טורים אישייםיוזמות חופשיותסביבה וקהילה

מצעד האיוולת

מאת: אייל כגן

יום שבת. אתמול היה יום שישי. לא זה לא שיר ילדים הפוך. זה הולך להיות יותר שיר כאב. אתמול היה עוד יום שישי ללא שיקשוק. כבר הרבה זמן, יותר מידי זמן, שימי השישי בפרדס חנה וכרכור הם נעדרי שיקשוק. ולמרות שיש מי שעושה למען החזרתו וכואב את “מותו בטרם עת”, נדמה שהכלבים במקרה הזה רק מיללים, אפילו לא נובחים,והשיירה- שיירת חברי המועצה- עוברת לה. כי הרבה זמן- עשר שנים, בכל יום שישי הראשון בחודש, בדיוק כמו החגים האזרחיים באמריקה – התקיים לו המוסד הזה, התופעה הזו שאמנם שם יש לה, אבל להסביר אותה קשה, ועכשיו יש מי שקם עליו להחריבו. בעוז רוח, בחוצפה שאין לה גבול, יש מי שהחליט כי הוא יהיה המשמיד וזאת בטיעוני סרק שעניינם בטחון וסדר. ועד כמה סרק, תעיד העובדה כי אף אחד מהמלעיזים כנגד השיקשוק לא היה שם. עשר שנים, ואף אחד מאלו שמבקשים להורסו ולהצמיתו לא טרח אפילו לבקר בדבר הכי ייחודי שיצא מכאן. ואם יבוא וישאל השואל למה ועל מה יצא הקצף, יש על כך תשובה. בדיוק כמו התשובה שנתן ג’ורג מלורי (שעליו ניתן לקרוא בפוסט מעניין של אורי קציר), כששאלו אותו, מדוע הוא רוצה לטפס על האוורסט . “כי הוא שם”, הייתה התשובה שלו. וזו גם התשובה כאן, שכן, אני לא יכול לחשוב על שום תשובה אחרת, שתגרום לי להבין, מדוע יכולים חבורה של נבחרי ציבור סוג ז’, להחליט בשם טובת הציבור לכאורה, לסגור מפעל חיים של אנשים, שהם הם הציבור.

נתחיל מההתחלה. היה זה דווקא זיו הדס ז”ל שבדיוק בימים אלו היה צריך לחגוג את יום הולדתו ה-36-ולא כולם מכירים גם אם מוקירים את תרומתו- שהניח את היסודות למה שיהפוך ברבות השנים, לאירוע ששמעו יגיע עד למרחוק. זיו, איש גדול פיזית, עם לב עוד יותר גדול, הגיע ל”איזור” עוד בטרם הפך ל”מדינת פרדס – חנה כרכור הניו אייג’ית”. כיוצא קיבוץ, הוא הסתכל על הדברים קצת אחרת. הוא ביקש לְחַבֵּר בין הקצוות, בין השוליים לבין מה שנתפס בעיניו אולי כמרכז. בין הילדים האתיופים ותושבי השכונות- ה”מקומיים”- לאמנים ולגולים התל אביבייים, שזיהו את הפוטנציאל המקומי. הרצון היה לספק אוכל בפרוטות, בגד מיד שניה בזיל הזול, ופעילות תרבותית במובן הטוב של המילה, למי שלא תמיד יש לו את זה. זו היתה נקודת היציאה.

והמועצה, כן אותה מועצה, עם אותו ראש מועצה הנוכחי, הייתה שם כבר אז. דרך אנשי החינוך הבלתי פורמאלי יצאו הקולות שקראו לאלו שאולי היום לא נראים ברחבי השיקשוק לבוא. והם באו. ונוצרו חיבורים. אלברט עמר, הפליא בקולו, מאיר אריאל הסתובב ואסף בכובעו כסף למען האמנים, שמאז ומעולם ואולי גם לתמיד, יהיו רעבים. יעלה אורן-זלאיט הגתה בהבזק את השם, והיא זאת שחיברה בין זיו להנס ואילנה ”אשת הברזל” פלדה וליובל רוט, שממשיכים את הרוח ואת העשייה, באותה רוח ועשייה שאיפיינה את השיקשוק מיום לידתו.

