השימושון

נורית מאור שביט יוצרת בגדים שאוהבים נשים

מכונת התפירה הישנה של סבתא בלה הייתה רהיט מכובד בביתנו בקיבוץ.
עם דוושה בלתי חשמלית, אותה יש לתפעל בעזרת תנועת הרגליים על מנת לתפור קו ישר או זיגזג.
כשהייתי בת 10, כאילו מתוך משחק שלנו, לימד אותי אחי הגדול אמנון לתפור על המכונה הזו, באותם רגעים של משחק היה משהו קסום וחדש: הידיים אוחזות בבד שרץ תחת הרגלית הקטנה והמחט חורצת חורים בבד בזה אחר זה, והחוט שנמשך ביניהם יוצר תפר ארוך –
כמו אותו חוט דק של עשן שמתרומם ברוח, מסתלסל הרחק, הרחק והופך ענן עד שנעלם.

מתוך אותם דמיונות של ילדה, פתאום לנגד עיני ממש נוצר הקסם: הצלחתי לתפור קו ישר, ועוד קו ישר. שמחה וצהלה בבית – הילדה המוכשרת תפרה תיק!!! נו טוב, הקווים לא היו ממש ישרים, קצוות החוטים מבצבצים מכל צד, התיק מתנפח מפה וצר מידי שם… אבל היצירה מושלמת!
בגיל 14 כבר תפרתי לי את הבגד הראשון. מצאתי סדין ישן וצבעתי אותו בצבעי באטיק. המצאתי גזרה למכנסיים. את הבד הגזור לקחתי למתפרה של הקיבוץ, כדי שעטרה תתפור לי תפר אוורלוק כעיבוד. חזרתי לחדר של ההורים (כך קראו אז לבית) ותפרתי לי מכנסי שרוואל ורודים.

במהלך השנים אחר כך התנסיתי בתחומי אמנות מגוונים מהאומנות הפלסטית והבימתית. התמחיתי במגמת פרפורמינג בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, משם המשכתי למגמת קול בבית ספר "רימון" למוזיקה בת זמננו. לאורך השנים עיצבתי תלבושות לתיאטרון, פיסול בד לבמה, תפאורות מבד ועוד… בזאת עסקתי לצד הוראת משחק, קול ותנועה, בימוי, וכן, שירה מול קהל בהרכבים שונים. אני מגדירה עצמי כאומנית רב תחומית.

אני נשואה להלל ואמא לעומרי, ענר ועילם – הקטנים, היפים, השובבים והמקסימים. חיה בישוב קציר המשקיף על ואדי ערה. ילדיי לומדים יחד עם ילדי הסביבה – יהודים וערבים, בבית ספר "גשר על הוואדי" בכפר קרע. מקום קסום ומיוחד בנוף החברתי הקרוב והרחוק (אבל על כך בפוסט אחר…).
בחורף 2003, כשעומרי בכורי היה בן שנה, מצאתי עצמי מבלה בחתונתם הרועשת של נאוה ואיתי. מאוד רציתי להרגיש נשית ויפה אחרי הלידה ובחרתי ללבוש שמלה. עומרי בכה ורצה לינוק, תוך ניסיון חסר סיכוי למצוא פינה שקטה במהירות, כשבכיו הצליח לגבור אפילו על הבאסים שברחבת הריקודים…מצאתי עצמי לבסוף מיניקה באיזו פינה לא מספיק נידחת חצי עירומה. היה לי ברור שזו לא הדרך, חשקתי בשמלות אך לא בסירבול ובמגבלת ההנקה שהן מביאות איתן, אז יצרתי לעצמי ולחברותיי שמלות להנקה. משם התרחב העסק לקו שלם של בגדי הנקה, ואחר כך נוספו: בגדי הריון, מידות גדולות, ובגדים המתאימים לכלל הנשים.

