השימושון

נדל"ניסט

שנה שלמה לא יכולתי לכתוב על יואב איתיאל מילה אחת טובה. מבחינתי הוא היה האיש הרע בג'יפ הכסוף, זה שבגללו עלו מחירי הבתים בסביבה. ולא עניין אותי שהוא גם עוד הרבה דברים שאני כן סופרת – כמו תומך בבית אלישע בהרדוף (שם מתגורר יהונתן, בנו הבכור) איש שיחה מתעניין, חושב מהר וניואנסי, כותב, תורם לקהילה, ובכלל – ישות ערנית עם מיליון תחומי עניין ויכולת לנתח תהליכים, זיקה עמוקה להיסטוריה וליהדות וחיית אינטרנט מעודכנת.

בטח, בטח שיש לו זמן לחקור כל דבר, חשבתי לעצמי דרך מבט מצומצם, מתבאסת מזה שהוא לא הסכים להיות הספונסר של מושבה חופשית אי שם לפני שנה וחצי, כשבאתי אליו בהצעה. 'שניה רגע', הוא הסיר ממני אז את המבט האמפטי שהתלווה לסירוב המנומס וענה לטלפון מאחד הסוכנים. דיבר קצת, סגר וחייך והעיר כמעט במרומז על עסקה גדולה שנסגרה והצית לעצמו מרלבורו אדומה, בעוד אני בוהה דרך ענני הנובלס לייט שלי על הסיטואציה במבט עגמומי.

והנה עברה שנה וחצי מאז וכל הגישה שלי השתנתה. הצטרפתי לאג'ל ועכשיו אני הספונסרית של עצמי, שמטפחת נכס מניב ונפרדת לשלום מהקונספט המייגע של לחפש תומך מבחוץ. וגם היחס שלי לכסף השתנה. שיווק רשתי ותיווך הם שני מקצועות עם דימוי בעייתי, אנחנו סוג של פיטים בקטע הזה, אז עכשיו אני יכולה לפגוש אותו יותר בגובה העיניים ולקיים שיחה שפויה בלי לחץ. תודה לאל.

בראל שלום

עמדת הקבלה במשרד היפה של בראל נכסים מאויישת בבייבס. על הקיר מעליהן יש מסך מלבני עם תמונות מתחלפות (הממ… אני מכירה את זה מאיזשהו מקום..) פרי שיטוטיו הצלמניים של יואב, שמחכה לי בבלקון המשקיף על הים. נקודת פתיחה טובה לטיול מדרחובי שאנחנו יוצאים אליו בדרך לארוחת בוקר. הולכים לאט כי הוא מכיר את ההיסטוריה של כל בית במדרחוב של זכרון וגם כמעט את כל האנשים. אנחנו מתיישבים בקפה סימטאי והוא מתחיל לדבר מהר ואסוציאטיבי ואני חושבת לעצמי שאין, אין מצב שאני מצליחה לכתוב את כל זה, מזל שהאוכל מגיע והוא מאט קצת את הקצב. רגע שקט ואז.. (ידעתי שזה יבוא..)