ועוד אנקדוטה: זיו, שהיה איש צנוע ונחבא אל הכלים ועל אף גובהו תמיד היה נדמה שהוא מתכופף מעט כדי להמעיט בערך מעשיו, הרגיש לדברי מי שהכיר אותו ש”הזמן מועט והמלאכה מרובה”. כדי לפרסם את דבר האירוע החדש הוא פנה לכוחות המקומיים שפעלו אז במושבה. בואו נאמר שלא כולם האמינו בפרסומי חינם וברוח ההתנדבות ששרתה עליו (לעומת “דפוס שלום” שהיה שם ועזר). אבל לא דבר כזה ירפה את ידיו של הענק מהדרום. הוא הקים את “קורא במושבה”, סוג של עיתון שעסק לפחות בהתחלה בנושאים אלטרנטיביים, תרבות וחברה ובהמשך גם במוניציפליזציה. כן, אותה ישות פיזית שמורכבת מאנשים אמורפיים, שעם החלטותיה אנחנו צריכים להתמודד. אותו עיתון, הוא זה שיצר במקום מסויים את החיבור בין אנשי הקהילה, אותו חיבור שנראה היום כל כך טבעי. היה גם מדור שנקרא “צרצר הכפר”, שנערך על ידי אילנה, שהפך לניוז- לטר בפני עצמו, ובאיזשהו מקום היווה את הבסיס “למושבה חופשית” , הלוקאל בלוג המקומי, שמהווה את כיכר השוק הוירטואלית של אוהבי המושבה. דרכו של גלגול.

וכך בהמשך, צבר לו השיקשוק תאוצה, עבר גלגולים אף הוא והפך להיות חגיגה תרבותית פתוחה לכולם, כשמראש נבחר להיות ממוקם בוואדי על מנת שכ-ו-ל-ם יוכלו להגיע אליו, מי ברכב, מי באופניים ומי ברגל. על שלושה דברים עמד השיקשוק: על התרבות (מוזיקה, ג’אגלינג, תיאטרון), על התוצרת העצמית (עבודות יד, אוכל ) ועל היד השנייה. והדבק שאיחד את הכל היה החברותא. המשהו הזה שאי אפשר לפרוט אותו לפרטים. בעידן של רשתות חברתיות, השיקשוק היווה בשנים האחרונות מפגש חברתי של ממש, בו ילדים יכולים להחליף את מרכולתם (כי הם גדלו), תמורת משהו אחר של מישהו שכבר לא צריך אותו, ובכך ליישם את חוק שימור החומר מבלי ממש לשנן את חוקי הפיזיקה. בו מבוגרים יכולים להחליף דיעות ורעיונות מבלי להקליד אותם על מחשב ובאין חוצץ. שלא לדבר על החלפת ספרים ומכירתם ובכך ליישם את חוק שיחרור החומר שכל כך קשה לאספנים. וכמובן שלא רק בילדים ובמבוגרים עסקינן, יש כמובן את דור הביניים, דור ההמשך של הרוח החופשית, שעבורם זהו מקום מפגש של מוסיקה והורמונים. וכן, גם קצת פרנסה, האם יש משהו רע בעובדה שמישהו מוכר את הלחם שלו תמורת 10 שקלים, הכיכר. האם השופרסל או בעליו נוחי דנקנר, ממש יינזק מכך שפעם בחודש 30 אנשים יהנו ממעשה ידיו הטעים לחיך של האופה מכליל. הרי מי שידו אינה משגת ממילא לא יקנה את הלחם הזה ומי שידו משגת יעדיף לעשות את זה שם בשיקשוק.

