עצוב. כאילו קרוב משפחה נפטר. אז בטח יהיו עכשיו עשרות תוכניות זכרון וערב שרים בכיכר (או בפארק הירקון). וכל מה שאני רוצה הוא ללכת לכיכר העיר. עכשיו. ולבכות עם כולם. אבל כולם יושבים בכיכר העיר החדשה, בפייסבוק, ומעלים סטטוסים עצובים.
אלוף הארץ לנוער בקפיצה לגובה. אלוף ת"א בעישונים וזיונים (כך מספרים). חי את החיים במלואם. עד שבחר להתכנס פנימה.
והייתה לי המחשבה שאולי עוד יצא יום אחד ויופיע. אפילו הופעה קטנה מסביב למדורה. תמיד היה הפסקול של הבית והאוטו.
כשהייתי בצבא למדתי בקמרה אובסקורה ועשיתי קליפ לשיר הזה. אפילו אחרי 200 השמעות ברצף (בשביל העריכה) הוא לא נמאס. ובכלל, לא יודע אם יש איזשהו שיר של אריק שנמאס. כמו הביטלס. כמו יין. משתבח עם השנים. זהב.
כ"כ הרבה שירים. כ"כ הרבה זכרונות. כ"כ הרבה סרטים ומערכונים. עם כנות משובבת ונאמנות לעצמו. ואז, לפני 30 ומשהו שנה בחר להפסיק.
אז נוח לך על משכבך בשלום אריק. תודה על הכול.
אם… אם אתה כבר בוחר את השיר החמוד הזה, הנה גרסה חיה.. מרגשת:
http://www.youtube.com/watch?v=HjgjHeP8kTs
וכמה שמרגש, הסוף של הקטע הזה כל כך מצחיק. אריק, הכי נונשלנט, הכי נהנה, פשוט בהוויה
עם הקפה השחור והסיגריה, מזכיר לי את דוד שלי
נולדים, חיים והולכים באותה שכונה… עם החברים הטובים ואהבת האדם
כמה כייף שיש אנשים כאלה בסביבה
מורי דרך