מילים של אהבה

מאת: שלי מרכוס

בוקר חדש וטוב לכל.
בימים האלה של בין המיצרים, ימים בהם אנו נדרשים לענווה והתכנסות בתוך הקיץ הבוער, נולד בליבי הרצון להושיט יד לכל מי שעיניו נפגשות איתי בדרך ומעל שורות אלה.
לכל מי שבחר להתעורר היום ולהביט בהבזקי המילה הכתובה, אשר מחלחלת עמוק למוח ומיתרגמת דרך מערכת העצבים ממילים לרגשות ומשם לפעולות.
אני מושיטה יד, לכל מי ש "במקרה" נפגש איתי עכשיו מעל גלי הרשת.
גלים אנרגטיים- אינטרנטיים שמחברים ביננו במאה ה-21 ומעיזה לקרוא לכם לקבל מסר של שייכות ואהבה. ממני- אליכם.
כולנו נבראנו יחדיו, כמו כוס זכוכית שנופצה באחת והתפזרה בחלל לרסיסים. כל רסיס שונה בצורה אחרת, חד יותר, חד פחות, קטן, גדול, מבריק, זוהר באור משלו .
אני מביטה באנשים ובעצמי, כולנו הולכים בדרך שהיא גם אישית וגם משותפת. כולנו שמחים בה, כולנו חוששים בה, כולנו חשים אותה, אך לעיתים אנו שוכחים את המקום המשותף שיצר אותנו , לרוב ההפרדה ביננו מוחשית יותר .
כשאנחנו מביאים ביומיום למודעות שלנו ולתשומת הלב את החיבור הנצחי ביננו , נגלית אהבה ופעולה בלתי אנוכית.
כל אדם שאנחנו פוגשים ברחוב, בעבודה, בכביש, בסופר, בטלפון, – הוא חלק.
כמותי, כמותך, מתוך שלם אדיר מימדים.

כל אחד ואחת- חברה, אמא, אח, בוסית, מטופל, ילדה, זר, כלבלב תועה- הוא חלקיק עם יעוד חשוב מכל- להוות חלק בלתי נפרד מתובנה מדהימה.
כשננשום ידיעה זאת לתוכינו בכל שאיפה ונרכך את ליבנו אחד אל השניה ,כשנפגוש אחד את השניה בדרכים ובאמת נדבר ונביט לתוך העיניים , נחייך, נרכך וניצור פעולות אוהבות לעצמינו מתוך התחושה החזקה של שייכות ליקום השלם, ואז נוכל לחוש את חבל הטבור הקוסמי אשר מחבר ביננו לרחם היקום.
ומתוך פעולה של אהבה לעצמינו מגיעה פעולה אוהבת לכל , לכל מי שאנו פוגשים, בדרך.
לפני ימים אחדים הלכתי כאן בשכונה וממולי הגיעה בחורה צעירה וחייכנית, הבטתי לאחור כדיי לבדוק אם היא מחייכת למישהו שהיא מכירה וגיליתי שהחיוך הזוהר הזה מופנה אליי!!! חייכתי בחזרה, היא שאלה מה שלומי ועניתי שמצוין והמשכנו הלאה, כל אחת לדרכה. מפגש קטנטן עם חלק ממני בשבילי העפר הלא סלולים של המושבה. זה היה נפלא, בואו נעשה כך תמיד, זה פשוט. פשוט להתחבר.
במיוחד בימים אלה, אך בכל יום חדש שנולד ונובט יהיה טוב לנו לזכור זאת, תמיד.
כבר הרבה זמן רציתי להגיד לכם שאני כל כך אוהבת אתכם. חלקיקים יפהפיים.
בוקר טוב.