בתור אחת שמנותקת מעיתונים (אפילו קצת נגעלת מהריח שלהם) ולא רואה טלויזיה, אני מפסידה לפעמים דברים כן מעניינים, נגיד דוקומנטרים וביוגרפיות ואת ההתפתחות של הקולנוע הישראלי והברקות בטלויזיה המקומית.
כאילו הדחקתי עמוק את זה שפעם רציתי לעשות סרטים ואפילו למדתי בסם שפיגל.
מה זה הסרטים האלה, סתם טירחה ווג'ראס.. עדיף אינטרנט. יותר מיידי.
כבר שנים שאני מספרת לעצמי שלמדתי קולנוע רק בשביל להבין איך בונים סצנה, כדי שאח"כ יהיה לי קל יותר לראות את התסריט של החיים עצמם, שלפעמים הוא מבהיל בבחירת השמות האמיתיים, הצבעים, האור והתפאורה הקוסמית.
בסופ"ש הזה אני מקבלת את המלצתה של אילנה ומתחברת ל'מחוברות' באינטרנט.
שישי בערב גומעת איזה 5 פרקים ברצף ועוד המון קצרצרים, וגם עכשיו במוצ"ש. פשוט סדרה מצויינת.
כמובן שהכי מרתקת אותי מירי חנוך, שהאהבה שלה ושל אייל שני זה דבר כל כך חי, כאילו מישהו לקח והמחיז סוגיות מכתבי דיידה. פרק 17, שבו הם נוסעים לצימר ביום השואה, זה יצירת מופת.
כל הכבוד לדורון צברי ורם לנדס ולנשים המהממות שהביאו את עצמן כל כך בטבעיות ורהיטות.
בתשוקה ומאג'יק וחסד.
עשיתי הפסקה בצפיה כדי להעלות את הפוסטוש הזה. עוד פרק אחד אחרון ודי להיום..
תיזהרו זה שואב.
אויש תודה תודה, כמה רציתי לראות את זה ולא ידעתי שזה כל כך פשוט. והמירי חנוך הזאת… כמה חינניים החיים המבולגנים האלו פתאום יכולים להראות
ועוד טיפ למנותקים אך חובבי הדקומנטארי ..
גגלו את יס דוקו ותגלו שהמון סרטים מחכים לכם לצפיה און ליין במלואם ..ובקלילות
מחוברות סדרה מעולה. לדעתי פרק 20 (וגם קצת פרק 21) זה מופת לעשייה טלוויזיונית. אני בפרק 28 כעת. רואה 2-3 פרקים לשבוע בממוצע.
דווקא אני מאוד התחברתי למייקל. מדוייק להפליא, ניואנסים דקים, שמתקשרים היטב עם נונסנס. משחק משובח, מוקפד, צוות מחובר. יופי.