אקולוגיהטורים אישייםשיטוטים

 מבנימינה לפרדס חנה בצעדי ליקוט

[רוני איז'אק]

את הכביש המקסים הזה של שדירת העצים  בין בנימינה לפרדס חנה גיליתי כבר לפני יותר מעשרים שנה .יופיו של אור הבוקר הרך הבוקע באלכסון דרך עצי התמר והגרווילאה, הצליח לחדור גם מבעד לערפילי ההתבגרות הקופצניים שהייתי שרוי בהם בכיתה י' בואכה י”ב.  בדרך היפה הזו נסעה ההסעה מזכרון-יעקוב אל בית הספר החקלאי של פרדס חנה, שאז היה באמת חקלאי. יום אחד בכל שבוע לימודים היה מוקדש לעבודה במשק.

נראה לי שהמעבר הזה שלי מכלא "אורט" המרוצף בטון וגדרות ברזל ומלט בקריות (שם הקריה שמור במערכת) אל בית הספר החקלאי של פרדס חנה ששטחו היה גדול וירוק והגדר שלו ה הייתה רצופה בפרצות קוראות לתלמיד, והמורים שבענייני סדר ומשמעת היו הרבה יותר באיזי (השאנטי עוד לא הגיע לאזור) ממושגי המורה שהכרתי עד אז. המעבר הזה מהאפור הסגור והמכוער למרחבים הפתוחים והירוקים, היה קריאה נוספת של הטבע אלי, לשים לב לצפון בו. ועוד פתיחה או פריחה, התרחשה אצלי.

כיום לבית הספר החקלאי נשאר רק שמו. חקלאות אין ושטחיו הולכים ומצטמצמים והופכים לנדל"ן.  גם השדרה פחות הדורה. החורף שוב הפילה הגרווילאה החסונה  בסערה, הרבה מענפיה החסונים אך זקנים על הכביש וגרמה לאחד הפקקים הרציניים ביותר בעת האחרונה.  אח"כ, כעונש היא נגזמה קשות בידי הרשויות  (סתם, זה באמת מסוכן ולא נעים לחטוף בראש ענף של גרווילאה חסונה), ועכשיו היא כבר לא נראית כל כך טוב. אבל עדיין משופר הרבה יותר ממצב התמרים מוכי חידקונית הדקל ולא ארחיב על החיפושית בת העוולה הזו כאן.  רונית כבר כתבה על זה יפה.

בכל מקרה מסתבר שהשדרה הזו שלנו נחשבת לשדרת העצים, שאינה שדרת אקליפטוס, הארוכה ביותר בארץ. סוף כל סוף יש לאזורנו  תואר מכובד ושיא ארצי רשמי!

עוד גיליתי כרגע שהגרווילאה החסונה, עשתה גם היא, כמו האיקליפטוס, עליה מאוסטרליה ושימשה בעבר כעץ ליצירת משקופים חיצוניים לחלונות מכיוון שיש לה עמידות טובה לריקבון. עוד שימוש מגניב של גרווילאה הוא לבניית גיטרות. כלומר מדובר בעץ חסון ועמיד אך קל משקל ומוזיקלי! ריספקט!

לאחרונה התחלתי לטייל באחו בנימינה. זה אזור מרעה שהסתבר שהוא בכלל נחשב לשמורה, המשתרעת בין תחילת השדרה הנ"ל, שברובה  חורשות איקליפטוסים המתחילות ממש ליד צומת עדה ועד לכיוון  פסי הרכבת וגם קצת מעברם המערבי. חקלאים מקומיים קוראים לאזור הזה – "הבאסה". ולא בגלל שכל כך מבאס להיות שם -להיפך, האזור שוקק צמחים חלקם ממש נדירים), בעלי חיים (בעיקר גדולים מאוד או קטנים מאוד) וכמובן פטריות. וזה מה שהביא אותי לשם ביום שלישי האחרון, שהיה מין יום יפה שהפציע בינות לימי הגשמים השופעים והקור העז. בדיוק מה שרוב הפטריות מאוד אוהבות.

בנוגע ל"באסה" זו פשוט המילה הערבית ל"ביצה" אז היה לי ניחוש  פרוע, שבעצם מילת הסלנג למשהו גרוע שקורה לך מגיעה מאותו מקור. כלומר "איזה באסה!" משמעו "לאיזו ביצה נקלענו " ואני לא מתחיל להיכנס לפוליטיקה כי מהבאסה הזו יהיה קשה לצאת…בכל מקרה האזרחית יסמין, תושבת כרכור, הסבה את תשומת ליבי לכך ש (לדעתה) אין קשר בין ה"באסה"-הביצה ובין "בעסה”. היא טוענת ש"בעסה" מגיעה מן המילה ”מבעוס” והפירוש למילה הזו לא ראוי היכתב מעל גבי הבלוג הזה. בכל זאת יש גם כמה ילדים בקהל….

