מוצאי יום כיפור

יום כיפור הזה עבר עלי כמו הזיה שקטה ומהירה.
האב ובנו שהו בחוף הים עם החברים מהנח"ל (ושלחו תמונה ב- sms כל שעתיים) ואל הבית הגיעה טלי, להלן הדודה מאמריקה.
ניקינו את הבית והתעלפנו לישון (הרצפה היתה כל כך נקיה ומזמינה) וכשהתעוררנו בשתיים וחצי היו בחצר שלושה מלאכים קרועים קרואים. אחד חזר מיפן ושוהה אצל הוריו בנווה אשר, אחת רוקרית מניו יורק והשלישית הודית מנווה עובד. הם ניתקו את הגרלנדה הצבעונית, עמדו לפרוש כנף ולהמריא ברוח הקרירה בחזרה לבתיהם, אבל אז יצאנו וגררנו אותם לסיבוב נוסף.
חמישה אנשים שזה עתה הכירו משוחחים בשקט (יחסי) סביב שולחן פיקניק של קק"ל בערב יום כיפור. הבחור מומחה לשיווק באינטרנט, והבנות – הסתבר אחיות. "שישה ילדים אנחנו וכל אחד שונה מהשני" אמרה ההודית הצעירה "ועוד שניים מאומצים". "אמא שלנו אספנית" אמרה אחותה, ששוברת גיטרות בהופעות ליליות וממלצרת באנגלית בבקרים. "אני חייב אספלט. ובניינים רבי קומות. ורכבת תחתית" התגעגע היפני בקול, ותוך כדי הודה שביפן הוא לא היה יכול לשבת עם ארבע נשים זרות ולפטפט בחופשיות. ואז הלילה התחיל להכחיל וכולם התפזרו ואנחנו יצאנו לטיול זריחה מענג. והגענו לכלמיני מקומות שלא הייתי בהם אף פעם. כי ככה זה עם ט'. שיטוטים חופשי.

ולא, לא צמתי. גם לא מניקוטין. אבל לא קטפתי כלום ולא אכלתי בשר, ולא ניגבתי את הנמלים מהשיש ולא בעטתי בחתולים כעסתי באמת על החתולים החוצפנים שכרגיל, נכנסו חופשי הביתה וטיפסו ונישנשו.

גמר חתימה טובה (: