השימושון
לפני הבולדוזרים
6,116,533 נפשות חיות בישראל על 22,145 קמ"ר. קטנה וצפופה הארץ הזאת, וכל הזמן בונים.
שדות ירוקים מתמלאים בדחפורים צהובים שמייצרים ערמות חומות של אדמה שמסולקת ובמקומה מגיע בטון אפור. שורות שורות של קוביות בסטנדרט בניה אחיד, עם גינות בגודל של ממחטה.
שלוש שנים פקד גילי סופר את אתרי הבניה המתרבים בארץ וכתב על זה ב- ynet טור נפלא בשם לפני הבולדוזרים. 65 רשימות נוגעות ללב, שחלקן עשו שינוי וחלקן דיגדגו לבולדוזר את הכף. לאחרונה הוא תלה את הסנדלים ואת ערכת הקפה ויצא לחופשה.
בדיוק אתמול קראתי (מעט באיחור) את טור הפרידה שלו וחשבתי לכתוב על זה כאן ברגע שיהיה רלוונטי. והנה היום בדרך מהגן פתאום ראיתי לזוועתי שהשדה שמאחורי הבית שלי סומן בקרשים. השדה המתוק, היפה, הפתוח, שבשנה הראשונה שלנו כאן צמחה בו חיטה ובשנה השניה חומוס, הולך להפוך לשכונת שטאנץ מבאסת. שלא לדבר על סאון הבניה שבקרוב יבריח מכאן את כל הציפורים. אז נכון שאנחנו גרים פה בשכירות ותמיד אפשר לזוז הלאה. אבל לאן?
עדכון מהבוקר שלמחרת: התעוררנו לצלילי כלים כבדים שהתחילו לעבוד בשדה. רצנו החוצה לראות מה קורה וראינו את המכשיר הזה שנכנס לאדמה וחופר בהברגה. אני עצובה בקול רם מכל המהלך הנדל"ני אבל ינאי אומר: "אבל אמא, זה טוב! ככה נוכל ללכת לבקר את האנשים שיגורו שם!". חיה חברתית קוקי שלי.
באדמה היבשה שמסביב לאתר הבניה ממשיכות ללכת הנמלים. אני מרחמת עליהן. "אבל יש להן איפה להיות!" הוא מסביר לי בסבלנות אופטימית "בסדקים שבאדמה!" נו, שיהיה.
1 thoughts on “לפני הבולדוזרים”