 

האחו של בנימינה לעומת זו, היה ממש כיף. אולגה, יקירת חובבי הפטריות בארץ ובעולם הביעה רצון לבוא לאזורנו לסיור ליקוט וכמדריכת סיור אזורית צרפנו את רותי, פנסיונרית דור חמישי למקימי גבעת-עדה וחובבת צילום טבע רצינית ביותר. באחו בנימינה בינות לאקליפטוסים מצאנו המון סוגים של פטריות. אני בעיקר מחפש מה לאכול וגם מצאתי קצת אבל אולגה מטורפת על פטריות כל כך קטנות שאני בלי משקפי קריאה לא  יכול להתבונן בהם.

רוני 3 אולגה

רותי צילמה כל מה שזז ולא זז והפגינה בקיאות פנומנלית בשמות צמחים. מאוד כיף ללכת לסיור בטבע עם שתי חובבות כל כך רציניות אולגה לפטריות ורותי לצמחי בר. רותי מצלמת תמונות טבע מדהימות, לרוב קלוז-אפים מאוד מסוגננים ואת זה ראיתי כבר בפייסבוק שלה. מה שנדהמתי לגלות הוא שרותי לא מסתכלת בעינית או במוניטור היא פשוט מכוונת/מדביקה את העדשה אל האובייקט המצולם , מתקתקת במהירות כמה זוויות וממשיכה הלאה. התוצאות מרהיבות ומיוחדות מאוד.

באחו יש הרבה פרות! האזור מאוד ביצתי גם כך אבל כאן מדובר גם בהרבה חרה של פרות. יש פטריות שמתות על זה!  וגם שאר הצמחיה באופן מוזר ואמביוולנטי, נהנית מן העושר שבזבל הפרות. צמחים נדירים בוקעים בשמחה מן האדמה הפוריה על מנת להילחך מיד בלשון גדולה ומחוספסת ולהתחיל את המסע המשונה בין ארבע קיבותיה השונות של פרה שבסופו עוד זבל פרות מוסף לאדמה הדשנה.

אם כבר לרעות באחו עדיף באזור עם חיבור לחשמל.

רוני 3 קולאז פרחים ופרה

 [צילום פרחים: רותי טלמור בלנק]

אספתי לסלי כמה פרגודיות (כדורי הטניס שולחן הקטנים שבקערה ) אחלמיות ערומות בהמוניהן (אלה הסגולות) ופקועה אחת.
פגשתי המון פרות, חבורה של מלקטי סנדות ואת בעל העדר שהעשיר אותי במידע על אזור ה"באסה" ושמע ממני קצת על הפטריות הגדלות בשטח המרעה שלו.  אם אתם באים לבקר שימו לב שגדר חשמלית מקיפה חלקים גדולים מן האחו אז לעבור מתחת או מעל אבל בלי לגעת. חשמול מגדר של פרות אינו הורג אבל גם לא מחשל. בנערותי כשרעמת תלתלים מוגבהת בהגזמה על ראשי, ניסיתי לזחול מתחת לגדר כזו וכשהשיער הסורר הנ"ל נגע בגדר, התעלפתי לכמה שניות ומאז אני נזהר מגדרות חשמליות.

באחו בנימינה איבדתי את האולר הקנדי החביב עלי. אז אם במקרה מצאתם כזה אבקש להחזירו אלי.
זו התמונה האחרונה של הנעדר – המוצא הישר יזכה בפרס רב ערך!

רוני 3 קולאז פטריות

[בתמונה הגדולה – פטריית מורל (גמצוץ נאכל) ובקערה יש  גם פרגודיות (כדורי הטניס הקטנים]

בהמשך קיבלתי הודעה פרטית בפייסבוק מטלי תושבת מערב פרדס חנה. היא מצאה בגינה שלה פטריות משונות שהבינה שאני מתעניין בהן. באתי לראות ואכן! מורל – מלכת הפטריות האולטימטיבית (טוב בעצם סגנית המלכה כי בכל זאת יש את הכמהין יקרת המציאות והמחיר) אבל גם המורל היא פטריה מצוינת למאכל, יפה מאוד ודי נדירה. שמה העברי הוא "גמצוץ נאכל"  – לדעתי עוד עוול לשוני שנעשה לעולם הפטריות בעברית. אז אנחנו נישאר עם המורל. לרוב היא גדלה באזורים של יערות שנשרפו שנה קודם לכן. אצלנו גדלו כמה כאלה פעם סביב מעגל אבני המדורה שבחצר. אבל השנה בארץ המון אנשים מצאו אותה במלא מקומות ובכמויות. החבורה בגן הירק  מנתה 21 פריטים מרהיבים שנאספו לסלסילתי באישורה של טלי ומכיוון שכבר מצאתי השנה כמה כאלה וכבר התחלתי אוסף של מורל מיובשות, תליתי גם את אלה על חוט מעל הקמין ועכשיו יש לי צנצנת מורל חמודה לשימוש בימות הקיץ. טלי תודה רבה! ההזמנה לארוחת פטריות בעינה עומדת.

