כתיבה פרטית

לשנה טובה תכתבו (בלוג)

בתוך השקט שהזמין הפוסט של לירון, יצאתי אני לחופשת חג.
ב' תשרי, יום שישי, בוקר טוב. הבית מבולגן לגמרי אבל אני לא אתן לזה להסיח את דעתי.
ד' תשרי, הבית כבר נוקה ושוב התבלגן. חיים!
השנה החדשה מתחילה להתפשט בעדינות, כמו צבע במים נקיים.

דברים קורים לי מהר מכדי לתעד, חשוף מכדי לשתף כאן, במושבה חופשיתא.
תוהה לפעמים מה קודם – לשחרר איזה הצהרה חגיגית או סתם לכתוב הירהור אחה"צ עם פוטי. להמשיך את הרצף. כמו לא היה יוטה וניו יורק, כמו לא נסגר ניגונים והתחילה כתה א' בדמוקרטי, כמו לא התחילה שנה חדשה. פוסחת על פוסטים חגיגיים לראש השנה, לא משתתפת בגל המתקרב של הבחירות למועצה המקומית פרדס חנה, לנשיאות ארצות הברית, לא כותבת על הפצ'ולי שנשרף, איזה מין אתר מקומי זה? יותר נראה כמו דברים שקורים בפרדס חנה כרכור והגלקסיה. (אוקטובר 2008)

כבר כמה ימים אני מתכננת מה לכתוב לשנה החדשה. לרגעים עולות בי מילים נכונות אבל כשאני משנה תנוחה הן מחליקות, נספגות בשטיח, לפעמים מטפטפות לתוך פתקים. לפני כמה ימים נתקלתי באקראי בפוסט המצוטט למעלה ונדהמתי לגלות את הנקודה המדוייקת, בדיוק לפני שנתיים עבריות, שבה נטמן הזרע להוספת המילה גלקסיה למרחבי האתר. שכחתי מזה לגמרי!

ולו בשביל זה, אני חוזרת וממליצה: תפתחו בלוג.
בלוג זה דבר שמשאיר פיתקאות.
גם בתקופות שנראה מבחוץ כמו לא קורה כלום  – מבט לאחור מגלה כיוון, ועקבות של רצון.
לפעמים יש מזל, והמילים משורטטות בתנועה אחת איטית ומדוייקת. ולפעמים קשה לכתוב, צריך להישאר מספיק זמן על הכסא ולשחרר את האצבעות. להסכים להישאר. לא לקום למקרר. לכתוב שטויות למחוק ולסגנן, להעביר קטעים מכאן לשם כמו חלקים בפאזל. עד שבמרווח בין הידיים והראש נוצר מקום לרוח קלילה, שכותבת.
תפתחו בלוג כדי "ליצור נוכחות ברשת" אבל בעיקר – כדי לתחזק את השיחה הפנימית.
בלוגים שאהבתי השנה: הבלוג של דוסה, הבלוג של נעה זני, הבלוג של גלו, הבלוג של נעמה, ויש עוד..

כוחה של שנה אחת: בשנה הזאת עברתי לגור עם אהובי (בבית עם ורדים!), מושבה חופשית יצאה בעיצוב חדש, עברתי משבר משפחתי מצמיח. במישור הקהילתי השנה היה לנו לילה לבן, פייסבוק נכנס לורידים, היה פסטיחנה, הגינה הקהילתית של עמלמלת רק נזרעה והיא כבר מניבה.
על השולחן נערמים תכנים חדשים כמו עננים של גשם.

שנה טובה!אני רוצה להודות לכל מי שקורא ולכל מי שכתב כאן השנה: גלו שביב, לילי בוטמן, ענת מגל, אייל כגן, טליה טוקר, ועוד צדיקים קבועים בתגובות. רוצה להודות לכל מי שבוחר לפרסם במושבה חופשית, להביא את עצמו ועצמה לפעמים במילים חשופות, לשתף את העולם ביוזמה כזו או אחרת ולתת לה לנבוט כאן. תודה ענקית לגיא לב ושני שרף, המעצב והמתכנת, שבזכותם האתר נפרש כמו מניפה צבעונית, ולאילנה פלדה, שתומכת מאחורי הקלעים בכלכך הרבה צורות. רוצה להודות לינאי-פוטי, שבזכותו הלב נפתח עוד ועוד, ולהורים שלי, מלאכים נסתרים, שעוזרים להחזיק את המפעל הזה בחודשים קשים. ותודה לאהובי, על האור והדיוק שאתה מביא לחיי. וגם לעצמי אני רוצה להודות. בעיקר על ההתמדה.

מילים שעולות לי בראש בקשר לשנה החדשה –
תנועה, מיקוד, ערות, שלווה, עשייה נכונה, התקדמות, החלטה.
לא בהכרח בסדר הזה, אבל באיזשהו סדר.

~ שנה טובה ~

[הגלויה מתוך האתר הנוסטלגי הזה]

הראה עוד

16 thoughts on “לשנה טובה תכתבו (בלוג)”

  1. סיגל, תודה על הציטוט, בדיוק.
    ובקשר לוורדפרס – הכתובת שצירפת זה למתקדמים. צריך הבנה מסויימת בקוד כדי להתקין שם בלוג. לעומתו wordpress.com מאפשרת לך לפתוח בלוג וורדפרס בו ברגע, בלי התקנה. יש שם מבחר מצומצם יחסית של תבניות עיצוב (99 או 100), והדומיין הוא סאב-דומיין, אבל ניתן להחלפה בדומיין פרטי בקלות יחסית.