"את אומרת בראל האיש הרע.. עם הג'יפ הכסוף.. אבל מה בראל לעומת ישויות אחרות? כמו הכלכלה העולמית? .. כמו…הדולר? אנחנו נמצאים בתקופה מאוד לא ברורה. שער הדולר הנמוך הזה הוא לא רק נמוך הוא גם לא יציב. חוסר היציבות וחוסר היכולת לחזות קדימה ישפיעו פה על השוק. איך? יש כאן מסתורין. לישראלי היה צריך להיווצר הרבה כסף פנוי – המוצרים שאנחנו מייבאים ואנחנו מייבאים המון מוצרים דולריים, לכאורה היו צריכים להיות זולים עכשיו ב- 30% ממה שהיו לפני שנתיים. מכונית, פרטית או ג'יפאית, (לא נרגע מזה..!) ממשיכה להימכר עדיין באותו מחיר, ואם נבדוק אז אולי היא אפילו יקרה יותר בשקלים. הכסף נמצא אצל היבואנים אולי, אבל למרביתנו המחיר לא השתנה. אנחנו קונים דלק, המחיר עלה מ- 70$ ל- 108$ לחבית – אבל הדולר נמוך ב- 30%. חיטה עלתה (הסינים התחילו לאכול לחם ידעת את זה?) אבל שאר דברים היו צריכים להיות זולים יותר. ובכל זאת – לא נשאר לישראלי הממוצע כסף פנוי היום. איך זה? כי קבוצה קטנה שומרת את הרווח של הפרשי המטבע, והיא הרגילה אותנו שמכונית עולה כך וכך מאות אלפי שקלים ולא הורידה את המחירים. אני חושב שזה זמני, כי אותו אחד שקונה את האוטו הזה עובד במפעל הייטק בקיסריה, מה הוא עושה שם? הוא מייצא. והיצואנים עכשיו בוכים, כי ההוצאות בשקלים וההכנסות בדולרים, ומה אפשר לעשות? לקצץ? לפטר? אז מי שעובד בחברה שרק עכשיו נתנה אזהרת רווח לא מרגיש נוח למתוח את התקציב וללכת לקנות בית ב- 400 אלף דולר.
זה הישראלי, שהוא אחד הקונים שמגיעים פה לאזור.
הלקוח השני, שהיה הרוח הגבית לכל האזור הזה מגיע ממדינות אנגלוסכסיות ובמיוחד מארה"ב. אדם כזה רצה לקנות בית צמוד קרקע שמחירו פה בזכרון יעקב (במלרע) הוא נגיד, 2 מיליון שקל. ונניח שהמוכר הישראלי לא שינה את המחיר שנתיים. עכשיו, האמריקאי הזה גר בדירה בארה"ב ששווה חצי מיליון דולר. מחירי הנדל"ן בארה"ב ירדו בממוצע ב- 9%. לפני שנתיים הוא בא עם חצי מיליון דולר, ואותם שני מיליון שקל היו 425,000$ פה בארץ. אז הוא מכר שם וקנה כאן ונשאר לו לשיפוצים ותוספות ומתווך ועו"ד דין ומס רכישה. היום התעורר האמריקאי, הבית שלו ירד ל- 450,000$ והבית בישראל, שעולה 2 מיליון שקל זה בערך 550,000$. אם קודם היה לו עודף עכשיו הוא צריך לקחת 100,000$ משכנתא. אז עכשיו אנחנו במצב שלאמריקאי נהיה קשה יותר לקנות פה, והם אלה שנתנו דחיפה לאזור, כי אולי בכרכור קנתה משפחה מזכרון, שמכרה את ביתה לאמריקאי".

אימיילים, סמסים, פגישות אישיות

"והנה אנחנו נכנסים לתקופה לא ברורה בכלל. נכון שכל עוד שמחיר הבית ברמה"ש ממשיך להיות כפול ממחיר בית בכרכור תמיד תהיה תנועה של אנשים מהמרכז שירצו להתרחק. אבל גם ברמה"ש ירגישו את זה ובוודאי במגדלי היוקרה בת"א. ירושליים זה תמיד סימן שאלה, כי שם קונים על בסיס סנטימנטלי, אבל גם בירושליים היו תקופות קשות.. לזה תוסיפי שאנחנו נמצאים בכל זאת במזרח התיכון ופה כל יום יש לנו חדשות שמשפיעות. ומה שנראה כמו קניה פנטסטית במדינת ישראל כשאתה יהודי, נראה פתאום מטורף למשפחה בניו ג'רסי כשמתחילים להזיז כוחות בין עירק לאיראן, או כשאתה שומע על התפרעויות באום אל פאחם. בשדרות יש המון דירות ב- 30 אלף דולר, שלא קונים אותן, ובזמן מתיחות, עבור האמריקאי מדינת ישראל כולה שדרות. למה אני אומר את כל זה? כי הכוחות האלה הם הרבה יותר חזקים מכל כוח מקומי והם עלולים לייצר, או אולי כבר מייצרים, מצב חדש בסביבה שלנו, שנהנתה מפרוספריטי בשלוש השנים האחרונות".