ברחוב דרך למרחב, ממש מול המתנ"ס נטועים  באמצע הכביש עצי תפוז סיני עמוסים בפרות כתומים קטנים אכילים. אולי כפרי הדר למאכל הוא טיפה שנוי במחלוקת. הפנים חמוץ מאוד מאוד ודווקא הקליפה היא המתקתקה. אבל החוויה הכללית היא של מין משהו מר/חמוץ ולא במיוחד כיפי כפרי טרי.  ולכן חשבתי דווקא בכיוון של התססה ליצירת אלכוהול בניחוח תפוזי. עצרתי את הרכב בצד הכביש וליד אחד העצים פגשתי לקטית נוספת!  אחת שמוכרת לי מאיפושהו…

רוני 3 הגר כלב מלקטת

הדר מלאה לה שקית של הקטן הכתום הזה לצרכי ריבה. (איך יצא הדר?) ואני מילאתי שתי  ציפיות בכעשרים ק"ג של תפווזונים סינים קטנים שבהמשך היום מוג'מקסו וכרגע שוהים בחבית אצל אלכס במזווה,  מתהפכים  במיץ של עצמם בחברת שמרים, שהם מין חיידקים שכל הקטע שלהם בחיים האלה הוא להפוך סוכר לאלכוהול. מה שממש מגניב בכל העניין זו הסימביוזה בין אנשים לחיידקים. אנו מספקים להם סוכר והם בתמורה מספקים לנו אלכוהול. דיווח על התוצאה הסופית בהמשך.

צמח תועלת נוסף שגיליתי השנה הוא עשב שגדל פרא כל חורף בגינה של נעמי האהובה מכרכור. הוא מאוד יפה ויש לו עלים ופרחים עדינים ושמו בישראל עשנן יהודה.

 

רוני 3 פרח עשין

מסתבר שבעבר עלי הצמח שמשו כתחליף לעלי טבק. כמובן שניסיתי וראיתי כי טוב! עשן נעים ועדין, עם אפקט קצת ממריץ. אם כן מעתה יש לי הספקה שוטפת ובלתי נדלית של עוד מרכיב מיוחד לתערובות העישון שלי. מוזמנים לטעום!

רוני איז'אק – לקט בנשמה ולא רק של צמחים.

אנשים, קשרים, עיסוקים, שירים, ספרים, מאכלים, ארצות, ערים, חי, צומח ודומם.
במערה סודית במעמקי היער אני רוקח תבשילים, ליקרים, תערובות צמחים ותכשירים שונים ומשונים לעצמי ולכל מי שזקוק או מתאווה להם.
מבקש לחבר את העולם המסתורי של האדם עם הממלכה החבויה של הצמחים.
וכל זה מתוך גילוי ופיתוח עצמי בלתי פוסקים.

לפייסבוק של רוני >      |     לאתר של רוני >

תגיות
הראה עוד

8 thoughts on “ מבנימינה לפרדס חנה בצעדי ליקוט”

  1. רוני שלום!
    שמי הניה, כתבת של המקומון גפן המושבה.
    לא מלקטת בעצמי (כלומר מלקטת אבל לא פטריות…) מנסה לאתר אותך על מנת לעשות נפשות לרעיון, אם תסכים כמובן).
    הנייד שלי 0545627493. אשמח אם תיצור קשר או תשלח לי מסרון לחזור אליך.
    הניה

    1. שלום הניה
      בשמחה. ניסיתי ולא היית זמינה. תוכלי להתקשר אלי 052-3550604
      להתראות. רוני

  2. רוני רוני רוני כמה מרגש. אתה יודע שאתה מוכשר גם בכתיבה. אני נירגשת וגאה! עוד כמה דקות אפגוש אותך בחי! אני מקווה שזה לא יהיה מעבר לכוחותי… לפגוש את המסטר ולהמשיך עשירה וחיובית יותר . יאלה!

  3. כיף של כתבה רוני, בנוגע לפטרית מורל הגענו פעם למסעדה באיזור חרשים וקראו לה מורל שאלתי איך שם כזה מוזר והבחור הסביר לי על הפטריה שגדלה אחרי שריפת יער. השבוע ראיתי באיזה תוכנית על איש בארה"ב שהתעשר מאוד מליקוט הפטריה הזו עכשיו הוא גם מחפש זהב!, עשנן יש גם לי בחצר לא מעט,
    צריכה לטייל יותר

    1. היי אילנה תודה. בארה"ב ובקנדה שמעתי על אנשים ששומרים על החלקות מורלים שלהם עם רובים ועל כאלה שמצתים דלקות יער במיוחד כדי שיגדלו שם הפטריות היקרות האלה. אבל האמריקאים האלה רק אלימות ופגיעה בערכי טבע בראש שלהם. לא כמו אצלנו בישראל…

  4. כמו הכתבות הקודמות, גם זו כתובה בצורה מרתקת ומלאת הומור…ואף ניתן ללמוד ממנה דבר או שניים על מה שבאמת יפה בעולמינו….
    העברתי את הקישור לידידי שעשויים להתעניין בכגון אלה…
    אל תפסיק…אתה עושה את זה נהדר…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close