טורים אישייםיוזמות חופשיותסביבה וקהילה
מזל שצריך לבקש עזרה!
בחיים הקודמים לפני שעברנו לפח"כ, גרנו בקרית אונו עוד פרבר שינה של המטרופולין התל-אביבי, רמה סוציואקונומית 9, ובאמת הייתה תחושה שכל מי שמסוגל לנהוג בא לעולם עם אוטו צמוד ובכל בית שני, יש אופר איטגרלית, לא הכרנו את השכנים שלנו חוץ מיובל השכן מעבר לגדר שהכיר את כולם.
עם המעבר לפרדס חנה-כרכור, השלנו הרבה קליפות של אגו, ביניהם את הפורד פוקוס שחזר לחברה ונשארנו משפחה של שני נהגים, שני ילדים המוסעים לבית הספר, לגן לחברים…התמונה ברורה.. ורכב אחד.
כשמשפחה חיה עם רכב אחד זה משפיע על סגנון חיים, כשהרבה משפחות כאלה חיות זו ליד זו, זה יוצר קהילה. כדי שאחד מאתנו יוכל לנסוע עם הרכב מחוץ לעיר, היינו צריכים עזרה, זה התחיל מסידור הסעות משותף עם משפחה מבית-הספר, שכנים, שהפכו לחברים, המחשבה הראשונה הייתה חשש ממחויבות היום זה נראה לי מטורף לא לקחת חלק ב קאר-פול כמשל.
החיים התגלגלו הלאה השאלנו רכב משכנים והם מאיתנו, במקום לקחת בייבי סיטר השכבנו את הילדים אצל השכנה והיא אצלנו, מצאנו את עצמנו בהתקשרות קאר-פול מול שלוש משפחות שונות אז כבר עשינו "סידור עבודה" שכונתי. החלפנו גם פנאי, בצהריים אחרי בית הספר וגם במסגרת קייטנת הורים שנה שעברה, השנה לא הייתה בכלל שאלה, הילדים הודיעו לנו שרק קייטנה כזו הם רוצים.
כך מצאנו את עצמנו חלק מקהילה עוזרים ונעזרים, מתפעמים במיוחד מהרגע הזה, שבו הבלתי צפוי קורה למישהו מתקלקל האוטו, או משהו יותר משמעותי ופתאום כמו החלקים הצבעוניים בקליידוסקופ תזוזה רגעית והכל מאורגן מחדש, מתפקד חי נושם חלק מהסדר הקוסמי.
במסגרת תהליך שיתוף הציבור בתוכנית המתאר החדשה, ניסו המתכננים להבין מהי, רוח המקום הכל כך מיוחדת, שכולם מתרפקים אליה וחרדים שתתקלקל. בהשקפתי היא קשורה קשר הדוק לרמת המינוע, היא נוכחת בציר הטרמפים על דרך הבנים שמתחיל בכיכר של כרכור ומסתיים בכיכר אגד, היא ברקע כשנפגשים ברכבת של שמונה ועשרים לתל-אביב או מאוחר בערב בדרך חזרה הביתה. כן, מובן היא גם הסכום האנרגטי של כולנו מעבר לצרכי התחבורה שלנו.
אז עם תחילת החופש והפרידה מהלוח הצבעוני של הקאר-פול לבית הספר, רציתי להגיד תודה לכל האנשים שתפסתי איתם טרמפ לכיוון הבית, לכל אלה שאספתי והסעתי ובכך תרמו חיובית לקרמה שלי, לשכנים המופלאים שלי ששאבו אותי לתוך הקהילה לראשונה בחיי, ולכל האנשים שקמים בבוקר ומשתפים בחייהם את האחרים עוזרים, נעזרים וחיים ביחד את הרגע הקסום הזה בעולם פה בפרדס חנה – כרכור.
כמה שפחות חומר זה תמיד יותר
בדיוק , לא רק להביא מבית הספר אלא (אם אפשר) גם להשאיר אצלך שעה שעתיים שישחקו זה סבבה לכולם, וגם להאכיל בצהריים , עד שאני אגמור את האס או אסים ואסדר את הראש , ואולי אפילו אשב בוהה בדררות שעל עץ הפקאן לכמה דקות…
כל מילה בסלע (כורכר), אין כמו "היתרון לגודל" של קהילה.
ובנוסף.. *תחבורת אופניים* כבר אמרנו?
כשיהיו פה שבילי אופניים תפתחנה עוד הרבה אפשרויות תחבורה בטוחות וזולות.
הקץ להסעת ילדים מעל לגיל 14!
(חפשו "מושבת האופניים" בספר הפרצופים!)
יפה נכון
אממה ..בשביל זה צריך לבחור שכונה טוב טוב,לפני שבאים לגור …
היכן שיש שכנים עם ילדים (ועדיף עם ילדים בדמוקרטי)
ועדיף בגילאים תואמים,שאוהדים את ספרד למונדיאל
אבל באמת טוב לבקש עזרה אפילו טוב מאוד להיות מידי פעם בחולשה שאפילו גיבורות צריכות לבקש מאיזו אמא גיבורה אחרת 'אולי את יכולה להביא אותו מבי"ס היום?'
מקסים!