כי בשיקשוק הגם שהתמסחר קמעא (ואולי במסגרת גלגולו החדש, יצליח למגר את תופעת הבאסטיונרים), עדיין יכולת להסתובב עם 100 שקל בכיס ולהרגיש הכי עשיר בעולם. פה מרק קובה אדום מעשה ידי אחת מהאמהות הכורדיות להתפאר, שם עוד בוריקה טריפוטלאית אמיתית, ממש בהמשך עלי גפן וביסטיל, קינוח קטן של מיץ תפוזים שנסחט עכשיו, שלושה ספרים יד שניה (אני מחזיק את הדראפט הראשון של יהודית קציר שקניתי תמורת 10 ש”ח) , כובע שבדיוק צריך כי יש שמש, מכונית על בטריות לקטנצי’ק, איפור לגדולות ועדיין נשאר לך עודף. והמפגשים.והצבעוניות. והחיוכים. והנשים היפות טובות המראה שמהוות סוג של אופנה מטעם עצמה, והמנגנים, והכובענים וכמובן מר שכבביץ’ (מי אמר שאין מאבטח) שמוכן להעטיר עליך עצה בשקל אחד בודד. אין צורך להדרים במורד המאות, כדי להבין שבדיוק כך נראו הירידים של פעם. אין צורך ללכת לספרי ההיסטוריה, לעלעל בדפי הציורים, ולחפש את הביטויים הנכונים בבלדות של המשוררים, משום שהשיקשוק בדרכו הייחודית, המאד מקומית כבר כתב אותם בסגנונו שלו.

ועכשיו, ולא בפעם הראשונה יש מי שרוצה לנגח את ראש המועצה, על תמיכתו בשיקשוק. זה לא חדש. זה כבר היה בעבר. אני לא בטוח מה היה המקצוע העתיק ביותר בעולם, אבל לצד הזונות והגנבים, תמיד היו המתווכים, ולידם ממש לידם היו גם העסקנים. היו, הווים ותמיד יהיו. נבחרי הציבור, שלא ברור בדיוק מי הציבור ששלח אותם, ועל מה הם נבחרו. אלו שנבנים מהאין ולא מהיש. אלא שבוחרים להכניס את העיזים, ונעלמים כשצריך להוציא אותם. גם בקדנציה הראשונה של ראש המועצה הנוכחי היו כאלו שניסו לחפש אותו ותמיד באותה תואנה: מדובר בהתקהלות של אנשים,זה לא בטוח, האוכל שמוכרים שם לא נעשה תחת פיקוח בריאותי, מדובר בכלל בעסק, בלוני הגז יכולים להתפוצץ. שורה של טענות שונות ומשונות שעניינן חוק וסדר.

נער היייתי וגם זקנתי, ובהרבה וועדות ישבתי, רובן ככולן גדולות ממליאת המועצה של פרדס חנה וכרכור ותמיד עלו בהן שאלות של חוק וסדר. מעולם של דינים וחוקים אני מגיע ועדיין רק במעט מאוד מקרים ראיתי את חוק ההגיון גובר. שכן העסקנים, מה להם ולהגיון, את ליטרת הבשר שלהם הם מבקשים וזו ממוקמת תמיד במרווח הצר שבין החוק והסדר. לעולם היא לא תשכון בתחום אהבת הזולת או רווחתו. תמיד היא תסתתר תחת סעיף זה לפקודה זו וזו , או אפילו יותר עמוק, תחת המקום שאותו מבקשים לכסות שמא יקרה משהו.

