מה נשתנה הלילה הזה? נוספה לשולחן כוס מרים!

עשתורת הבית, כלומר רענן, סיפר לי שהוא שמע על מנהג להוסיף לליל הסדר כוס נוספת לזו של אליהו – כוסה של מרים.
מיד יצאתי לגוגל לחפש את המנהג, ופגשתי בעיקר את מרים. בת עמרם ויוכבד, משבט לוי, אחות אהרון ומשה.
מרים הנביאה, העצמאית והדעתנית, הרואה למרחוק.
מרים שהוליכה את הנשים בריקוד ובשיר בחציית ים סוף. מרים שבזכותה ליוותה את העם באר מים חיים במשך ארבעים שנות הנדודים במדבר.
איזו גיברת!

כשפרעה גזר להשליך ליאור את הבנים הזכרים שיוולדו, עמרם אביה גירש את אישתו יוכבד, כדי שלא יוולד להם בן. מרים עמדה מול אביה בעוצמה ובאומץ ואמרה לו: 'פרעה גזר על הזכרים ואתה גזרת על גם הנקבות'. והתנבאה: "בן יוולד לך מאימי, והוא יושיע את ישראל." כשמשה נולד ואכן הושלך ליאור, היא עקבה אחר אחיה התינוק המתרחק ווידאה שהוא מגיע לידיים הנכונות. כשבת פרעה חיפשה עבורו מינקת, הביאה לה מרים את יוכבד, אמו (ואמה) הביולוגית, שתהיה עבורו המינקת העבריה בבית המלך. (תחשבו על זה רגע. איזו סיטואציה לא פשוטה).

ואז במדבר – מרים היא מנהיגה כריזמטית הסוחפת אחריה את כל הנשים. אחרי הנס של חצית ים סוף משה שר את שירת הים. לעומתו, מרים, מיזמתה, 'לוקחת את עצמה בידים': הפסוק המתאר אותה פותח במילה 'ותיקח'. היא לוקחת את התוף בידה ופוצחת בשיר, ללא רקע קודם ממוסד ומגובה מגבוה. משה לוקח בידו את המטה, היא לוקחת בידה את התוף. הוא לוקחו על פי צו ה', היא לוקחת על דעת עצמה. והנשים כולן נענות לה ויוצאות אחריה, מכירות מעצמן במנהיגותה, בכוחה הרוחני. כמענה להיענות זו היא מדברת אליהן ומקרבת אותן לאביהן שבשמים: 'ותקח… את התוף בידה ותצאן כל-הנשים אחריה… ותען להם מרים, שירו לה' כי גאה גאה' (טו כ, כא). אגב, כתוב ותען 'להם' מרים ולא 'להן'. אמנם יש שהמקרא פונה בלשון זו לנשים, אך יש הרואים בכך רמז שמרים השפיעה על שירתם של כל בני ישראל והגברים בכלל. (אריאלה ידגר מתוך עלון קולך, גליון 22)

שירתו של משה (שירת הים) משתרעת על פני פסוקים רבים וכתובה בספרי התורה בשיטה מיוחדת (המכונה "אריח על גב לבנה") ואילו תיאור שירתה של מרים והשירה עצמה, אינם תופסים אלא שני פסוקים בלבד:

"וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת-הַתֹּף בְּיָדָהּ
וַתֵּצֶאןָ כָל-הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:
וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם
שִׁירוּ לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" (שמות טו, 21-20).

אולי מרים שרה את השירה כולה והתורה מוסרת לנו רק את כותרתהּ (כך עולה מפירוש רש"י) ואולי מדובר בשירה בעלת איכויות אחרות. אם אכן שירת מרים הכילה רק פסוק אחד, הרי שהדגש בשירה זו הוא פחות על הממד המילולי, וממדים אחרים מודגשים בה: הממד הגופני, שהרי התורה מתארת את ריקודיהן של הנשים; הממד האסתטי, השימוש של מרים בכלי נגינה שהלהיב וסחף את הנשים; הממד הקהילתי, שכן מרים קראה לנשים: "שִׁירוּ לַה' כִּי-גָאֹה", לעומת משה שפתח את שירתו באומרו: "אָשִׁירָה לַה' כִּי-גָאֹה גָּאָה" ובכך התמקד בחווית האני הדובר והממד החוויתי, מרים קראה לנשים והן, ככל הנראה, ענו לסירוגין אחריה.
(הרֵבֵּה דליה מרקס, מתוך האתר "רבנים למען זכויות האדם")

