מחר: בוקר פתוח בבית חינוך אננדה

לפני כחודש שודרה אצל יאיר לפיד כתבה של יפעת גליק על קהילת הרא קרישנה. הכתבה, שהיתה מגמתית ומשמיצנית, הציגה את הקהילה ככת מסוכנת. מהיכרותי עם הנפשות הפועלות, כולל הורים שילדיהם לומדים בבית החינוך אננדה, מדובר באנשים סימפטיים, לא מתבדלים, לא מרחיקים, לא מרעילים. האיטינג יוגה שמתקיים בימי חמישי בסטודיוגה הוא רק דוגמה אחת לאופן שבו הם מקיימים דיאלוג מזין עם הקהילה המקומית.
מישהו מסויים, שכנראה מאוד נפגע ממקרה ספציפי, יצא למלחמה במקום לבדוק את עצמו מבפנים. תכתבו מושבה חופשית בגוגל ותקבלו קישור ממומן של העמותה לנפגעי כתות, שמזהיר מפני החברים מחריש.

ואגב חריש – תומר פרסיקו, שאני מעריכה את דעתו ואת האינטגריטי שלו, הגיב על הכתבה כאן והנה ציטוט:

יכול להיות שיש כאן משהו הרבה יותר גדול. כל הסיפור הרי מתרחש בחריש. כידוע, לשר אטיאס מש"ס יש תוכנית להקים במקום עיר חרדית בת 150,000 תושבים. עוד ידוע שתושבי חריש סבורים, בצדק כמובן, שבכך יקיץ הקץ על ישובם. ממילא לא קשה לנחש שהראשונים שיעופו מחריש אם דבר כזה יקרה הם חברי קהילת ההרא-קרישנה, שכן ברור שהם הקוץ בעינו של כל חרדי המחפש לעבור למקום.

האם ייתכן שגורמים חרדים למיניהם מעוניינים לנקות את השטח מעבודה זרה כבר עכשיו? האם ייתכן שחברי הקהילה מפריעים במיוחד לא לתושבי חריש הנוכחיים, אלא דווקא לתושביה העתידיים? האם ייתכן שחברי הקהילה מפריעים במיוחד לא לתושבי חריש הנוכחיים, אלא במיוחד לקבלני בנייני תושביה העתידיים? האם ייתכן, אם כך, שהיו גורמים נוספים, לבד מהצורך לדווח על משהו והתאווה לריטינג, שדחפו את יפעת גליק להכין את הכתבה הזאת?
לא יכול להיות, נכון? עלילת דם נבזית שכזאת? בישראל? ועוד בדיוק בפסח?

מחר, יום שישי 30/4/10 יתקיים בוקר פתוח בבית חינוך אננדה. בתכנית: פעילות יצירה לילדים, אפיית פיתות בטאבון, שיחה עם הצוות על חינוך ביוגה, הורים מהמסגרת יספרו על החוויה שלהם מבית החינוך, ולסיום ארוחה משותפת. לפרטים נוספים והרשמה לבוקר הפתוח- רקפת- 050-7968197 begin_of_the_skype_highlighting              050-7968197      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              050-7968197      end_of_the_skype_highlighting begin_of_the_skype_highlighting              050-7968197      end_of_the_skype_highlighting       אפרת- 050-9225177 לאתר בית הספר >>

מצרפת מכתב שכתבה אביב מלכא בנושא:

שלום לכולם

אני חולקת איתכם תגובות על הכתבה ששודרה בערוץ 2 על קהילת הריקרישנה שחיה בחריש. אחרי הצפייה בתוכנית, הרגשתי בעיקר שוק ואז מערבולות של חוסר אמון, כעס, עלבון ופחד. איך שהוא הצלחתי לעבור 44 שנים של חיים וחוויות רבות ועדיין להאמין שהתקשורת בארץ מורכבת מאנשים שהיושר והיושרה, ולא משנה מה דיעותיהם, הם אלה שעומדים למול עינהם. זוכרת את הלעג (אפילו בספרי ילדות) לתקשורת המשוחדת והמעוותת בארצות ערב.