וגם כאן אני חייב פאוזה קטנה: לפני כמה חודשים, יצאה שמעה של פרדס-חנה כרכור למרחוק. בכתבת מחקיר מבית מדרשם של אחד מערוצי הטלויזיה (שמחפשים במסגרת הרייטינג את האנקודטיאלי דווקא ולא את המהות), התברר שבפרדס חנה ובכרכור, הקנסות של חוקי העזר נקובים בלירות. אוי לבושה. פרנסי העיר אינם יכולים להטיל קנסות מאחר והם חסרי ערך. קוריוז. לאחד מחברי המועצה זה כל כך חרה שהוא לא הרפה מהנושא וטרח להפעיל את כל התותחים עד שהעיירה המנומנמת שלנו תהפוך למקום מתוקן שבו ניתן יהיה להטיל קנסות בשקלים חדשים, ובכך להסיר את חרפתה של העיירה. והנה אנו מתבשרים שיחידת הפיקוח כבר מוקמת וכדרכן של יחידות פיקוח היא גם תמצא על מה להטיל קנסות. כי זו דרכו של עולם.

לא הייתי מתעכב בנקודה אלמלא הייתי מזהה כאן רצף של נקודות שמובילות למסקנה ישירה אחת. עקירתם של הפרדסים לטובת קוביות בטון לבנות ואחידות (למרות שבני שטיינמיץ אומר ששותלים חדשים בגלל הסופות העזות שהחריבו את היבולים בדרום ארה”ב), בניית מגדלים של 12 מקומות, סלילת כבישים במקום דרכי הכורכר, הקמת יחידות פיקוח, ניסיון למגר את השיקשוק שבינתיים צולח, כולם מלמדים על כך שהמקום מאבד מחינו ומצבעוניותו. ויש כאן לא מעט סימבוליות. המעבר מלירות לשקלים חדשים, מלמד על קפיצת הזמן שהמקום הזה חווה לאחר תקופה ארוכה בה נדמה היה כי הזמן חלף מעליו. מיגור השיקשוק מלמד על דחיקתה וצמצומה של הרוח החופשית לטובת הארגון והסדר. על העיוורון. בריצתם אל חיק הקידמה, לא מבינים פרנסי העיירה כי הם מביאים עליהם את כל החוליים של העיר מבלי שיהנו מהיתרונות שהפכו אותם למקום כה מושך.

שהרי על מה עיקר גאוותו של ראש המועצה כפי שטרח להסביר לי בקצרה בעת שנפגשנו בואכה תיאטרון הידית, על כך ש”ערך הנדל”ן כבר עלה ב-30% “. נכון, כבודו. זה באמת חשוב. אבל איך אמר כבר ברטולד ברכט בשירו האלמותי משנת 1938 “גנרל הטנק שלך“, בסופו של דבר, גם המטוס וגם הטנק זקוקים לאנשים, ולאנשים יש חיסרון אחד הם יודעים לחשוב. והם יודעים לראות, והם חשים ומרגישים ויודעים לזהות מתי מדובר בגשם ומתי במדובר ברוק. וכשמישהו מבקש לפגוע בערב רב של אנשים שכל חטאם הוא בכך שיצרו משהו יפה ואמיתי ועמוק וייחודי ,בצורה עצמאית, רק בגלל שהוא נמצא שם, אז זה הזמן להתערב ולעצור את מצעד האיוולת הזה.

“במקום שאין איש היה אתה האיש”, אומרים חז”ל. במדבר המוניציפאלי בו אנו חיים, כל קוץ הוא פרח ובמובן הזה, ראש המועצה הנוכחי, ראוי בהחלט להערכה. אם הוא המקור לניגוח, שבגינו נגרם נזק לכולם, יתכבד וישיב את הסדר על כנו. את סדר הדברים ההגיוני, בו משהו טוב שהתקיים לאורך עשור, צריך להמשיך ולהתקיים. כי בעוד כמה שנים אף אחד לא ממש יזכור את מי שביקש להחריב, יזכרו רק את שמו של המקיים. והשיקשוק ישאל השואל. השיקשוק כבר שם.