בשנה האחרונה התחלתי לעצב שמלות כלה בעיצוב אישי לכל כלה.
הבגדים אותם אני מעצבת כשמם הם – בגדים שאוהבים נשים.
משלבים נועם ונוחות לצד יופי ונשיות. באותו בגד את יכולה להיראות לעיתים מתוחכמת, מעוצבת, עסקית. לעיתים נינוחה, נשית, סקסית, רומנטית. לעתים לבושה לערב ולעיתים לבושה ליום יום. בבחירת הבדים אני שמה דגש על איכות הבדים, על נשימתם. חשוב לי שיהיו טבעיים: כותנה, פשתן, ויסקוזה (למעט 5% לייקרה בסריגי הסימפוניה).

אחרי שנים בהן חרשתי את הארץ לארכה ולרחבה במכירות ביתיות, בסוף הקיץ נפתחה בתרועה רמה חנות הסטודיו שלי במרכז המתפתח של כרכור. החנות נמצאת בסמטת החנויות שיוצאת מרח' המושב (בין "כסכסא" ל"עפרה") מול המכללה ההוליסטית, ליד "הירוקה".
כאן אני יוצרת דגמים חדשים, מוכרת את העיצובים שלי וגם בגדי מעצבות נוספות, ובקרוב יכנסו גם תכשיטי מעצבות ופריטים נוספים.

הייחוד שבבגדים שלי הוא בנוחות, בצבעוניות ומעל לכל – הקסם שבשילובים ביניהם.
את מוזמנת לעצב בעזרתי את השילוב שלך – הנוח, המחמיא והמתאים לך ביותר.
כפי שניתן לראות בקטלוג שבאתר שלי, אותן גזרות יכולות להתאים למידות גדולות וקטנות, לבגדי הנקה ולנשים שאינן מיניקות, לנשים בהריון ולנטולות בטן, ועוד ועוד גיוונים… כולכן מוזמנות!

אמי קשרה לי את החוטים בסיפורה על אמה – סבתא בלה, וסיפרה שכאשר סבתא הייתה בת 14 (נולדה ב- 01.01.01), עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה – הייתה הולכת לאיכרות בכפרים בסביבה ותופרת להן בגדים, ומקבלת תפוחי אדמה ומאכלים אחרים שגידלו והכינו. כדי לפרנס את המשפחה. כסף לא נתנו, כי ממילא לא היה אוכל לקנות.
את סבתא בלה לא הכרתי, היא נפטרה לפני הולדתי, ואינני יודעת מה הייתה אומרת לו ידעה שהמכונה שלה, שהיום אולי כבר בת 120, הייתה הזרע הראשון שהצמיח את העסק והיצירה העולים ופורחים שלי.
אני כן יודעת שסבתא מיכל היקרה, והאהובה (שתהיה בריאה) תומכת ומאמינה כל השנים במגע הידיים שלי בבדים.

נורית מאור שביט – בגדים שאוהבים נשים. מתחם המושב, כרכור. פתוח כל יום מ- 10:00 עד 19:00, יום שישי וערבי חג 09:00 עד 13:00. טל' 050-4405274 | אימייל | אתר >>
>

הראה עוד

21 thoughts on “נורית מאור שביט יוצרת בגדים שאוהבים נשים”

  1. לנורית בת דודתי האהובה,
    כל הכבוד על הסיפור על מכונת התפירה של סבתא בלה.
    אני עוד זוכרת אותה יושבת ותופרת לנו לכל חג את השמלות המיוחדות
    שהיא קראה להן: "חלוצקה". כל ראש השנה וכל פסח קבלנו מתנה חלוצקה חדשה.
    לשמלות האלה היו שרוולים תפוחים שמסתיימים עם גומי,החצאית היתה קלוש עם גלים
    והטליה הייתה צרה. פעם היא תפרה לי שמלה ורודה עם נקודות שחורות וכל החברות שלי קינאו בי בגלל השמלה הזו.(למרות שאני טיפוס של מכנסיים)….
    מכונת התפירה הזו עמדה אצלינו במשך שנים ללא יצירה.
    עד שאמא שלך לקחה אותה אליכם לכפר סאלד.
    ועובדה, יצאה לנו תופרת ומעצבת לתפארת במשפחה!!!! 🙂
    איחולי לפתיחת החנות בכרכור, בטוחה שעוד תהיי מפורסמת.
    נשיקות
    אורנה

כתיבת תגובה

Close