התוכנית הזו שיאיר לפיד החליט לקרוא לה – כתבת תחקיר, מבזה כל איש תקשורת בכל אופן שתיבדקו. כותבת מתוך רצון לחלוק איתכם עוול שנעשה לאזרחים במדינה, בגלל החלטה של מאן דהו, וכל הדרכים כשרות להכפשתם. אין בקריאה שלי לעצור תחקירים ונושאים שנראים למישהו מעניינים לעלות למודעות הציבור, אלא יש בקריאתי את הצורך לחייב את אנשי התקשורת להעלות ולהציג דברים כהוויתם ללא עיוות, סילוף והתחזות, להביא את כל האמת הנגישה להם ולאפשר תגובה אמיתית לכל הנוגעים בדבר. אין להם את הזכות ליצור מציאות כוזבת ודמיונית ע"י עריכה ושימוש באפקטים קולנועיים, אלא אם מוותרים על הגדרה של תחקיר, וקוראים לזה פשוט סרט קולנוע.

תגובות שניסו להעלות באתר של התוכנית נמחקות או לא עולות בכלל. בבקשה הפיצו בכל בלוג אפשרי. יש לנו את היכולת להבהיר לאנשי התקשורת שיש אנשים שהגינות התחקירים וחשיפת אנשים חייבת להיעשות באחריות מוחלטת.

אין לנו טלוויזיה בבית. אני שמחה מאד על הבחירה. רק זוכרת שרוב האנשים ניזונים מהמידע שמופיע בתקשורת ומקבלים אותו כאמת מוחלטת. זו סיבה נוספת לעורר ולהזכיר שהרבה אינטרסים אחרים גורמים אפילו לצדקן כמו יאיר לפיד לשדר אמת מסולפת ושקרים.

ילדיי למדו בביה"ס אננדה בקיבוץ ברקאי. אירגנתי, לבקשתם, פעילות עם קבי עץ לכל ילדי ביה"ס (במושגים שלנו זה בסביבות 20), אלה היו שעתיים מלאות שמחה וכייף. בצד עמד לו איש אחד שהציג את עצמו בתור אבא שמתעניין בביה"ס כדי לרשום את בנו/תו. מסתבר שהאיש הזה היה בשירות ערוץ 2 והגיע מצוייד במצלמה נסתרת כדי לצלם…… את מי? מה? ילדים, 2 אמהות ואשת צוות נהנים על מדשאת הקיבוץ. יופי של חוויה. רק איך לא עלה בדעתו פשוט לבקש רשות לצלם? אני, אזרחית ישראלית, יהודייה חילונית מוצאת את עצמי ואת ילדיי מצולמים בסתר בלי ש ו ם הצדקה. חדירה איומה לפרטיות חיי, במקום פרטי. איך יכול להיות שיש זכות למישהו לעשות זאת ולשדר בטלוויזיה לכל העולם? טישטוש פנים אינו מוחק את החדירה הנוראית הזו לפרטיות.

אביב

הנה מכתב שכתבה אפרת שגל מנהלת בית הספר ליאיר לפיד, אליו מצורפות כמה מתגובות ההורים:

יאיר לפיד שלום
ביום שישי שודרה בתכניתך כתבה על הרא קרישנה. המשפט הראשון שאמרת לפני שידורה היה "מי מנסה למנוע את שידור הכתבה". אם כבר העלת שאלת "מי", בעקבות הכתבה התעוררו שאלות "מי" רבות. אם אתה אכן רואה עצמך כמי שמחפש להוציא את האמת והצדק לאור, אולי כדאי שתנסה לבדוק אותן ולענות עליהן.
1. מי באמת יזם את הכתבה?
2. מי דאג שצו הסגירה לגן של העמותה, שהתאריך הרשום עליו הוא 28 בינואר, יגיע לידי העמותה רק ב- 22 במרץ, לאחר שהגיע לידי תחקירני הכתבה, ולאחר שכבר עברו 30 הימים שניתנים לגן על מנת לעכבו?
3. מי דאג להעביר את הטיפול בבקשה לקבלת אישור משרד החינוך לגן "אננדה" מידי "האגף הבכיר לחינוך מוכר שאינו רשמי", לידי "האגף לחינוך מוכר שאינו רשמי- חינוך חרדי"?
4. מי התקשר למכון וינגייט בו מלמדת דורית לובן מזה כ-10 שנים וניסה לדאוג שיפטרו אותה?
5. מי לא פרסם אחר כך את תגובת המכון ואמונם ביושרתה של דורית?
6. מי הם אותם הורים שהוצגו בכתבה ומדוע הם לא נחשפים? מעניין מה יש להם להסתיר. מדוע לא רואיינו הורים שכן יש להם קשר עם בניהם, חברי הקהילה?
7. מי דאג שהאנשים שהם בניהם של הורים אלה יוצגו כ"ילדים" מהקהילה, למרות שרובם בני קרוב ל- 30, אנשים בוגרים ועצמאיים?
8. מי היא לילי, שהוצגה בכתבה כ"סיגל", ומדוע לא נאמר שהיא היתה בקשר עם הקהילה רק חודש, הגיעה דרך בחור מהקהילה שהדרדר לסמים, פגש אותה בפאב, וכאשר הביא אותה להכיר את חבריו בקהילה, הציגה שהיא במצוקה כלכלית ובקשה הלוואה שמעולם לא החזירה, ומאוחר יותר הוגשה נגדה תלונה במשטרה על אונס קבוצתי שארגנה לנערה בת- 15, בת להורים חברי הקהילה? (המשפחה נאלצה לעזוב את הארץ בעקבות כך ובעקבות טיפול כושל של המשטרה בתיק).
9. מי מוחק כל תגובה אוהדת לקהילה שאנשים מנסים להעלות לאתר mako כתגובה לכתבה?