טוב, טוב, השתכנעתי! לא אתה גרמת לעליית המחירים באזור!
"הסיבה שפה ראינו עליות מחירים זה כי "המוצר" טוב! אני אוהב אותו, את אוהבת אותו, קבעת בו את ביתך מתוך בחירה"

ואני מודה על זה כל בוקר
"גם אני. החברים בארה"ב שואלים אותי איך השיבה לארץ? אני לא חזרתי לארץ, באתי לזכרון. אנחנו כאן בתוך בועה, בועת החיים הטובים, אני אוהב את המקום ויש עוד אלפים שאוהבים את האזור ובאים לגור כאן".

אתה רואה את עצמך חי פה עד זקנה? כמו המתווך הראשון של זכרון שמקודם ראינו?
"כן. יש לי חיבור מאוד עמוק לזכרון יעקב. במידה רבה היא מזכירה לי את הכרמל של שנות השישים שבו גדלתי, איזו תמימות עדיין, איזה שקט של חולצות לבנות ביום שישי אחר הצהריים, ילדים הולכים לריקודי עם. זה לא יישוב מלאכותי הוא גדל בצורה אורגנית, יש פה היסטוריה של ארץ ישראל שאני מאוד אוהב, התקופה העותומאנית והמנד"ט הבריטי. זה לא סתם שאנשים מרגישים פה אנרגיות טובות. כנראה תמיד הרגישו. יש ביקב תמונה של הברון רוטשילד על האניה שלו מול זכרון יעקב, לקחו אותו לטיול לאורך חופי ישראל והוא הצביע: פה! למה לא בנתניה? למה לא חיפה? כנראה שיש פה משהו שהוא מאוד מיוחד שאני לא יכול להסביר אותו. במונחים אמריקאים אנחנו פרבר של ת"א. קטע 18 של כביש 6 יפתח בשנה הבאה, בעתיד שוב תהיה רכבת לזכרון, במאי נפתח הקניון של זכרון, פה למטה ליד תחנת הדלק תהיה תחנת רכבת. היא לא נפתחת כרגע מסיבות טכניות" – והוא מסביר למה בעזרת שורה של חוקי עזר.

"אם תשאלי אותי, אז את תחנת הרכבת של בנימינה היו צריכים לבנות כשחזיתה לאזור המסחרי, אבל מאחר ואני לא מתעסק בדבר שאותו למדתי אז זה יכול להישאר בגדר המלצה"

מה למדת תזכיר לי?
ארכיטקטורה ובינוי ערים.

ביקור פתע של שתי עוברות אורח קוטע את חוט השיחה. הוא מפטפט עם ארכיטקטית מבוגרת ובתה, שואל שאלות, מתבדח, ושוב עולה בי המחשבה שיואב איתיאל הוא בעצם סוג של עיתונאי שעושה את הונו מתיווך. תמנון אינטרנט. נוכח בכל הרשתות החברתיות ומפיץ שם את הסחורה וזה עוד לפני שדיברנו על האתר של בראל, וכדי שתבינו את גודל הטירוף אתם מוזמנים לסיבוב על דף ה- RSS הגדוש שלו. אנחנו מדברים על העבודה האינטנסיבית שהוא עושה ברשת:

