ביום העצמאות יצאנו לטייל.
השילוב של יום יפה + אוטו חדש (סבתא חנה בחו"ל) מזמין מאוד. יאללה להתאוורר.
היעד: נחל שופט. די קרוב, בדרך למגידו.
נוסעים דרך ואדי ערה. אויר בהיר, שדות מתחלפים לצהוב של קייץ, צמתים פשוטים, חיוכים לאנשים ברמזורים, בסטות של אפרסקים בדליים שחורים מפלסטיק, אפילו בייגלה עצרנו לקנות בדרך. "טיול משפחתי קומפלט" מכריז האיש בזיע אף אסטיניסטי וטובל חתיכה בזעתר.
בפניה לנחל תנועת מכוניות אימתנית. ישר אנחנו חוטפים רגליים קרות. יה ווראדי איזה עומס, מה חשבנו לעצמנו? יוצאים ביום העצמאות לטיול עם כל עמישראל, נו באמת, אולי בכלל נחזור הביתה וזהו? היסוס כמו לפני שקופצים למים קרים. מזל שלילד אין בעיה לקפוץ לתוך סיטואציות. אז אנחנו נכנסים בכל זאת ונוסעים בשביל מתפתל עם מדרונות יער תלולים משני הצדדים ופרות חומיות אדישות רועות בשלווה. איפה כולם? נבלעו באיזה מערה?
או הנה כולם! מכריז האיש ומחנה את האוטו. המון ערבים, דתיים, ילדים, אנשים חמודים, ערסוואתים, עגלות, מנשאים, ריחות של בשמים שמאפילים על הריחות של הפרחים.
השביל שמוביל לנחל צפוף בטירוף ולאף אחד שם אין קרוקס (-:
אותי הכי מעניינות הנשים. אנחנו מחליפות מבטים משועשעים, אמא לאמא.
הילד מכוון מטרה. זה נחל פה נכון? אז קדימה למים. הוא רץ ונטמע בנחיל האדם ואנחנו אחריו מבודחים, מתקשרים בטלפטיה על כל מיני תופעות אנושיות. כבר היה שווה (:
מגיעים למים. ינאי מתפשט וקופץ להשתכשך. אבא שלו מלווה אותו בשבילים הרטובים ואני עושה את מה שהאמהות עושות: מצלמת. זה נחמד העם הזה. מוכר. כמה דוברי עברית יש בעולם? לא הרבה יחסית לסינית, וזה פותח את הלב להיות בתוך כל כך הרבה שברי שיחות מוכרות כל כך, בתוך תרבות מוכרת כל כך, שבה תמיד יהיה מי שיושיט יד לילד אם הוא בסכנת התגלצ'ות. (המממ… אוירת יום העצמאות נכנסה בי חזק).
בהמשך המסלול מחזה מרהיב: בחור רוסי מנגן בגיטרה על במה מאולתרת מקרחת יער, עם אפקט עשן של מנגל מלפנים. בסרטים צריך לעמול שעות, להביא סטטיסטים, להזיע ולהתאמץ בשביל ליצור כזאתי סצנה מאממת:
אז אנחנו זזים שני מטר שמאלה, מההמון אבל גם מהציניות, ומוציאים את הפירות שלנו ויושבים לנשנש עטופים בתוך בועה של נורמליות, של רגע משפחתי סהרורי עם ילד מתוק ופטפטן ותחושה של ביחד. ביחד מול האחר, ביחד עם האחר, ביחד אחד עם השני.
נחל שופט, הלב מקבל.
גיגלתי פארק הזורע והגעתי לכאן
אז זהו רציתי להגיד לך על כל האזור הזה (רמות מנשה, עין השופט, רמת השופט ועוד כל מיני שמות שמבלבלים אותי) שמסתבר שהוא רחב ידיים וטומן המון המון הפתעות ואפשרויות מקסימות של טיולים ופיקניקים ואפילו מנגלים וגני שעשועים נפלאים. וגם יש שם למעלה מקום שנקרא פארק הזורע – שטח עצום עם המון מקום להמון אנשים והמון שולחנות קק"ל מעץ וספסלים ושולחנות מאבן, ומתקנים כאלה למנגל או לאפיית פיתות עם הילדים (עם מביאים מצרכים ואיזה ווק הפוך שיכול לשמש כסאג') ומתקני שעשועים ואפילו אפשרות לצפות על הנוף סביב סביב ואשה אחת שבאה לשם המון הבטיחה לי שאף פעם לא צפוף מדי שם. בקיצור ממש מעולה וממש קרוב אלינו.