    בקשר לשפה – גם כאן אפשר לבחור את הכל בעברית.
    אל תיתני לעמוד הראשי באנגלית להרתיע אותך, תשחי דרכו.. הישר לעברית.

  2. טוב, שלב א', הוספתי את הלינק הזה:
    http://he.wordpress.org/
    לפייבוריט.. הוא בעיברית ונראה לי יותר מזמין.
    אלך לעבוד קצת ואשוב בקרוב…
    גם אני אהבתי את "..אין פרטיות וצריך להתחיל לעבוד על טוהר המידות.."
    או כמו שריצ'רד באך כתב ב"תעתועים":
    "חיה בדרך שלא תגרום לך להתבייש
    אם דבר כלשהו שעשית או אמרת
    יפורסם בכל העולם –
    גם אם מה שפורסם אינו נכון".
    🙂

  3. ביום ראשון שעבר הייתי בכנס וורדקאמפ 2010 בירושלים. היו שם הרבה הרצאות מעניינות, אבל רק דוברת אחת, ליז כהן שמה, דיברה על הנושא החשוב באמת, זה שמחוץ ליישומים הטכניים: איך לשמור ולפתח קול אישי, איך לכתוב בכנות.
    אחד הדברים שהיא אמרה זה: "אל תבואו לבלוג שלכם כועסים. כי אתם מדפיסים דברים שלא משנה אם תתחרטו עליהם בהמשך – התוכן הזה כבר עושה את העבודה שלו שם בחוץ".

    בגלל שהיא מנהלת בלוג ממומן, שאלו אותה מה היא עושה במקרה שהיא צריכה לכתוב פוסט על משהו שהיא לא השתגעה עליו. האם היא תוותר על הקול האישי שלה? היא חשבה איך לנסח את זה ואמרה משהו כמו: "לא. אני אכתוב את מה שיש לי לומר, כולל ביקורת, אבל לפני כן אמצא משהו טוב אחד, לפחות אחד, לומר על הסיטואציה, ואתן לאנרגיה שלו להוביל את הכתיבה".

    הנה דוגמה לאיך כתיבה בבלוג (או במיקרו-בלוג) יכולה להיות אימון בטוהר מידות. בהקשר הספציפי הזה ההתאמנות היא על המנעות מלשון הרע, אבל יש עוד דוגמאות. אמירה ברשת מתפשטת באופן נראה, אבל בעיקרון זה אותו דבר כמו עם כל התבטאות, גם במרחב הפיזי.
    למשל 🙂

  4. סיגל, בארוחת ערב משפחתית התלהט דיון על סוגיית הפרטיות, האופנתית כל כך. השורה התחתונה היתה שאין פרטיות וצריך להתחיל לעבוד על טוהר המידות.
    זה מין הכנה לתלפטיה..
    בקשר לסוגיה עד כמה לחשוף ומה לספר – אם זה מאוד אינטימי אפשר לפתוח בלוג בזהות בדויה. כותבים השתמשו בטכניקה הזו מאז ומעולם.

    כדי להתמודד עם הדיגדוג באצבעות, את יכולה לפתוח בלוג בwordpress.com עם הזהות האמיתית שלך, ובהגדרות הפרטיות לבחור שהבלוג יהיה פרטי ולא יוצג בתוצאות חיפוש. כמו יומן סודי..
    ככה תתני לחומרים להבשיל, תראי מה יוצא, ותחליטי אם את משחררת אותו החוצה, ואם כן אז מתי ולמה.
    בקיצור.. אין תירוצים 🙂

  5. אני אוהבת לכתוב, ורוצה לפרסם את זה, אבל כותבת לעצמי..
    כשכתבתי פעם בלוג, בבאופן טבעי, הוא היה בניק, לא בשמי.. אני לא מצליחה לעשות את הקפיצה הזאת, הנכונות לספר ממש בשם שלי דברים אישיים.. פרטיים.. למרות שכשאני קוראת טורים אישיים ובלוגים זה נראה לי הכי טבעי ולמרות החושפנות, לא פתוח מידי.. אם מסתירים דברים אישיים זה נהיה פחות מעניין, אם מספרים הכל.. זה מביך.. איך אתם עושים את זה?!?

    שנה טובה ומתוקה רונית יקרה, אייל ולכולם.

  6. באמת היה חסר לי הפוסט הזה של ה"שנה טובה" והנה הוא הגיע. כרגיל בזמן. בתוך עשרת ימי תשובה, שגורמים לך לחשוב , ולהשוות ולבדוק כמה הספקתי וכמה עוד חסר לי, בדיוק אחרי המנוחה הכה טובה לגוף ולנפש שבהם שרתה אוירת חג על פני הארץ במשך ארבעה ימים (!).

    אני מצטרף להמלצתך ושאפו על הכותרת (ברכות לעורכת). תכתבו. זה כיף וזה מהדהד אחרי שנים. גם אם לא תמיד אתה גאה במה שכתבת (וזו ההזדמנות לבקש סליחה פומבית ממי שפגעתי בו שחור על גבי לבן), זה עדיין מה שכתבת. לכתוב, זה להוציא דברים מן בכוח אל הפועל, כי למילה הכתובה יש כח והיא המתווך בדרך שבין המחשבה למציאות. לכתוב זה להשאיר משהו ממך ולכתוב זה בסופו של דבר תרפיה, מקום שבו אפשר לשחרר את השדים שכלואים בך.

    תודה לך ברונית. על הבמה הפרטית כללית שיצרת ועל האפשרות לחלוק הגיגים, מחשבות וסתם חולין. את יכולה להיות גאה במפעל החיים הקטן-גדול שיצרת.

    חתימה טובה.

כתיבת תגובה

Close