יש עוד ועוד מה לספר על מרים. על היותה מילדת. על שמותיה השונים. על הצרעת שקיבלה ולמה. על נאמנותו של העם אליה ועל היכולת שלה ללכד אותו. וערב החג מתקרב, ויש עוד מלאן דברים לעשות… אז נעבור לטקס כוס מרים, שאם הבנתי נכון, נולד אי שם בשנות השמונים בארצות הברית, ע"י נשים יהודיות פמיניסטיות. לפי האתר "קולך" (פורןם נשים דתיות), מקור המנהג הוא בקבוצת ראש חודש בבוסטון, אי אז בשנות השמונים, ע"י אישה בשם סטפני לו. זה התחיל כמדיטציה קבוצתית מונחית, שבה שתו חברי (או שאולי רק חברות) הקבוצה מים חיים מגביע מרים, לזכר הבאר שממנה נבעו מים חיים.

לגבי אופן שילובה של הכוס בסצנריו הפסחיסטי, מצאתי את זה:
"דמותה של מרים מסמלת חיים, התחדשות, ומנהיגות נשית. עם השנים התפתחה מסורת של הוספת כוס מרים לסדר הפסח: כוס מים חיים הנמזגת בתחילת הסדר, או אחרי מניית עשרת המכות או בסיום הסדר במקביל לכוסו של אליהו. מאחר ומדובר במנהג חדש יחסית, ישנה חירות בבחירת אופן שילובו של מנהג כוס מרים בטקס החג". (מתוך הבלוג הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית, לקרן פייט)

הרב שלמה פוקס מהתנועה הרפורמית כותב גם הוא על המנהג להוסיף לשולחן הסדר כוס של מרים :
כוחה של מרים טמון בערעור הנורמות, למרות שלא היתה מצוּוה היא יזמה ועשתה, ובכוחה זה הצליחה להעיר ולעורר את העם. […] עולה שמִרים ובארה ממשיכים לנבוע ולהעניק חיוּת וחיוניות גם ימים רבים לאחר מותה. מכאן המנהג להוסיף 'כוס מרים' לשולחן הסדר כניסיון להתחבר לכוחה של מרים ולהכניס בנו חיוּת, מתוך ההבנה שיוזמה ושבירת מסגרות היא הדרך להתעוררות, ליציאה מן המקום הצר, ממצרים.

בקיצור, סיסטר סיטסר!
אם נדלקתם עליה, הנה הצעה מעשית איך להוסיף אותה לליל הסדר.

בהיותנו מסובים כבני חורין על שולחן הסדר נרים כוס לחיי מרים:

שעמדה מול אביה עמרם ומול גזרת המלך פרעה;
שזיכתה את העם בבאר על ידי רצונה וחיוּתה;
שהעזה לעמוד מול אחיה כדי להגן על האישה העזובה;
שבזכותה עמד העם במבחן הנאמנות;
שנקראה 'עזובה' ונלקחה לאישה על-ידי כלב המורד בדעת חבריו;
המזכירה לנו שבאר השפע הולכת לצדנו באשר נלך.

הצעה קונקרטית לשילובה של כוס מרים בליל הסדר אפשר למצוא, שוב, באתר קולֵך:

ממלאים את הגביע של מרים לאחר כוס שני של יין לפני נטילת הידיים.
רחץ – מגביהים את הגביע הריק ואומרים:
כוֹסה של מרים ימולא במים ולא ביין. אני מזמינ/ה נשים מכל הדורות שבשולחן הסדר שלנו למלא את כוֹסה של מרים במים מכוסותיהן הן.

זה יפה…..
והנה ההמשך [לקריאה במקור] (תביאו תוף!)

אני מתרגשת ומתכוונת להציע את זה בשולחן הסדר השנה.
עם טקסט שונה, אבל עקרונות דומים.

חג שמח!

בתמונה: מרים הנביאה ונשות ישראל שרות ומחוללות אחר קריעת ים סוף. מאת: גרטה קוזניצוב. שמן על בד קנווס מידות: 70\70 ס"מ [לינק].
בתמונה הראשית: מרים הנביאה בפסיפס מתוך כנסיית הדורמיציון על הר ציון בירושלים [לינק]

יפה לקרוא על מרים הנביאה גם באתר הידברות.