(פורסם לראשונה אתמול, שבת 22/12 בבלוג "הראש של כגן")

תגיות
הראה עוד

28 thoughts on “מצעד האיוולת”

  1. שלום לירון.חזרתי היום לפוסט הזה בעקבות תשובה שנתנה הברונית בפייסבוק למישהי שהתעניינה בנוגע לפעילות חדשה בוואדי. מסתבר שהמועצה כנראה הולכת לחדש את הפעילות ביום שישי בוואדי תחת הכותרת "שישי בוואדי". נראה לי שזה רק יעצים את הגעגועים לשיקשוק ז"ל. זאת נוכח הגדרות עם סרט הסימון האדום לבן שכבר מעטרים את האיזור.

    לצערי לא הכרתי את זיו הדס ז"ל. לשמחתי , לאור דבריך אני מבין שהצלחתי להציג אותו קרוב ככל האפשר למי שהוא היה באמת ובטח המעטתי. לא ציינתי את פעילותה של ענהלי – האישה שלצידו של זיו באותן שנים- וזאת לבקשתה. צא ולמד שלא יכולתי להכיר את זיו ופועלו ללא ענהלי, ועדיין היא העדיפה להשאיר לו את הבמה. כיבדתי את רצונה ולא הייתי מעלה את זה אלמלא התגובה שלך.

  2. הכרתי את זיו באופן אישי, למשך תקופה לא מבוטלת, עת השתתפתי בהפקת המקומון "קורא במושבה". כל מילה שנכתבה כאן אמת. זיו היה איש ענק עם נפש עדינה. מנומס עד מאוד, רגיש, טוב לב וצנוע עד מאוד. חסרה לי מעט ההתייחסות לזוגתו- אנאלי, שהייתה שותפתו לדרך ולעשייה. עמדה לצידו בהחלטות החשובות והגורליות. שיתוף הפעולה ביניהם מלא והעשייה הייתה כתף אל כתף ולכן תמוה בעיניי שהכותב התעלם מקיומה.

  3. רוני הכל טוב ויפה אין לי זכויות יוצרים על השם ואני שמחה שהוא התקבל באופן כה מוצלח עד כדי כך שמעתיקים אותו או מתפלפלים עליו , אבל אפשר לעשות מאמץ ולמצוא שם מקורי, שייחד את הפרויקט שלכם.

  4. שלום לכל מי שמתגעגע לשיקשוק
    גם אנחנו מתגעגעים לשיקשוק ולמרות שיצרנו יריד שנקרא שיקשוקית במענית אינינו מתימרים ואפילו לא מאמינים שנצליח להגיע עם היריד שלנו במענית לקרסוליים של השיקשוק הידוע והמיוחד בפרדס חנה
    השיקשוקית במענית היא תוצאה של רצון טוב לנצל את פינת חדר האוכל שלנו בשבתות ואת המבנה עצמו בשבתות גשומות,לרענן את הנושא החברתי ולתת במה ליוצרים באיזור להציג את עבודותיהם
    גם מבחינה עסקית הכוונה היא לתת יותר מאשר לקחת.ולהיפך-אפילו לקבל.
    מנהג שכזה שאותו אנו רוצים וחולמים להפוך לקבע הוא באמת ניצול חברתי ותרבותי של המקום , האומנים ,המבקרים והתנאים של המקום.
    הלואי ויחזור לחיינו השיקשוק בפרדס חנה ונבוא כל יום שישי אחת בחודש לבקר בו כפי שעשינו ונהנינו תמיד.