ויש גם כמה שאלות "האם".
1. האם ידעת כי ישנו נסיון נדלני פוליטי להקים עיר חרדית גדולה בחריש? האם אתה יודע מה עמדת החרדים לגבי השארותם של חברי הקהילה בבתיהם אשר בחריש?
2. האם יש קשר בין עובדה זו לבין שאלת "מי" מספר 1…?
3. האם באמת תקפו חברי הקהילה (שאי אלימות היא אחת מאמות היסוד בתרגול היוגה שלהם) את יפעת גליק?
4. האם ניסה מישהו לשאול בגלוי, לבדוק ולחקור באמת את האנשים בקהילה ואת חייהם?

ושאלת "מדוע"- מדוע הוסרו מהכתבה תגובות חיוביות של אנשים שפנו לראיינם, וסיפרו דברים מאוד חיוביים על אנשי הקהילה? אם הכתבה אינה מגמתית, האם יש סיבה לכך?

אתה ידוע בציבור כמי שרוצה צדק ואמת. אם אכן כך, נסה לענות על השאלות האלה. ישנם אנשים רבים, בינהם הורים לילדים בגן "הלא חוקי" של הקהילה, המכירים את חיי אנשיה מקרוב מאוד ושנים רבות, וישמחו לדבר איתך או אם כל מי שבאמת ירצה להציג תמונת אמת. יש הורים, בני משפחה, מעסיקים, ועוד רבים אחרים שישמחו לעשות זאת.

בכבוד רב,
אפרת שגל
עמותת "בית חינוך אננדה"

