כללי

מחשבות על הליקוי חמה

אני יושבת אל המחשב ופתאום הבית מתאפלל.
אה, זה הליקוי חמה!
מחפשת פילם ויוצאת החוצה להציץ בביס שבשמש.
תוך רגע נהיה גם קריר.
זה משרה עלי הוד ועצב.

מחשבות על המובן מאליו של נוכחותה של השמש.
כמו בביטוי "ברור כשמש!"
או: "אני בטוחה בזה כמו שאני בטוחה שהשמש תזרח מחר".

ופתאום השמש לוקה.
למי אפשר להתלונן? איזה תאורה מלאכותית יכולה להשתוות לה?
הרי אין, אין, אין סמכות אור גבוהה יותר מהשמש;
עוברות בי תמונות של מבנים מלאכותיים שטופי נאון, מסדרונות של התישבויות על המאדים,
נו שמש! תחזרי כבר, קצת קשה לי לנשום – –

ואז אחרי שתיים הדימר מתחיל לעלות.
הקלה.
ציפורן ירח דקה מסתלקת לאיטה מהעיגול הצהוב, היוקד, שאי אפשר להסתכל עליו בלי למצמץ.

וכשהשמש חוזרת לשיא שלה אני כושלת אל הדשא ונשכבת עם הפנים אליה,
ומתעוררת כשנהיה קריר,
והילדים גמרו לראות את עידן הקרח בפעם החמישים,
ושמה מים לקפה.

הראה עוד

כתיבת תגובה

Close