השימושון

מחשבה על הדרכים

בשבוע שעבר היתה לי פגישה בנתניה. לא סתם בנתניה, בקניון השרון.
כשעליתי במחלף של נתניה מכוניות עקפו אותי בבוטות. זה היה כמו לעבור אזור אנרגטי, אחר לגמרי ממה ממה שקורה פה בכבישים של פרדס חנה כרכור. זה עורר בי מחשבה על הקשר שבין הכבישים המשובשים כאן ובין מצב התודעה הקולקטיבי (לא כולם, כן?).

כשיש בורות בכביש וצריך לנסוע לאט זה גורם לסוג אחר של תנועה. כשיורדים לשוליים כדי לתת לאוטו ממול לעבור יש רגע אחד שהמכוניות ממש קרובות ואפשר להביט באדם שבפנים, אם זאת אמא במשקפי שמש, חקלאי, אישה עם רסטות בלונדיניות, קשיש בקלנועית. אנשים מחייכים, אנשים זועפים, כולם ביחד רוקדים בעדינות בתוך אולם שמורכב מדרכים בשלב זה או אחר של תיקון.
כשהדרכים משתנות כל יום, אפילו הדרך הביתה כבר לא מובנת מאליה.
כל זה מאפשר לצאת מהאוטומט ולשים לב לדרך ולמה שהיא מביאה איתה.

למתקדמים שמורות הפתעות מיוחדות: קניות בעלטה אצל כדורי (בדיוק החליפו עמוד חשמל).
מסר אנטי צרכני יותר מזה?

הראה עוד

4 thoughts on “מחשבה על הדרכים”

  1. התיאור של הנהיגה האיטית והידידותית בגלל הכבישים המשובשים, מלווה אותי מאז שקראתי אותו כאן, וממלא אותי בנועם כל פעם מחדש.
    ז"א, גם לפני כן שמתי לב לכך שהכבישים האלה מאלצים אותי לסוע לאט (במיוחד אם אני לא רוצה להחליף שוב ציריות בטסט הבא) וכשהכביש צר אני עוצרת בצד ורואה מי זה שבא מולי,
    אבל בעקבות הכתבה, התופעה הזאת מתקבלת אצלי בחיוך ובאהבה. הוענק לה נופך מקומי חמוד כזה.
    תודה ברונית מותק שלי.

כתיבת תגובה

Close