28.3.2010
"יוגה של אהבה" אינה הגדרת כיסוי או ניסיון להסיח את הדעת של מישהו. היא התוכן והמהות של הספרות הנלמדת בכל פינה בעולם, והנקראת "הבהגוד גיתא". הגיתא נכתבה לפני אלפי שנים ומכילה ידע וחכמה שהם מהמשמעותיים ביותר בתולדות התרבות האנושית.
את הספרות הזו אני לומדת מדי שבוע עם דורית לובן, שבאה לתל-אביב בקביעות והתמדה אין-סופית, לא מתוך רווח כספי או אחר כלשהו, אלא כדי לעזור לקבוצת אנשים המעוניינים לעסוק ולהעמיק בשאלות העולות מתוך הטקסט, הנוגעות לקיום שלנו כבני אנוש בעולם הזה. שאלות שדנות בחומר ורוח, בגוף ובנשמה, בפחד, שנאה, תאווה ובאהבה!
אהבה – מילה משומשת כל-כך במקומותינו הנאמרת בקלות, בבזבוז וללא כוונה או הבנה אמיתית. כמה נדיר למצוא אהבה מתפקדת, ממומשת על-ידינו, על-ידי מי שסביבנו. כמה נדיר למצוא אנשים שגדלו בבית אוהב ותומך – כזה ששולח אותנו כבוגרים לעולם, עם הביטחון והיכולת לעמוד על רגליים יציבות, ועם לב חכם שיכול לכוון אותנו בעידן כל-כך לא יציב ולא תבוני.
קשה להתייחס למה שהיה בכתבה על קבוצת הרא קרישנה ומוביליה, כי היא ייצגה שטחיות, פחד, שנאה, עיוורון, מגויסות ופלקאטיות – כל מה שמאפיין אותנו כחברה ואת הטלוויזיה כשופר לקולה של חברה זו. לכן, כדאי לספר על מה שלא היה בה.
לא היו בה קולות של אנשים בוגרים (אנשי הקהילה אינם חבורת צעירים חסרי-דעת) שבחרו את דרכם ומנסים ביושר, רצינות, והתמסרות, לחיות את חייהם. אנשים שלא פנו עורף לאהבת הוריהם – כי אף אחד לא בורח מאהבה – אלא בחרו להתרחק ממי שמסרב לראות אותם כפי שהם, שלא מחפש את טובתם ושמחתם האמיתית, אלא מעדיף להתעסק בסבל של עצמו ולא לברר מה באמת השתבש כל-כך לאורך הדרך…..
כל אחד יכול לקחת הזדמנות שניה. בעזרתה הגדולה של דורית לובן, ניסיתי לקחת את ההזדמנות הזאת. כבת ואמא לילדים בוגרים (שגילי כנראה דומה להורי ה"ילדים" בכתבה) אני מנסה להבין, להביט על המסגרת שבתוכה גדלתי ועל זו שבתוכה גידלתי, ויש הרבה מה ללמוד. זה דורש אומץ, זה מכאיב. לפעמים מזעזע את המקומות הכל-כך בטוחים לכאורה, את הידוע, הרדום, המכחיש. לגעת בפינות החבויות האלה בהדרכתה האוהבת והתומכת של דורית זו ההזדמנות המשמעותית ביותר שיכולתי לבחור לעצמי, ובעקבותיה של בחירה כזאת – מערכת היחסים שלי היום עם ילדי, עם בן-זוגי, עם בני-משפחתי ואנשים אחרים ובעיקר אלה שעושים מהלך התפכחותי דומה….היא מערכת טובה ובריאה יותר, כזאת שעוזרת לי לראות אותם יותר טוב ולפעול ביחס לזה.
המוני אנשים צעירים ובוגרים מסתובבים בעולם נטולי קשרים עם הוריהם, וגם הם לא פנו עורף לאהבה, אלא אולי הלכו לחפש אותה במקום אחר…. אבל כמה קל לשלוף מיקרופון ולכוון אותו נגד קבוצת אנשים קטנה – מטרה נייחת, ולגייס את התקשורת צמאת הדם, היושבת בתוך עם שלא יודע להכיל את השונה ממנו. כמה קל להגיד "כת" ולהפוך מיד קבוצת אנשים נפלאה לאויבת חתרנית ומסוכנת. כמה קל לתפוס את עצמנו כקורבן ומיד כתוצאה מכך לראות את האחר כמקרבן.
אם אפשר היה לקחת את התבונה, המסירות, האהבה, רוחב הלב של דורית ולהעניק קמצוץ מאלה לאנשים שמסביב – ובתוכם לאלה ששופכים דמעות על המסך – אולי העולם שלנו היה נראה קצת אחרת.

טלי לב
שלום לכולם,

ביתי לומדת זו השנה השניה בבית חינוך אננדה בקיבוץ ברקאי המנוהל בידי עמותת יוגה של אהבה – הרא קרישנה.

אתמול (26/3/10) באולפן שישי של ערוץ 2 שודרה כתבה על קבוצת הרא קרישנה המתגוררת בחריש ומנהלת גנים ובית ספר (בית חינוך אננדה) בברקאי. מהכתבה אפשר להתרשם כי מדובר בכת אפלה וסודית השובה ילדים תמימים ומנתקת אותם מבית הוריהם האומללים. בית החינוך הוצג כמוסד הפועל ללא אישור של משרד החינוך וכביכול הוצא נגדו צו סגירה בינואר השנה.

ברצוני להשמיע במכתב קצר זה את דעתי האישית המסתמכת על ניסיון והכרות אמיתיים. אינני חברה בעמותה ומעולם לא הייתי, אני גרה בישוב סמוך ולשמחתי נפלה בידי האפשרות לבחור בבית חינוך אננדה.