"ככל שהלקוח רחוק יותר הוא לומד דרכנו על האזור, עבודה, חינוך, ואיך קונים בית בישראל. ואחרי שהוא מגיע – אפילו איפה קונים רהיטים ומוצרי חשמל, איפה מוצאים עוזרת בית, איך מתחברים לכבלים או לאינטרנט. יש לקוחות שמחלקים את זמנם בין חו"ל לבין פה אז אנחנו גם מנהלים את הנכסים שלהם. אנחנו לא ידועים כזולים בשוק אבל אני מקווה שהשירות שלנו הוא העניין. ככה העסק גדל בטווח ארוך. מה עוד חששת לבקש ממתווך ובאמת היית צריך? יכולים לבוא אלי בבקשה הכי ביזארית – אם אפשר לעזור אנחנו עוזרים. יש לנו לקוח מאנגליה שאפילו את סדר פסח אירגנו לו בשנה שעברה לכל המשפחה, הוא בא והיה במקרר היה סדר מוכן, רק לחמם".

כזה הוא יואב איתיאל. תודעת השירות האמריקאית (17 שנים בארה"ב) מוטמעת בסיסטם של הבנאדם, עם ג'סטות ג'נטלמניות – הוא תמיד יתן לך לעבור איפה שיש מעבר צר, יחמיק מהלך דיפלומטי, ישמור על דיבור נקי: "עסקה זה לא רק לחבר בין קונה למוכר אלא גם כל המו"מ שלפעמים יכול להתפוצץ ואנחנו מנוסים בזה. אנחנו באמצע ותפקידנו לגשר. את מאשימה אותי לפעמים שאני לוקח את העסק הזה יותר מידי ברצינות ומדבר במונחים של כלכלה עולמית, אבל יצירת שוק זה בגדול מה שאנחנו עושים וזה עשוי שוב להוכיח את עצמו אחרי הבום שהואשמנו ביצירתו (פעם שלישית גלידה!).
אחד התפקידים שאנחנו ממלאים במונחי כלכלה עולמית נקרא נזילות. מה התפקיד של הבורסה? נזילות. שוק ירקות? נזילות. יש למישהו שמגדל עגבניות מקום שבו הוא יודע שהוא יוכל למכור. אתה שם את הנכס שלך בבראל נכסים – יש שוק. כל יום נכנסות בין 10 ל- 20 משפחות שמחפשות בית באזור. יש לנו עכשיו למעלה מ- 3000 משפחות שמחפשות, אקטיבית, בית באזור ונוספות עליהן 300-600 משפחות בחודש. זה דבר שלא היה פה".

זה קשור לפעילות שלך ברשת?
"גם. האינטרנט מאפשר לך להגיע לכל העולם – מאוד אקונומי. אנשים יחפשו מידע על עליה, היסטוריה, והם מתגלגלים לאתר שלנו ופתאום רואים: וואו, יש מבחר, ויש אינפורמציה ויש צילומים ויש מי שעונה לשאלות. בשנת 2007 כחצי מההכנסות שלנו היו מאנשים שהגיעו מחו"ל. הנטייה לחשוב שהמתווך נהנה מעסקאות במחירים גבוהים זה פשוט לא נכון. אנחנו האנשים שבתווך. אם המחירים גבוהים מדי הקונים עוצרים. המחירים נמוכים מדי המוכרים עוצרים. קחי למשל את המצב עכשיו: המוכרים חיים במציאות שקלית והקונים במציאות דולרית. המטרה שלנו היא לא שהמחירים יעלו או ירדו אלא שמוכר יפגוש קונה בנקודת הסכמה על מחיר הוגן. המחירים הם לא מטרה – הם מציאות. הנקודה שאמיר ברמלי, השותף שלי בבראל, ואני יושבים בה היא נקודה קדמית. אנחנו רואים הרבה יותר נכסים ועסקאות, כולל פירפורי הלב של המוכרים ושל הקונים. יש לנו פרספקטיבה, אנחנו רואים גם כמויות וגם קדימה. אגב, אני הראשון שיאמר שמי שצריך למצמץ עכשיו זה המוכרים, שתורם להתגמש".

