השימושון

מחולמת לחולמת

ההופעה של חני שטרנברג בידית ריגשה אותי עד דמעות. נאוה ואני ישבנו בשורה האחרונה וגנחנו ווהוו על כל דימוי מכשף שעלה. מעשה קסמים.
שירים על סמרטוטי רצפה, על ספה, בתוך מגירות, על הטלויזיה שמקרינה את סרט החתונה שלה, שיר על מיטת נוער צרה, על שטיחון, על וילון, שיר בערבית על סדין פרחוני סבנטיז, שירים מהמדפסת משודכים בסיכות לתוך עמודי מגזינים (מסע אחר, דה מרקר, מה עוד היה שם חני?) שפזורים על שולחן הסלון, שגם הוא נושא שיר. זה לא ספר אחד, זה כמה. שירים מהפנטים שנכתבו ממאוד גבוה. ווהוו אני שוב שומעת את נאוה מתעלפת מקסם מילולי מולחן היטב. "זאתי בקשר טוב עם האגן שלה" אני אומרת לה על אלה, הזמרת, והיא מביאה חיוך קורן, כמי שאמונה על ריפוי האגן והתקשורת עם הלב, הרחם והנשמה (מעגל חדש נפתח ב- 16/10, למי שרוצה השנה לזנק פנימה).

נאוה

(נאוה קוראת שיר שיר, את כולם. שימו לב לישיבה הזקופה, האישה הזאת יודעת לשבת מדיטציה. ותראו מה כתוב על הטלויזיה..)

ארבע נשים מהמעגל אנחנו בחדר בערב ההופעה. זה מרגש לראות אישה ערה כל כך ולדעת את התהליך שהיא עברה מבפנים. זכינו לראות את הזרע מושקה ונובט וגדל וקיבלנו מחוכמתה של האישה ומלאכיה, ועברנו תהליך העצמה עדין ומהותי, שבו כל אחת השתתפה בריפוי של אחותה. ואיזה פרי מגיר עסיס מתוק כל כך, משובח כל כך, אנחנו זוכות לראות עכשיו על הבמה, מקריאה ומספרת משיריה, מלווה על ידי אלה הזמרת ששרה כל כך מדוייק, כל כך אותנטי, ודרך הלחן והשיחרור הקולי שלה (הן הכירו אצל ברברה סלזברג) עולים הדימויים באותה פליאה ראשונית, כמו זה עתה הבליחו בתודעתה של המשוררת.

יש שם כמה להיטים בטוחים, במיוחד השיר על האנפה, בא לי לשמוע אותו שוב (יאללה אלבום הופעה עם דיסק!) והשיר עם חופת העשן – איזה דימוי מהמם, כמו לזרוק קסם למעלה מתוך אגרןף – פוף ! מדגדג.

התיאטרון היה מפוצץ באנשים שכולם באו לשמוח עם חני, שהפער בין האישיות הנחבאת שלה כמורה בתיכון ובין מה שרץ לה בפנים זה תופעה מרתקת. יש עוד הרבה לכתוב על זה – על החיבור עם שירי ג'ורנו גולדנברג, שפתאום התחדשה לה בעשיה כאוצרת. באה בבוקר, דייקה את סידור העבודות בחלל התיאטרון ולא נחה עד שהכל ישב בול. פשוט תופעה מהממת השירי הזאת. אבל זמני קצת קצר, יש לי נסיעה ליוטה להפיק ואולי כדאי לשגר עוד אימייל לשגרירות.

וחוץ מזה חני כתבה בעצמה, אז הנה, ויש גם שיר חדש שלה בסוף, שהוא יותר טוב מאלף מילים.

חני ושירי

[חני (משמאל) ושירי. זה יפה שלאוצרת של תערוכת שירים קוראים שירי)]

היי רונית,

בסוף כתבתי משהו חדש, סוג של סיכום של החווייה, והוספתי את השיר עם ה"חולמת הגדולה". בדרך כלל אני ממשיכה לעבוד על שירים בהמשך, אבל הפעם, בגלל הרלוונטיות, אני שולחת אותו מהר.

המון הצלחה בהגשמת חלומותייך ונדבר בהמשך ,

אוהבת, חני

זהו זה. הסתיימו התערוכה והמופעים, והסתיימה שהות בת שבוע בתיאטרון ה"ידית". היום פינינו את רוב הרהיטים והחפצים , ומחר נפנה את המעט שעוד נותר. הרגשתי כאילו באמת עברתי לגור שם, והפרידה לא קלה לי. כרגע אני בעיקר זקוקה למנוחה שתאפשר לי לעכל את כל החוויות.
קודם כל היו שני ערבי המופעים שבהם הגיע עיקר הקהל. אלה היו ערבים מרגשים במיוחד. אחר כך היו שאר הימים שבהם הגיעו אורחים. יצא לי להכיר אנשים חדשים ולארח אותם בסלון ה"בית הזמני" וזאת היתה בהחלט חווייה מעניינת.
יום מעניין במיוחד היה בשני בבוקר, אז הגיע צלם שצילם תמונות שביימתי ב"חדרים" בהשתתפות אלה – זמרת המופע, איבון ורויטל מתיאטרון הידית וגם לילי הבת המקסימה של רויטל. השתתפה בצילומים גם אושפיזה אמיתית – דניאלה, שהגיעה במקרה (או שלא במקרה) לא בשעת הפתיחה. ביום הזה הרגשתי ממש שהיקום נוטה לי חסד. קודם כל שמחתי על כך שהתערוכה מתועדת, והיתה לי גם תחושה שאעשה שימוש אמנותי בצילומים האלה בעתיד, וחוצמזה הרגשתי שהבמאית שבתוכי מתחזקת וקיבלתי המון רעיונות בנוגע להמשך הדרך, רעיונות בהם אשתף אותך בהמשך.
בינתיים אני שולחת לך שיר חדש שנולד באותו יום שני , שמופיע בו צירוף המילים "החולמת הגדולה" (לרגע התבלבל לי חולמת עם חומלת ותיקנתי, אבל מעניין ששתי המילים האלה דומות כל כך… )

מה שעורר את השיר היה ההיזכרות בביטוי "מועדים לשמחה". אז הנה הוא מוגש לך – מחולמת לחולמת, באהבה:

שמחה
לכל המועדים,
ובראשם אני,
החולמת הגדולה,
שהיום הזה
מתרוממת ונעמדת על רגליה
ומתחילה לצעוד.

כי השנה, בסוכות,
בניתי לי סוכה משיריי,
ואני יושבת בתוכם
כבעלת הבית
ששנים כה רבות
חמק ממני,
רעה בשדות זרים
כמו שור.

כי השנה,
מעשה פלאים,
הפכתי מאלפת שוורים.
אין לי יותר עניין
להילחם בהם.
להיפך,
מדובר בסיפור אהבה.

***

רק אחרי שסיימתי לכתוב אותו נזכרתי בשור מציורי הזן …
סקרנית כבר לראות את הצילומים…

חני

הראה עוד

11 thoughts on “מחולמת לחולמת”

כתיבת תגובה

Close