בבית הספר לומדים את כל מקצועות היסוד המחויבים מטעם משרד החינוך – שפה, חשבון, מדעים ואנגלית ובנוסף – ספורט, יוגה, מוסיקה, בישול ועוד.
בחרתי להכניס את ביתי לבית הספר הזה משום שיש בו צוות חם ותומך הנותן תשומת לב אישית לכל תלמיד בהתאם לצרכיו (מה שלא מתאפשר בבתי הספר הגדולים בהם יש מורה לכל 30 תלמידים).
בית חינוך אננדה אכן עוסק בחינוך – חינוך לסובלנות, הקשבה, לקיחת אחריות (הן אישית והן לכלל), שיתוף, מתן כבוד איש לרעהו, נתינה והגינות.
הצוות, המורכב מחברי העמותה וממורים מוסמכים שאינם חברים בעמותה, מקיים דיאלוג פתוח עם ההורים של התלמידים ורואה בשיתוף פעולה עם ההורים חלק מתהליך הצמיחה של התלמידים.
ביתי הולכת לבית ספרה בשמחה וליבי שקט משום שאני יודעת שהיא במקום טוב, מכיל ומוגן שמעל לכל רוצה בטובתה.

אני כותבת דברים אלו בתקווה שלפחות אתם מכותבי (ואם תראו לנכון גם מכותביכם) תוכלו לשמוע את האמת ואולי זה יעזור להמשיך ולקיים את בית הספר. בואו לא נשכח שקבוצות מיעוט השונות באמונותיהן מעולם לא נשאו חן בעיני הרוב והשלטון ומי כמונו היהודים מכיר את העלילות שמעלילים על השונה והלא מוכר.

בברכת חג שמח
שלגית הימן
אם לילדה בבית חינוך אננדה
___________________________________________________________________

לכבוד : יאיר לפיד ולכל מען דבעי. 28/03/10

שלום רב. ביום שישי האחרון פורסמה בחדשות ערוץ 2 כתבה מזעזעת על קהילת הרא קרישנה בחריש.
שמי יעל כהן ואני מכירה רבים מאנשי הקהילה מזה 4 שנים.
שלושת ילדי מתחנכים בבית חינוך אננדה (גילאי 4,7,10)מזה 4 שנים.
אני יהודיה, חילונית, שומרת ואוהבת מסורת ישראל ולא שייכת לקהילה ולדרכה הרוחנית.
חרה לי מאד לראות את הכתבה שסילפה את האמת מכל וכל.
כל מי שמכיר את האנשים הללו מקרוב יודע ומוכן להעיד שנעשה להם עוול נוראי.
מדובר באנשים אוהבי אדם, שמנסים מתוך הדרך הרוחנית שלהם לחיות בנתינה מתמדת , לתמוך אחד בשני , לא לפגוע באף יצור חי, ולעשות למען קירוב לבבות ושלום.
אני יודעת עד כמה ערכים אלה רחוקים מהחברה הישראלית בימינו ועל כן בחרתי לחנך את ילדי אצלם.
בית הספר והגן לא מתנהלים בשום צורה ואופן על מנת ללמד "תודעת קרישנה" , שום מסר גלוי או סמוי לא מועבר לילדי , למעט אותו מסר של הצורך בנתינה לזולת, ויצירת יחסים חברתיים טובים בין הילדים, ובין ההורים לחברי הקהילה.
רוב ההורים אינם חברים בקהילה, ואף אחד מכל האנשים לא הודח מדתו ומדרכו, להיפך, אנו מנסים לחבור יחד , אנשים מדתות ותרבויות שונות על בסיס ערכים משותפים של כבוד האדם והטבע.
הילדים בבית הספר לומדים חשבון עברית תנ"ך ספורט טבע ומדעים אומנות וכיוצ'ב כבכל בית ספר אחר, המורים בחלקם מהקהילה ובחלקם אינם מהקהילה, כולם מוסמכים ע"י משרד החינוך.
הילדים בגנים משחקים ואוכלים ויוצאים לטיולים כבכל גן אחר, רק שכאן אנשי הצוות רגועים, קשובים, ובעיקר משתדלים לעשות עבודה פנימית אישית בדרכם, במקום להשקיע את זמנם ורצונותיהם בחיצוניות (לבוש,רכוש,השגיות ,והעדפת האגו על פני הקשר עם אהבת האל).
אינני מתערבת בחיים האישיים של חברי הקהילה , ולא חקרתי מדוע מי מהם הגיע לדרך זו, אין זה מענייני, אך אני יודעת שישנם מהם שנשארו בקשר עם הוריהם ואחרים ניתקו את הקשר.
הבנים להורים שצולמו בכתבה מוכנים גם הם לספר את סיפורם האישי הלא פשוט.
גם יהודים שחוזרים בתשובה מנתקים לעיתים את הקשר עם המשפחות שלהם, וחבל שכך.