אוחח זה מעולה, מעולה הדיבור הזה. היה שווה לחכות שנה.. יאללה נזוז?

אנחנו יוצאים מהקפה ומתחילים לעלות את המידרחוב כשלפתע יואב חותך בצעד גמלוני ומהיר מהשביל וצועד לכיוון חנות ספרים, מפזר איזה 7 שלום-שלומים בדרך. אני מחכה בחוץ, מעיינת במגדיר מילוני של פיות ושדונים מבית ספיידרוויק. יחד איתי בפסאג' המוצל יש אישה אנגלוסקסית עם ילדון בעגלה ותינוק בן שבועיים במנשא כתום. כן, הם כאן כי זה מזכיר להם את קליפורניה. נחשו מי מכר להם את הבית.

יואב יוצא מהחנות ומחליף פיטפוטון עם האישה, שהתברגה יפה בקהילה ומביאה איתה שפע יוזמות חדשות בתחום החינוך התורני. בין הספרים איתם הוא יצא מהחנות יש כמה עותקים של הספר 'נפגשים עם קבלה – אישי ציבור ואמנים משוחחים על משמעות החיים' עם הרב לייטמן. "יש פה ארבעה מזכרון יעקב" הוא אומר בגאווה לוקאל פטריוטית ומושיט לי עותק במתנה. עוד כמה מטרים במעלה הרחוב והנה אשתו של ידוען אחר, זורקת לו מחשבה על מעבר מזכרון יעקב לכרכור. פשוט מין רצף פגישות שמדגים בדיוק מופלא את הפאזל ההנדל"ני סביבתי שיואב מתאר.

אחרי כמה ימים אני יושבת עם רענן האספן ואנחנו מדברים על הפגישה הזאת. "ברור", הוא אומר, "שלא הוא העלה את מחירי הנדל"ן פה. זה אנחנו". וזה נכון, אם להודות על האמת. כי עם כל הכבוד לכבישים החדשים ולמדרכות המפונפנות, די ברור שערך המקום עלה בגלל המשאב האנושי, זה שמתבטא כל כך יפה ביוזמות החופשיות בחינוך, בתרבות ובאמנות המקומית.
החדשות הטובות הן, אם להסתמך על הניתוח של יואב, זה שהמחוג של הסאקלה שחטף בום חזק של עליית מחירים מתחיל להתאזן. לא יודעת אם זה צדק פואטי או עוד גל חולף בכלכלה העולמית, כך או ככה, שמח בבועה.

לאתר של בראל >>

הראה עוד

9 thoughts on “נדל"ניסט”

  1. אני ידוע שהיית… אבל שנה זה הרבה זמן, לא?
    אם את צריכה משהו רשמי אז הנה, בפומבי: אני מזמין.
    חג הביקורים בעדה שלנו זה פסח
    [אבל בעדה המצומצמת שלנו אנחנו בכנס הג'אגלינג השנתי בסחנה בחול המועד. אולי אם המשפחה תקבל פטור מלילה או שניים באוהל ותשהה במגורי הקבע. מצד שני, יש בהרדוף סדנאות מרתקות של יצירה ובניה מחומרי טבע שווה לבוא בשבילם אפילו כשאנחנו אינם]

  2. שלום רב רונית.
    נדל"ניסט יש איזה שיר שמביא רשימה של מקרים המתרחשים "רק בישראל". גם לסיפורון הנחמד עם יואב איתיאל יש איזה ניחוח כזה, ניחו מוזר שמספרים לך על ליקוק גלידה ואתה מריח ממנו את ניחוח היין. ועוד בזיכרון. ועוד על רקע הברון מפליג ומפזז על גלי ים התיכון.
    אגב האם תגובתך באג'ל קשורה בחברה שהשם שלה קשור בעכביש?
    בברכה.
    טוביה רז

כתיבת תגובה

Close