גם וגםטורים אישייםכלליכתיבה פרטית

מאיר אריאל – הכתבים הגנוזים # 4 – הטור של מאיר ושירז אריאל

"כמו ששם צחקנו, לא בכינו שנים" (דאווין של שיר מחאה)

 

[הטור השלישי: אוצר היהודים]

 

אם תשאלו אותי מה אני הכי זוכרת מאבא כילדה ונערה, אענה לכם שזה הרבה צחוקים. שחר אחי ואני (בהמשך גם אהוד), היינו מוצחקים תדיר כאשר אבא עושה חיקויים לפופאי (זה עם התרד) ולעוד דמויות מעולם הילדים של אז.
זכורה לי היטב סצנה אחת בה אבא פתאום שואל אותנו אם אנחנו יודעים מהי דבלה (תאנה מיובשת). כנראה האופן שבו הוא שאל זאת כשהוא הוגה את זה – דביילה – הדבר הבא שקורה הוא ששחר ואני חטפנו התקף צחוק פרוע שנמשך דקות ארוכות… מהסוג שכואבת הבטן ואי אפשר להפסיק. מאז כבר קרה לי לא אחת שכאשר אני נזכרת בזה עולה לי התקף צחוק פרוע ולמעשה ממש עם כתיבת שורות אלו אני בוכה מצחוק על הזיכרון הנפלא הזה. מכאן הכותרת לטור שעניינו צחוק פרוע… או ליתר דיוק על ההומור הנהדר של מאיר אריאל.

בספר החדש שמתהווה לו בימים אלו ונמצא בשלבי עריכה מתקדמים, יופיע גם אוסף קטעי הומור והלצות. חלק מהחומרים הם קטעי המעבר שאבא כתב כהקדמות לשירים מסוימים בהופעות. עם השנים הם התפתחו למיני סיפורים קטנים כאשר המפורסם שבהם הוא הקטע שנקרא 'הדשא של השכן' (כהקדמה לשיר טרמינל) שהפך כבר לקטע קאלט בהופעות שמתקיימות לזכרו.

אחד הקטעים האהובים עלי הוא ההקדמה לשיר 'לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ' שגם הוקלט בהופעה חיה (בשנת 1996) ולכן זה תענוג משולש. לשמוע, לראות ולקרוא את המילים יחד.

מבואות סואץ – הקדמה ל"לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ"
(מתוך הדיסק וההופעה "דלתות נפתחות מעצמן")

שמתי לב שיש דברים שנגמרים, אבל החיים כל הזמן נמשכים. וגם הקטע ההוא בסואץ, הלא זה הדבר הנפלא-עם-קטעים-קשים-במיוחד… הזמניות, חברים, הזמניות, הכל נגמר בסוף. גם טוב, נכון, אבל – למי שלא מאמין בטוב, יש לי חדשות בשבילו: גם רע נגמר בסוף. כמו למשל שלושה חודשים בעיר סואץ, על מנגלים עסיסיים, נוטפי שומן-בשר-כבש טרי הולך ונצלה… שותים וודקה מתובלת בסירופ פרחי-אשכוליות, שהיה ידוע בכל המרחב בשם "קוקטייל-נפיץ-מעיך "… מזינים את עיניהם בתמונות-אמצע שנתלשו מתוך חוברות ששלחה אשת-הנשיא-דאז לכוחותינו בחזית – מה שנקרא "תמונות-חזית"… ובתוך כל הרע הזה, תראו כמה טוב, תראו כמה טוב… עושים חיים משוגעים. העורף משתגע להשיג פחית-נפט בשביל לפתוח איזה דוּד, בשביל להשקות איזה, או לחמם איזה חממה – –
ואתה שוכב לך על מנגלים ומגרד באוזן, בשביל הנימוס…

אז מה עושה נער עברי הרחק מהמולדת?

קורא "איים בזרם" מאת ארנסט המינגווי…

אבל זה לא נגמר כאן…
בביוגרפיה שהוציא פרו' ניסים קלדרון מסופר על מאיר החייל המצחיק. שפעם הופיע למסדר כאשר חצי פניו גלוחים וחציים עם קצף גילוח… או מצב בו חבריו לחדר מסדרים עבורו בבהילות את המיטה כדי לא לחטוף עונש בגללו. אך איש אינו כועס עליו, כולל המפקדים. החברה מספרים שהיה כובש אותם בקסמו ולכן לא סבל מעונשים כבדים.

