמקרה הטוב, אחרי כמה שנים כשהיא היא כבר הולכת ומדברת ואפשר להסביר לה – חוזר להיות מרכזי בחייה) הוא זכר או נקבה.
ולמרבה הצער גם עכשיו בעולם שלך ושלי שבו יש מספיק חופש בחירה לעזוב עבודה ולעבור לארץ אחרת ולהיפרד מבני זוג כשנמאס – מי שנשאר זה כמעט כמעט תמיד זאת אמא. ואבא… נשאר כשזה מסתדר.

אז אחרי שהסתערתי על נושא הגבולות, והצלחתי לאבד כל כך הרבה אוהדים, החלטתי להרחיק ממני את המעט שנשארו.

אני עושה הרצאה חד פעמית ששמה: למה באמת אבא הלך לעבודה?

זאת לא הרצאה לאבות בלבד. "שובו של האב האבוד" קשור הרבה להתיחסות של הגבר לאבהותו אבל לא יכול להתחולל ללא שינוי במה שאמא חושבת על עצמה ועל מקומה בבית.

נושאי ההרצאה:

11180336_359299137593919_3184981833387982714_n– איך משפיעה על על תחושת הבית של ילדינו העובדה שבינקותם יכולים להישען רק על אמא?
– האם באמת אבא לא כל כך חיוני בשנים הראשונות?
– האם באמת כשאבא מחליט להיות אחראי לחלוטין זה אומר שאמא תיתן לו? (רמז – בד"כ לא)
– האם מקומו השולי של אבא כמקור לתמיכה רגשית נובע ממגבלה של אבא או ממגבלה של אמא או בכלל נובע מהרגלי מחשבה שעליהם תובנתנו?
– איך משפיעה על אבא הבחירה להיות המקור לכל הצרכים מגיל אפס?
– כמה זה טוב ולמה זה כל כך טוב לעולמנו שגברים מתמסרים לחלוטין למי שחלש מהם ותלוי בהם ואוהב אותם?
– האם האופן שבו מתנהלים העניינים האלה בבית שלך תואם את הרצון הכי עמוק שלך?

ועוד דבר קטן וטוב:

את ההרצאה הזאת אני נותן כחלק מקמפיין בהדסטארט להצלת "הבית העגול".
בית ספר מופלא שהוקם בפרדס חנה ושרוב המשפחות בו מכאן.
מקום שבו פוגשים ילדים מבוגרים (מורות ומורים) שמקשיבים להם הקשבה עמוקה, רוצים אך ורק לאפשר להם לגלות את נתיב הפריחה שלהם (מומלץ לבוא ולראות כדי להאמין שיכול להתקיים "מוסד " כזה").
ברוך השם יש כיום הרבה בתי ספר באזורנו שמעיזים לנוע בכיוון הזה אבל יש רק מקום אחד שבו ההקשבה לעומק נפשו של הילד חשובה יותר מכל עיקרון או ערך או גוף ידע.

ההרצאה תתקיים בתל אביב, ביום שישי בבוקר, ב – 3.7.15

כאן הקישור לקמפיין של הבית העגול – "חינוך אחר הוא אפשרי" שבו אפשר לקנות כרטיסים.

וזה הקישור לאירוע בפייסבוק של ההרצאה >

וכאן סרטון הקמפיין:

תודה ולהתראות

שי

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

Close