  5. אייל וקוראים יקרים אהלן
    הכתבה מרגשת
    החזירה אותי אחורה להזכר בערגה ברוח השורה על תושבי פ"ח- כרכור ובסיבה מדוע אני כל כך אוהבת (וגם כואבת) את המקום המופלא הזה, שאין לו אח ורע בשום מקום בארץ ובעולם, (אולי רק ב"נימבין" שבאוסטרליה…).
    לדעתי, צריך פשוט להגיע לוואדי ל"פיקניק" ביום שישי הקרוב 4.1.07 ולקרוא לכל החברים לבוא.
    לחילופין, ובמידה וזה לא יצלח, אני מציעה כאלטרנטיבה לערוך בפעם הבאה את השיקשוק בחורשת קק"ל (מול ביתי) בתור כיוזמה של אנשים פרטיים בלי להתנצל להתנצח ולהתווכח. איפה כתוב בחוק שאסור להיפגש בספונטניות ?……….

  6. חברה, באתר המקביל בynet נערך בימים אלה סקר דעת קהל בנוגע לדמות השיקשוק הרצויה לנו. יש שתי אופציות: א. מגודר, בטוח, חדש ומאובטח ב. חופשי, פתוח, פרוץ ומאושר. כרגע, המצב בין האופציות כמעט מאוזן. בואו בהמוניכם והצביעו, ואולי נצליח להשפיע במשהו, כדי שלא נקבל בסופו של דבר משהו שיקרא "שיקשוק", אבל יראה כמו בזאר רמלה-לוד, עם גדרות ושומרים ודמי כניסה ודמי השתתפות.

    הכתובת:
    http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-3074-17985-266,00.html
    הסקר נמצא בצד ימין מלמעלה.

  7. אני בעד להגיע מידי שישי הראשון בחודש במתכונת מפגשים קהילתיים, להביא מחצלות, אוכל מהבית לפיקניק, מוסיקה, משחקים, ג'אגלינג, אומנות וכו'את זה הרי לא ניתן לאסור, לאט לאט זה יגדל ואנשים יגיעו מהסיבות האלה לשיקשוק ,כמו שאתה אומר שהיה פה פעם ,מפגשים של אנשים ,צבע, תרבות , לא חייבים למכור/לקנות. אני מאמין שכשיבינו שאי אפשר לעצור את הקהילה מלהיפגש בואדי ,במקום בfacebook , יבינו את כוחה של הקהילה ואז להחיות את השיקשוק יהיה קל יותר.

  8. נשמע לי שביום שישי 4.1.2008 – נפתח ת'שנה החדשה עם שיקשוק פיקניק – פיקנוק.
    אני מביא דידג'.
    רפאל יביא היפופוטם קטן מפלסטיק.
    אומני בטח תביא חלה מהגן.

  9. בהמשך לדברי מיכל, עוד בימי השיקשוק היו כמה ישובים ששמעו הגיע לאזניהם וניסו להעתיק את הקונספט בדרך מסחרית, בזכרון וגם בבנימינה ובעוד מקומות (יצא לי לראות שלטי "שיקשוק" בכמה מקומות), עובדה היא שאף אחד מהנסיונות לא צלח, כפי ששמעתי גם על היריד במענית.
    אי אפשר להעתיק נוסחה מנצחת שנשענת על קהילה פעילה ופוריה ועל קסם. אפשר לנסות למוסס את הקסם, כפי שעושים כאן כלמיני מרעין בישין

  10. אייל, איזה כיף שכתבת על "קורא במושבה". עוד אכתוב פעם על החוויה המיוחדת שהיה העיתון הזה (גם אני, גם אני הייתי שם). ולעניין השיקשוק, לצד המאבק הפוליטי שאותו מובילים האנשים הנהדרים שמנית, יש לעודד בכל דרך את התחיות המחזוריות של עוף החול הזה. השיקשוק כבר נולד מחדש כמה פעמים. אם הוא יוולד שוב ושוב, קשה יהיה להילחם בו.
    ולכן מפגשים ספונטניים בוואדי, גם ללא מכירות של שוק, הם רעיון מצוין – שגם קשה יהיה למצוא סיבות להתנגד לו. כל צורה של מפגש חודשי בוואדי תהיה ממילא גם הפגנה שקטה בעד השיקשוק, והתחלה חדשה של תחיית עוף החול.
    מתי נפגשים?