חרה לי שלא הראו אף פרצוף אנושי בכתבה, כל האפלוליות הזו, צילום הנדל, הצילומים של קהילת הרא קרישנה מלפני עשרות שנים, אזכור של התעללות בילדים שאינה קשורה לזמן ולמקום, והחד צדדיות המשוועת, מעמידה בסימן שאלה את תפקיד העיתונות בעידן המודרני, הכתבה הזכירה לי תעמולה במשטרים אפלים.
מין הראוי לראיין אנשים שמכירים אותם ויש עשרות משפחות שישמחו להתראיין ולהציג תמונה שונה בתכלית מזו שצוירה בכתבה.
אני חושבת שהכתבה המשחירה הזו מייצגת את המקום בו החברה הישראלית מצויה כיום.
מקום של שנאת הזרים, שנאה עצמית, ופחד מכל מה ששונה ממני, ובפרט מאמונות ודתות אחרות, ראוי שאותם שיזמו את הכתבה שהינם חרדים קיצוניים יעמדו מאחורי היוזמה שלהם בריש גלי, ויספרו גם על המניעים הסמויים שלהם.
הקהילה יושבת בחריש בה מתנהלת בימים אלה יוזמה להקמת עיר חרדית גדולה, ולחרדים לא ממש מתאים מיקומם על המשבצת.
אני פונה אליך באופן אישי, על אף שאני יודעת שכמגיש חדשות, אין לך קשר לתכנים, כיוון שאני רואה בך אישיות ערכית, ששואפת לצדק, ואוהבת אדם, וכבעל השפעה, אודה לך אם תוכל לעזור לנו לפרסם כתבה אחרת שתציג את הצד השני.
בברכת חג שמח.
יעל כהן

