אינטרנטטכנולוגיהכלליכתיבה פרטית

מה שאת/ ה לא יודע/ת על קרינה – עלול להרוג אותך – חלק ראשון

איך הגעתי בכלל לעסוק בקרינה?

[מני בן-אריה]

 

לפני 8 שנים ערכנו שיפוץ בבית, ונאלצתי להשתמש הרבה בסלולר לתיאומים שונים עם בעלי מקצוע. אחרי חודש התחלתי להרגיש מועקה משונה באוזניים. האמת שדי נבהלתי, ועברתי להשתמש באוזניה. לאחר זמן, שכחתי את סימן האזהרה הראשון.

3 שנים אחר כך, היינו אמורים לטוס ללונדון בקיץ, ובאותה תקופה החלו לי כאבים בלתי מוסברים באוזניים. לא רציתי לחפש רופא בלונדון הבלתי מוכרת, ולכן ניגשתי להיבדק ע"י רופא אוזניים, שבישר לי "אין לך שום דבר". יצאתי לדרך שמח וטוב לב.

בלונדון גיליתי שבזמן שאני שוהה בחדר שיש בו קליטת וויי-פיי, מופיעים אצלי כאבי אוזניים. בני המשפחה טענו שאני סתם מדמיין. בנסיעות בדרכים אמרתי פעמים רבות למשפחה שישבה אתי ברכב ש"בעוד 300 מטר – תראו אנטנה מצד ימין", או מצד שמאל, וברוב הפעמים אכן כך היה. לא ידעתי אם אני באמת יודע או שאני מדמיין.

כשחזרנו לארץ, התחילו לי גם כאבי ראש בלתי נסבלים, במיוחד בעבודה, שהלכו והתגברו. הרגשתי אובד עצות. לא ידעתי מה קורה לי וממה זה נגרם. עד ליום אחד שבו נסענו במסגרת העבודה לביצוע פרוייקט באשדוד, ובדרך חזרה, נתקענו בפקק גדול בכביש 6. שם גיליתי – ממש במקרה – שבכל פעם שהרכב עומד ממול תורן אנטנות סלולריות, אני מרגיש את הלחץ המוכר באוזניים. זו הייתה הפעם הראשונה שנפל לי האסימון לגבי הקשר שבין הקרינה לכאבים. לימים הבנתי, שאלמלא גילוי זה – הייתי מסתובב לחינם בין רופאים ומכוני סיטי למיניהם , שהיו אומרים לי, כמובן, שאין לי שום דבר, ואולי בכלל… כדאי לי להתייעץ עם פסיכיאטר…

בעבודה, ניסיתי ועיצבתי כובע (מאוד מוזר) דמוי קסדה מרדיד אלומיניום, שיגן לי על הראש מקרינה. ניסיתי גם כובע מרשת מתכת, (החברים הסתכלו עלי כמו מי שירד כרגע מהחללית), עד שגיליתי באינטרנט שניתן לרכוש כובע נגד קרינה (באתר "ללא קרינה בשבילך"). הגעתי לפגישת הדרכה ממושכת עם עמיר בורנשטיין מייסד האתר, ודרכו גיליתי את עולם הקרינה.

הקדשתי את כל המאמצים לברוח מהכאב. רכשתי מד קרינה, מאחר והבנתי שאני לא יכול לזוז בלעדיו, והתחלתי למדוד קרינה בכל מקום. הוצאנו את הטלפון האלחוטי מהבית, כיבינו את שידור הוויי-פיי בראוטר האלחוטי, וחיברנו אותו למחשב אופן קווי עם כבלי תקשורת לכל המחשבים בבית. הקדשתי שבועות וחודשים ללימוד והעמקה כדי להבין את הנושא המורכב הזה, ולפשט ככל האפשר את הדברים. מטרת העל הייתה להתרחק מהקרינה כדי לברוח מהכאב. זה נשמע לכאורה פשוט, אבל התהליך לווה במשבר רגשי קשה. חברים וקרובים ניסו לשכנע אותי החל מ"מד הקרינה שלך מזייף, זה בכלל לא מזיק, יש מחקרים שאומרים שזה שטויות", וכלה ב"אתה פשוט מדמיין, אתה אובססיבי, משהו השתבש אצלך". נצרכתי לכוחות נפש עצומים כדי להתמודד עם גלי ההתנגדות, וכמובן שהכאב עזר לי. כאב, הוא מורה אכזר. לא ניתן לברוח מהשיעורים שלו, אין אצלו איחורים ואין אצלו חיסורים.

