טוב.
מיום ראשון לא להשמיע פה קול זה כבר יותר מידי.
ועכשיו 4 וחצי בבוקר, המקלדת מהדהדת בחלל הבית הגדול.
השבוע הזה ספידי,
דחיפה קדימה והחוצה של מבנים פנימיים שנבנו באיטיות ועכשיו נולדים.
בית חדש.
המחשב (במטבח) משמיע השבוע את השיר הזה בלופ
כל השבוע נכתבים בי פתקים קטנים, תמונות של מצבים, שמביא איתו בית חדש. האנרגיה חזקה, מהירה ומסודרת. וגם איטית. כמו נמלה. יש כל כך הרבה מה לעשות כל הזמן ולפעמים כדי לנוח אנימתנחמת במשימה רגעית: להזיז גרגיר מפה לשם.
זה מה שכרגע.
בקיצור,
אני הולכת לישון.