מאמר של תומר פרסיקו על הכתבה:
http://www.notes.co.il/tomer/66216.asp

לאפרת, מדהוריה ואלוקיקה.
חג שמח, רציתי לחזק אתכן על כך שאתן עושות עבודת קודש ודרך עבודתכן היא מקור גאווה ודוגמא לחינוך בישראל. נדיר לראות אנשים עם כל כך הרבה סבלנות, נתינה ואהבה. נדיר לראות ילדים רגועים, לא תחרותיים, שלווים ורגועים מול מערכות חינוך שונות – את זה היה צריך להראות ואת זה צריך להשמיע כי זה הלא יאומן. ישר-כח, סגי לנקרי גבע
(מורה בבית חינוך אננדה)
לכבוד יאיר לפיד.
אני מורה בבית חינוך אננדה, אני בת 41 ולמדתי משהו בחיים – למצוא את האיזון – לא לראות דברים בשחור ולבן, להקשיב וללמוד משהו חדש, להקשיב טוב למה שלא שמעתי – זוהי עבודתי החשובה בכל יןם, בבית חינוך אננדה, בביתי עם ילדי ומשפחתי { הדתייה ואני חילונית} וגם כשהקשבתי לכתבה ששודרה.
אתה אדם מאוד מוערך בעיני, קראתי כתבות, מאמרים, ספרים שליהי כתבה וראיתי כי תמיד היה לך דעה ומעורבות במפעלים חברתיים, אף קיבלתי מייל לעזרה לילדים אותם אתה ומלמד וראיתי כי אתה בעצם מחנך, מקנה להם ערכים וחשיבה על עוולות חברתיות ומכוון אותם לקבל הזדמנות אמיתית בחיים. רציתי ליידע אותך שממש מתחת לאפך זה קורה, בבית חינוך אננדה ישנו מפעל חינוכי ערכי – שם ישנה הזדמנות שווה לכל אחד – שם יש הקשבה אמיתית ושיחה עם הילדים, פניות וזמינות – להבדיל ממה שקורה בחיים המהירים שלנו שאין לא למורים ולא להורים זמן לילדים, אנו, ההורים העסוקים שיש לנו זמן איכות עם הילדים ולא אורח חיים הבנוי על חינוך והעברת סמכות הורית, פותרים את העניין במחשב, טלוויזיה, קריירה לוחצת ועוד.. אפילו פורפסור עמוס רולידר מדבר על גבולות הסמכות ההורית, דברים שעליהם אני ואתה התחנכנו, דור אחר, הכל כך כך ברור ואין חדש תחת השמש, אולם האלימות חוגגת בבית הספר, מורה והורה צריכים עורך דין או שומר ראש, וההורה הוא חבר שנדחף לחיים של הילד, בבית חינוך אננדה שומרים על החינוך של פעם, יש זמן לכל ילד, נותנים לו עדיפות בסדר היום, מקשיבים לכל הורה ונותנים מקום נכבד לתקשורת הבינאישית – שם יש מקום למי שמהיר ולמי שאיטי – שם באמת כל אחד יחיד ומיוחד – לא רק בסיסמאות של תוכניות לימודים חברתיות – שם נושמים את זה. שם חיים על ערכים כל הזמן, לא רק בשיעור, גם בהפסקה, גם בארוחה – ישנה תרבות אכילה – זוכר את המושג הזה, שם עוד יוצרים בחצר ומדמיינים ונותנים לחשיבה המשוללת דעות מקובעות להתפתח,. אתן לך דוגמא לתהליך שהיה בפורים: אני רגילה כי בפורים בוחרים תחפושת – דמות מקובלת מהטלוויזיה, קונים ומציגים לראווה, בבית חינוך אננדה, לתדהמתי הרבה, קרה תהליך מדהים שאין לו אח ורע היום בישראל – כמו שאומרים "לתפארת מדינת ישראל", בפורים, הילדים התבקשו לחשוב על תחפושת – זמן חשיבה- לא מיד קופצים, החשיבה לקחה כמה ימים, לאחר מכן היו שיחות אישיות על התחפושות, כל ילד חשב מה התחפושת מביעה מה המסר שלה, ולאחר מכן מה הערך שהיא מוסרת לחברה בה אני חי – מתחיל להישמע לא יאומן, נכון? גם אני הייתי בתדהמה מוחלטת, לאחר מכן חשבו כיצד להכין אותה ובמי אפשר להיעזר { יצירתי – לא ישר כסף ולחנות} לאחר מכן חוברה הצגה אשר העבירה מסר וחיברה בין כל התחפושות המסר היה כל אחד יחיד ומיוחד ואנו שווים ורוצים לעזור לכל הזקוק לעזרה. בהצגה היו ילדות מקסימות ששרו שיר מאחת התוכניות הפופולאריות בטלוויזיה וחיברו אותו לעולם האמיתי – ביצירת עזרה בפנייה לאנשים מה המשאלות שלהם, בעלייה לבמה ולשיר בפני כולם ללא תחרות וללא פרסים – וללא קשר לכישורי שירה – נטול "פוזות" כמו שאומרים בשפת הרחוב, ונטול קהל משווה ותחרותי. היו ילדים שבחרו להיות מאחורי הקלעים וגם הם קיבלו מקום מכובד – פורים הוא חג בעייתי עם מסרים שונים בין אלימים לבין דתיים לבין מפחידים בהפיכה למשהו אחר , פה הכל התנהל באווירה נינוחה , בחדוות גילוי אישי ותהליך ערכי, חינוכי ויצירתי – דוגמא ומופת לכל חינוך שמדבר על אותנטיות וחיבור למציאות. היית צריך להיות שם בכדי להאמין, אפילו ההורים לא מבינים את הגדולה והניסים הקטנים שמתרחשים בבית חינוך אננדה בכל רגע ובכל יום – גם אני קיבלתי רק הצצה ועדיין קשה להאמין שיש דבר כזה. יאיר פספסת אותם, פספסת עולם שלם מתחת לאפך. אני מזמינה אותך לראות משהו בלתי יאומן שעליו תוכל לשדר כתבה ולתת לאנשים תקווה שמשנתו של פרופסור עמוס רולידר מדבר עליו הוא לא תורה מסיני – הוא כאן בבית חינוך אננדה. כאן החינוך האמיתי חי וקיים.
סגי לנקרי גבע – מורה בבית חינוך אננדה

הארי בול לכולם
את המייל המצורף מטה קיבלנו באיחור וביום שישי נחשפנו לכתבה בהפתעה מחלטת. אפשר לתאר את ההרגשה רק במילה אחת – שוק!
פשוט היינו בשוק עד כמה התקשורת יכולה לצייר תמונה מעוותת של המציאות.
בכל אופן, רצינו רק להביע את תמיכתנו ואהבתנו והכרת התודה שלנו אליכם
אם תצטרכו פעם את חתימתנו, המלצתנו, ביקורת חיובית… זכרו שאנחנו כאן
אוהבים אתכם חזק גם אם עכשיו קצת מרחוק
ענת ואייל עמית – ההורים של אביב
יוגה של אהבה – תגובה לכתבה