הוא אמנם לחם בשחרור ירושלים אך כבר אז שחרר את אמירתו הנחרצת עם 'ירושלים של ברזל' . הוא הצליח לבסוף לסיים בשריון את שירותו הצבאי הסדיר ומילואים כבר עשה בצוות הוואי ובידור עם יהודה עדר שהפך לחברו הקרוב. לאבא לא היה קל בצבא, אך זה לא הפריע לו לאמץ את השפה הצבאית ולעשות ממנה מטעמים…

כל ההקדמה הזאת מביאה אותי לאחד הקטעים שאותי מאוד משעשעים ויכללו בספר החדש. קטע המשלב את אהבתו לקיץ ולפירות העונה אבל בסגנון מתקפה צבאית מתוכננת היטב. אך קודם כל בוחן פתע: מי יודע מה זה יו"צ?

התקפת הסוכר הגדולה / מאיר אריאל

את התקפת הסוכר הגדולה פתח קיץ בהפגזת ריכוך: אבטיחיו כבר מתפצחים על סביבותינו בקצב גובר.
הכרמים פתחו בצרורות – הסחה מהמותן…
חוליות שיזיפים זוחלות על הגדר לפתוח פרצה דרכה יעברו גדודי אלכסנדר הגדול, יופי-רומא, דלישס, בננה-חורפית, יונת ואיסתרחן וישטפונו כליל.
דרכי הנסיגה תהיינה חסומות ע"י סברֶ'ס, תאנים במידה ויהיה צרך, יופעלו גם הרימונים המתוכננים (עפ"י ידיעות מסוימות), להוות את כוח האש העיקרי בסתיו. תותי-שדה, תותי-עץ וגואיבות יתגברו את האגפים. אפרסקים, אגסים מנגו ושאר הסאב-טרופיים מיועדים למקרה התנגדות מיוחדים…  המישמישים, שכחנו לציין, פועלים במקביל לענבים והשיזיפים.
כבר עתה ברור שהחברה ילחמו עד טיפת –המיץ האחרונה. המורל גבוה, מהמטה מדווחים על גילויי הקרבה עצמית מסמרי שיער: כמה בחורים התנדבו לרכז עליהם את כל סוגי האש על מנת להקל קצת על חבריהם… על אוירה זו, של השלכת-נפשם-מנגד, תעיד העובדה, שבניגוד למצופה עלה המורל שבעתיים כאשר נפוצה בקרב הלוחמים הידיעה שקיץ מתעתד להשתמש גם בנשק בלתי קונוונציונאלי, דהיינו: במחנות-עבודה חמושים בבתוליהם – 16. לא נמסר על נקיטת אמצעי הגנה מיוחדים. מביני – דבר סבורים שגדוד ה"יוצים"* יוצב כנגד האפשרות הנ"ל…

את ההפוגות שבין הרעשה להרעשה מנצל קיץ ללוחמה פסיכולוגית:
למשל שעות-אחה"צ רכות המבע, אימהות עולה על גדותיה; רגעי-רוגע; פולחן קפה; וכל זה על רקע של רקיע אדום כחזה הנעשה בהדרגה כתום, צהוב, צהבהב, ירקרק ירוק כחול; מעמיק והולך…

* יו"צים = יוצאי-צבא

לא רבים זוכרים את אבא שלי כאיש מצחיק, אך מי שהכיר אותו טוב זוכר גם זוכר. חשוב לי שיכירו את הצד הזה שלו לכן החלק של קטעי ההומור בספר החדש די גדול. הוא מופיע גם בסיפורים הקצרים וגם בחלק מהמכתבים. תתכוננו לצחוק פרוע.

מה עוד קרה: הספר עצמאי בשטח כל השירים – סוף סוף זמין לרכישה. ניתן להשיג אותו דרכי, שילחו לי הודעה.

וגם עידכון על התפתחות דרמתית עם פרשת העטיפה לספר: אמא ואני הלכנו יחד לחנות ספרים ועשינו סקר עטיפות. להפתעתי הגענו להסכמות ראשוניות על הצבעים והכיוון הכללי. היא הסכימה שזה יהיה בהיר ואני הסכמתי שיהיו נגיעות של קצת אדום. יתכן שיש כאן התחלה של נס בקטע של יד אלוהים.

בטור הבא: נדבר על אלוהים…

_________________________________________________________________________________________

שירז אריאל – בת אוהבת. מפיקה, יזמית, כותבת ומנהלת את שימור יצירתו של מאיר אריאל. מוזמנים לעמוד הרשמי והתוסס לכל העדכונים על כל אירועי שנת ה 20 לזכרו של מאיר אריאל האהוב.

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close