כיום, אני משתמש באופן קבוע בכובע חוסם קרינה, מתרחק מאנטנות סלולריות. ומתרחק מאנשים שהסלולרי שלהם מחובר לאינטרנט או לוויי-פיי (חשוב להבין, שסלולרי המחובר לוויי-פיי או אינטרנט או ל'מובייל דאטה', פולט קרינה גבוהה כל הזמן!). אני מחזיק אתי טלפון סלולרי סגור, למקרי חירום או למקרי קיצון . אני משתדל להימנע מאירועים חברתיים שבהם יש משתמשי סלולר (שזה בעצם כולם), ואם אין ברירה – אני מתרחק לשוליים ככל האפשר. בקולנוע אני מבקר לעתים רחוקות, ובוחר את מקומי בהתאם למדידת הקרינה ולצפיפות משתמשי הסלולר. אני נושא אתי מד קרינה רגיש שמצפצף בכל פעם שאני נחשף למקור קרינה, ובהתאם לכך אני פועל (מתרחק, מבליג, או מבקש להרחיק את הסלולר, או להעביר אותו למצב טיסה). הדריכות התמידית שליוותה את התהליך הייתה קשה בשנים הראשונות, אבל פיתחתי טכניקות וידע שעוזרים לי לתמרן. בחיי היומיום אני נאלץ להתמודד עם סוגים שונים של אנשים, החל מהאטומים, שלא טורחים או לא רוצים להבין, וכלה במתחשבים, שעושים מעל ומעבר כדי שלא להקרין אותי. באופן כללי – התאכזבתי לטובה מהציבור הישראלי, ואני מוצא הרבה סובלנות.

חשוב לציין, כי גיליתי במהלך הזמן שאני לא לבד. ההערכות מדברות על כ-15-50 אחוז מהאוכלוסייה שחווים את תופעת הרגישות לקרינה (EHS), ונמנים עליהם אנשים מכל גווני החברה. רובם לא מודעים לכך שהם רגישים לקרינה. אצלי, הדבר מתבטא בתחושת לחץ וכאב באוזניים, אצל אחדים הדבר מתבטא בתחושת חום בפנים או בראש בזמן השימוש בסלולרי. יש שמרגישים כאבי ראש, תחושת נימול בידיים, עייפות, סחרחורות, ועוד. רגישות לקרינה יכולה להופיע בדרגות חומרה שונות, ובדרך כלל התופעה מתרחשת כתוצאה מחשיפה ממושכת או מרוכזת לקרינה, ויתכן גם שמעורבת כאן רגישות פיסיולוגית. אחרי שהרגישות פורצת, נדרשת דיאטת קרינה ממושכת כדי להוריד אותה למצב נסבל, אבל היא לא נעלמת. אני מעריך שהפכתי רגיש לקרינה בעיקר בגלל שימוש יתר בטלפון סלולרי, אבל גם בגלל חשיפה לקרינה באופנים אחרים. למעשה, הודות לרגישות לקרינה ולשימוש במד הקרינה, ניצלו חיי משפחתי, היות וכך גילינו שחוטי החשמל התמימים במדרכה שממול הבית פולטים שדה מגנטי גבוה. חברת החשמל פתרה את הבעיה (לאחר שנה וחצי). הקרינה אומנם דחקה אותי לסמטה צרה, אבל גיליתי בה עולם ומלואו.

 

***

מני בן אריה – הנדסאי, מתגורר ב-13 השנים האחרונות עם משפחתו בפרדס חנה, רגיש לקרינה, חבר ופעיל בעמותת "רגישות לקרינה ישראל". מרכז את המאמרים החשובים בבלוג "קורא בקרינה". העיסוק בנושא הכריח אותי לגלות מידע רב ערך, ואני משתדל לחלוק אותו עם אחרים.

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

Close