אני אמא בגן המדובר. מכירה את חברי הקהילה (הכת המסוכנת- לפי הכתבה) מזה 6 שנים. חלקם בהכרות אישית.
בכל נקודות המפגש שהיו לי איתם בשנים האלו – במפגשים אישיים, בשיעורים, באירועי הקהילה שהוזמנו אליהם, בגן – פגשתי אנשים צנועים עם כוונות טובות, הקשבה, נעימות, קבלה של האחר והרבה אהבה.
מדובר באנשים עם מחשבה עצמאית שפועלים מתוך מודעות גבוהה – בגישה מאוד חיובית – ולא בובות שמופעלות על ידי מישהו מסוים.
בכל שנות הכרתנו לא חוויתי שום לחץ "להתגייס לכת" (כלשון הכתבה). איש לא דיבר איתי על משפחתי וקשרי עם הורי. מעולם לא שמעתי התייחסות שלילית כל שהי לקרובי משפחה שאינם הולכים בדרך הזאת, שחושבים אחרת.
מהכרות אישית אני יודעת שהילדים של אותם הורים (או צלליות הורים) שדיברו בכתבה הם אנשים שבחרו מסיבות אישיות מתוך נסיבות חיים קשות לא להיות בקשר עם הוריהם, חלקם עשו את הבחירה לפני שהצטרפו לקהילה וללא שום קשר. ואני תוהה איך ניתן להציג את הדברים לציבור ככה כפי שהוצגו בכתבה – ולשפוט את הקהילה על זה בלי לשמוע את הצד השני. איזה זכות יש למישהו לשפוט את האנשים האלו ועוד מבלי לשמוע אותם? "תחקיר של כמה חודשים" לא איפשר את זה?
מציעה לכל אחד מכם לעצור רגע ולהביט סביבו – כמה אנשים פגשתם בחייכם שלא מדברים או בקושי מדברים עם הוריהם מכל מיני סיבות? שאינם קשורים לקהילת הרה קרישנה? אני פגשתי כמה. זה מאוד עצוב, נכון. אבל ברור שלהורים יש חלק בזה, לא?

"התכנים המסוכנים" שהילדה שלי מקבלת בגן הם: הרבה אהבה וחיבוקים, סבלנות וסובלנות, קבלת האחר, שיתוף, שמחה, מוסיקה, פעולה מתוך מודעות וגם גבולות ומשמעת…ועוד כאלה ערכים אנושיים אונירסליים, שבעיני הם הדברים החשובים באמת. וגם – חגגנו בגן את חנוכה וחגגנו את פורים ..
ודרך אגב כל ההורים במערכת החינוך הזאת יודעים בדיוק לאן הם שולחים את הילדים שלהם (בכתבה נטען ש"ההורים שולחים את ילדיהם למוסדות החינוך אינם יודעים לאן הם שולחים אותם…"). תנו לנו קצת קרדיט – בכל זאת…

וליאיר לפיד – הערכתי אותך עד היום כעיתונאי שמחפש לחשוף אמת, שמחפש את הצדק (אולי טעיתי?) ותהיתי למה אתה משתף פעולה עם "כתבה" כזאת?
יש לך הזדמנות לתקן את העיוות הזה – יאללה צא גדול- תתנצל ותעשה תיקון… אני מניחה שיש לך השפעה על מה ההחלטות שם והתכנים.

אילת – אמא מרוצה מאוד בבית חינוך אננדה.

אהלן חמי ונטלי
רציתי להגיד משהו בקשר לכתבה
אין לי כל כך הרבה מילים לתאר את מה שאני מרגישה,
בעיקר עצב.
אני מצטערת להבין איך אנשים עסוקים בהפחדות.
במקום להתאחד- בלהפריד.
אנחנו במשפחת יער רוצים לומר לכל הקהילה

אנחנו אוהבים אותכם
ותומכים בכם בכל ליבינו.
שמחים שיכולנו להנות מטוב לבכם
מחיבוקכם החם ומאהבתכם.
נשמח אם תעבירו את אהבתינו לחברי הקהילה
בעיקר לרקפת גופה ואמירה
תודה