  11. ורד- את יכולה להסביר לה לאט מה זה ע-ס-ק-ן, או שאולי תחכי עם זה כמה שנים.

    האמת היא שכרגע ישנם ניסיונות הידברות עם המועצה, עם אותו קוורטט שמונה על ידי מליאת המועצה. מי שמוביל את המהלך אלו הם אילנה, יובל ובני שניצקי.

    הניסיון הוא לשמר את אופיו של השיקשוק ואת רוחו ויחד עם זאת לשתף פעולה עם הדרישות החוקיות הנלוות להפעלת אירוע כזה מתוך כוונה ברורה ומיידית שהשיקשוק יחזור.

    יחד עם זאת , לעניות דעתי חשוב מאוד שהנושא לא ירד מסדר היום הציבורי, במיוחד שאנחנו נכנסים לשנת בחירות. הכתובת היא כמובן ראש המועצה (בוא נאמר בעדינות שהוא היחיד שמבין בעצם במה מדובר) שכבר הוכיח בעבר שהוא רגיש ללחץ ציבורי (ר' התקפלותו בפני תושבי השכונות המזרחיות של כרכור שלא הסכימו להעביר את ילדיהם לבית הספר אלונים).

    אירועים אלטרנטיביים – כדוגמת הפיקניק הרנדומלי שהוצע על ידי רונית, יכולים להתקבל תמיד בברכה, והעיקר שוב, שהנושא לא ייעלם. עיקר הבעיה במקרה השיקשוק, נובעת מהתחושה שמדובר בקומץ שבאמת איכפת לו. הצבעה אמיתית ברגליים (ע"ע עמלמול), על ידי כמה שיותר אנשים, תראה שלא היא.

  12. בדיוק הבוקר עברתי בואדי, כדרכי כמעט בכל בוקר בדרך אל הגן, ועברו לי המחשבות על השיקשוק ועל מותו ובתי שאלה אותי "למה הפסיקו את השיקשוק?" והייתי צריכה להסביר לה כל מיני הסברים מסובכים…
    כשבתכלס הכל פוליטיקה אה?
    כגן, מה עם רעיונותיך האלטרנטיביים?

  13. שיטוט שיקשוקי חסר פואנטה הביא אותי למפגש עם זוג נעלי סינדרלה אמיתיות עם עקב קטן שמעולם לא נעלתי וכנראה גם לא אנעל, הן חלק מהבית שלי מאז – קסומות , לבנות עם פסי קריסטל דקיקים ששוברים את אור השמש למליון קשתות….הן נצנצו אלי עומדות על גבי קופסת הקרטון שלהן באמצע הדשא ופשוט שטתי עד אליהן ממוגנטת. לידן עמדה אישה מובגרת שסיפרה לי שהביאה אותן מאיטליה יחד עם עוד זוג (שחורות מקטיפה שאינן משתוות בכלל לאלו שברשותי) ועכשיו הן למכירה – עמדתי מולה שומעת בחצי אוזן את ההסבר וגם את ההבטחה שהן יביאו לי חתן 🙂 וידעתי בלבי שכל מחיר שהיא תגיד ישמע לי הגיוני ואני גם אשלם תמורתן – 40. 40 ש"ח זה מה שהן עלו לי – אז קסמים כאלה ואחרים לאחרים היו ועוד שיהיו……אמן

  14. למיטב זכרוני ישבו ערב אחד אצל זיו וענהלי בבית , חבורה של אנשים…שהתקבצה סביב הרעיון והיה "בריין סטורמינג" מה זה יהיה הדבר הזהו וכל אחד עזר, כל אחד בדרכו לממש אותו , נכון שאילנה והנס ביחד עם יובל רוט ואני מקווה שלא השמטתי מישהו חשוב מדפי ההסטוריה- הם אילו שהתמידו והקימו וגם אספו זבל בסוף היום..הרבה תודות מגיעות על כך
    …. האם אנחנו לפני הדלקת משואות?

