השימושון

מחשבות ליליות

אויויוי כמה דברים יש לכתוב עליהם.
לא הייתי בבמה הפתוחה שהיתה אתמול בידית, למרות שהתכוונתי. אבל איזשהו סצנריו שקשור לגביית כספים הוציא לי את החשק לדוש בנושא. וגם הילד שלי רצה להיות עם אמא ובגלל שזה לא קורה כל יום (עוד נושא מאתגר שאני מתאפקת מלכתוב עליו) אז פשוט נשארנו בבית. נרדמנו מחובקים עם דוקטור דוליטל שקיבלנו מגלו בפסח שעבר.

כסף והגשמה, קריירה והורות נוכחת, מעברים, פוקוס, שינוס מתניים, הערכה מחדש, צביעת שורשים, צלילה לתהומות הקורבנות ועליה עם עוצמה חדשה. מחזוריות מדממת, אתגרי החיים. ראשי פרקים לסיפור חיים, לטיפוס על הר. ואני אישה גדיה, לפעמים מתעייפת בעליה, לפעמים לא בא לי לשתף, לפעמים משתבללת ואז מגיחה מחדש ומחברת חיבורים, בפנים ובחוץ.

במסגרת המבט המתרחב על הפנומנה האובאמית, אהובי שלח לי היום נאום של מישל. היא מספרת שם על המשפחה שלה, על אמא שלה שהיתה אמא בבית. על ערכי משפחה ועל הכוח הנשי כמכונן ריפוי בקהילה. זה מחזק אותי לשמוע את זה, לדעת שמחיים יומיומיים צומחת עוצמה נשית תומכת, שמשפיעה במעגלים בלתי צפויים, מעבר למוכר והסביר.

הראה עוד

7 thoughts on “מחשבות ליליות”

  1. רק שתדעי, גלו ,שיש מאות כתבות על התלבושות של הגברת הראשונה ,השוואות,ניתוח הטעם ומשמעות הצבעים שהיא בוחרת, יכולתה ללבוש בגדים של מעצבי על צעירים לארוע אחד ומיד אחריו בגד "of the rack" בלי הרבה חשבון. מה לעשות והאמריקאים כל כך סרי טעם בלבוש וכל כך שמרנים שלמישל היפה אין מרחב גדול מדי לתמרן בלבוש..

  2. יש משהו כל כך מרענן בתמימות של הזוג הזה. אני מאמינה לשניהם, בגלל שהם כל כך נראים כל כך משוכנעים בעצמם, ומרוגשים ובהכרת תודה על מקומם החדש.
    ואנחנו יצורים מחוספסים מתמלאים בתקווה לראות שני אנשים אמיצים ועוצמתיים, מתפללים לשלומם יותר מאי פעם ומעזים לחלום, שוב, שיש עוד תקנה. הלוואי.

    (השיר הזה לקח מקום אחרון בהחלט בפסטיבל שהוא השתתף. למיטב זכרוני נקודה אחת או אפס נקודות. תראו מה זה)

    ומחשבה אחרונה להבוקר לפני שאני הולכת לקחת מהשכנה עוד כפית של קפה שחור: אי אפשר לסדר לגיברת הראשונה איזה מעצבת קולית? למה הן תמיד מתלבשות באופן מדכא כל כך? זה אשכרה גורם שמאפיל על המסר וסליחה על השטחיות תודה ושלום.

כתיבת תגובה

Close