מסעות בספה ומעבר

היה יום מעניין אתמול.
אני יכולה לקחת את זה למקום של גידופים על הוט אבל זה לא מקדם אותי לשום מקום. יותר פרודוקטיבי לחשוב חיובי. כלומר, לא ליפות את המציאות ולהגיד איזה מגניבים הוט שהם שלחו אותי אתמול פעמיים לבית קפה לעבוד, אלא לראות מה נולד בהכרה שלי בעקבות השינוי הפתאומי בתכנית.

שמתי לב ש:
אני יותר יעילה כשיש לי זמן ממוקד לעבודה.
כשהמחשב לא קורא לי 24/7 אני יותר פנויה להקשיב לקולות שעולים בתוכי, להקדיש רגע כדי לצוף על הספה, לא מתוך בריחה ממטלות היומיום אלא כדי לחלום בהקיץ. חלימה שהיא חלק מהטבע שלי ואפילו מופיעה במפת הטוטם שלי בקלף שמייצג את הרוח (באדמה אני נמלה עמלנית..). חלימה שאת חלקה אני זוכרת ואת חלקה לא, שלפעמים אני מתעוררת ממנה יודעת ולפעמים סתומה.

לפני שנירדמתי, מסתגלת לתסריט שגם מחר, כלומר היום, לא יהיה אינטרנט עד שהטכנאי יגיע, עלה בי רעיון: לצאת לכתוב בכלמיני מקומות – לא רק בתי קפה – גם משתלות, קניוניות, חנות, משרד, איפה שאפשר למצוא כסא וחיבור לאינטרנט. הכתיבה יכולה להיות רישום אונליין של המקום וההתרחשות שקורית בו באותו רגע (ואז יש לה ערך שיווקי) או כתיבה אחרת שקשורה במרחב הקהילתי, וממומנת ע"י בעל העסק שיארח אותי. משהו כמו "פוסט בחסות".
למשל: פוסט על ביקור בבניין ברחוב הצפירה, פוסט בעקבות הבניה החדשה, בוקר בבית הראשונים, פגישה עם חברי קהילה נגישה. הרבה דברים אני רוצה לעשות ואת חלקם גם עושה, ולמרות הרלוונטיות שלהם הם לא נכתבים. נשטפים בשוטף.
מעוניינים להשתתף? כתבו לי.

—

הבוקר, כשהתעוררנו כולנו בזמן, כולל המודם, נשאבתי מייד לגלישה. ינאי ביקש לשמוע את מכופף הבננות ואני איכשהו הגעתי למשפחה* עולם* טיול, אתר מעניין של משפחה שמטיילת בעולם, ומדברת על ההיבטים השונים של הגשמת החלום האוניברסלי. כולל מימון. נזכרתי בזה כי אתמול על הספה, באחת הגיחות פנימה, גיליתי שאני מפנטזת על כמה חודשים בסנטה פה. משהו שאני רוצה ומדחיקה בגלל הרבה סיבות. בעיקר בגלל כסף ובגלל שלילד שלי יש שני בתים.
[אחד העצבונות שמתגלים עם פרידה, מלבד התנפצות החלום על משפחה במובן הקלאסי (שנראית כל כך טוב בפרסומות למרכך כביסה), הוא כניסה לשיגרה במקום אחד. היתרונות קטנים וגם הם, פורחים על ערמת אשמה].

ובקשר לכסף, הללי, האמא באתר "משפחה עולם טיול", כותבת:

כשחולמים על מסעות, טיולים, חוויות מעולמות רחוקים, אין ברירה אלא להשתחרר מצורת המחשבה הזאת. להגמל. בלוגים על גבי בלוגים של טיילים מנוסים מרחבי העולם מדברים על הבנה עקרונית של הכסף כאמצעי לרכישת חוויות, לא יותר מכך. [מתוך הפוסט: כמה כסף באמת צריך בשביל טיול בעולם?]

בשבילי החיים הם מסע, וכבר כתבתי בעבר – הרפתקאות גדולות מתרחשות גם מתחת לאף. אפילו קהילה זה לא בהכרח עניין של מקום, אלא של גישה. הבלוג של נעמה, שהולך וחוזר מיפן ליזרעאל ליבניאל ועכשיו לקנדה, מוכיח את זה יופי. זה לא אומר שאני הולכת מחר לגור במקום אחר, אבל בהחלט בא לי להאריך את הרצועה.

לכן השנה, אולי לכבוד גיל 40 שתפס אותי מנמנמת על הספה, אני מעיזה למצוא ולהמציא דרכים נוספות להתפרנס ממושבה חופשית וממה שאני יודעת ואוהבת לעשות. קורס וורדפרס משלך נמצא כרגע בשלב הטעימות (המעוניינים בפרטים נוספים מוזמנים לשלוח מייל), ועוד כמה רעיונות מבעבעים על האש.

מה שמזכיר לי.. סיר לצהריים.

**

בתמונה – אם כבר רכוש אז שיבוא כמו הרפתקה: ספה פרחונית וכרית של לליפוף, ספה ירוקה מפייסבוק, שולחן קפה ושידה (לא בתמונה) מהאוסף, מנדלה של לימור קורומה, שמיכות צמר מדודה תירצה ז"ל. כל הסלון כולו: 1200 ש"ח.