  15. אילנה- לא ציינת שזה היה בגשם וליד הטרקטור של המועצה שהתחפר לו בואדי (ולמען הסר ספר ספק- אני לא הייתי שם, אני סתם חובב הסטוריה).

    ובאותו עניין (היסטוריה), תודה לך עינת שפתרת לי את הדילמה אם לציין בכוכבית ליד הכותרת את האיזכור לספרה של ברברה טוכמן או שהקוראים יעשו את הקישור בעצמם.

  16. כבודו של זיו וזכרו במקומו מונח . אני רק רוצה לדייק בפרטים לדורות הבאים ( במדיה, את שינקין הקימו רק האחים דותן!) והמבין יבין.
    אז עוד לפני שפגשנו את זיו עשינו כמה פעמים שוק קחתן ליד שניה אצלנו בחצר בפלסטיק פלוס(כמו שעשינו בגן מאיר לפני כן) . ורצינו א להפוך את זה לאירוע קהילתי חשבנו על החורשה של בית יד לבנים היכן שנערך שוק מסורתי של האנגלוסקסים , ואז אכן יעלה הכירה לנו את זיו שהציע את הוואדי כמקום וכך מצאנו את עצמנו קומץ אנשים ישנים בוואדי ליד מערכת הגברה ….והשאר היסטוריה שעוד תמשיך

  17. מברכת את אייל על הבחירה המוצלחת של הכותרת – "מצעד האיוולת"; ביטוי שטבעה ברברה טוכמן בספר חשוב על משטרים היסטוריים שונים שתמכו במדיניות מזיקה ותמוהה.
    בוויקיפדיה מסכמים בקיצור נמרץ את שלושת המאפיינים הבולטים של "מצעדי האיוולת" למיניהם ע"פ טוכמן. שניים כבר מאפיינים את מקרה השיקשוק.
    הראשון: התוצאות השליליות והמזיקות של מדיניות האיוולת נתפסות ככאלה כבר בזמן אמת ולא רק בדיעבד; והשני: ברור לגמרי שניתן היה לנקוט במדיניות חלופית כדי להתמודד עם הנסיבות.
    לעומת זאת המאפיין השלישי של מצעדי האיוולת טרם הגיע לפרדס חנה, והוא הוא שצריך להדאיג: בדרך כלל מדיניות האיוולת נמשכת יותר ממשך חייו של דור פוליטי אחד…

  18. מאז סגירת השיקשוק כבר שמעתי על שני מקומות שמתהדרים בשם הזה, האחד במענית והשני בכפר יהושוע. עם כל הכבוד לירידים קטנים ומקומיים אנא על תהפכו את השם הזה למותג ריק מתוכן. ייחודו של השיקשוק כמו שכגן כתב הוא בכך שהיה במרכז מושבה ביום שישי בו כל אחד יכול להגיע. זהו לא שוק שאליו צריך לנסוע במכונית בשבת ולשלם למישהו תמורת הצבת הדוכן כמו שקורה במענית ובכפר יהושוע. הייחוד של השיקשוק בשבילי היה לא המסחר שבו שבעיניי היה שולי אלא בעיקר המפגש בין האנשים, הדבר שגרם לי להרגיש שאני חלק מקהילה, חלק מקבוצת אנשים שיש לה ערכים משותפים. מפגש חברתי שמתקיים בחוץ בספונטניות ללא ארגון של אף אחד שרוצה לעשות כסף על חשבוני. ועל זה אני בוכה אך דווקא חושבת שלזה יש סיכוי להתקיים עם יהיו לכך יוזמות. למשל כמו שכבר רונית כתבה כאן באתר להפגש פעם בחודש לפיקניק גדול ללא מסחר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close