השימושון

ניגונים

כבר זמן מה אני רוצה לכתוב על ניגונים, המקום הנפלא הזה שהתמזל מזלנו להיות בין המשפחות שמרכיבות את הגרעין המייסד שלו. אבל מאיפה להתחיל? לפני שבועיים הזדמנתי למשרדים של חברה בינלאומית לחדשנות, כדי להעביר שם הדרכה על בלוגים. תוך שאנחנו יושבים ומדסקסים פתאום מהבהב על המסך שמו של האדם שבזכותו התוודעתי לחינוך הדיאלוגי, אי שם בגיל 16. הוא זה שנתן לי לקרוא את סאמרהיל, שהעיף לי את המוח. "אני מכירה אותו!" קפצתי ממקומי בהתרגשות. "הוא עובד כאן" הם אמרו, וישר הלכתי להגיד שלום לסוציאל-אנרכיסט האהוב משכבר, ולגלות אותו חולש על שוק אסיה של החברה החדשנית הזאת.
מסקנה: כשמגיל צעיר אומרים לך שהבורג המשוחרר שלך במוח הוא המתנה הכי גדולה שלך, וכשלא כולאים אותך בתבניות חשיבה – הפוטנציאל היצירתי שלך משתכלל, ומכאן אפשר באמת לעשות כל דבר. קטי קמחי, חברה בקהילת ניגונים, כתבה על זה יפה. קבלו את המאמר שלה ובקרוב גם מאמר על הקשר שבין חינוך דיאלוגי והצלחה בעסקים.

מאת: קטי קמחי

האסימון נפל לי כשצפיתי עם הבנים (ועם הקטנה הנדבקת) בתכנית המצוירת והאמריקאית כל כך "טימוטי חוזר לביה"ס". בית הספר של טימוטי (סוג של שועל?!) מורכב מהמורה הגב' צ'יקה, ועשרה תלמידים (הכלאות לא ברורות של חיות בר) שנאלצים בכל פרק להתמודד עם בעיות חינוכיות כמו חברות, שקרים, יחסים במשפחה וכו'. הכיתה בבית הספר של טימוטי היא מעין חלל פתוח ומזמין, בו יש מקום ללימוד, ליצירה ולמשחק. צ'יקה היא המורה המושלמת ותמיד היא שם לאתגר חינוכי בסגנון "פרוייקט מדעי אישי" אבל מצד שני לעולם תזרום על הילדים ("שוב אתם רוצים לראות מי גבוה יותר? במקרה הכינותי מראש גליונות ניר ענקיים, בואו נצייר את עצמינו…").
אצל טימותי וחבריו הכל תמיד מושלם והרמוני בסוף כל פרק סכסוכים מיושבים, הבדלים מתגשרים ותסכולים נעלמים – בקיצור עוד תכנית פנטזיה לפעוטות שהמציאות החינוכית עוד לא דפקה על דלת ביתם.
עד השנה שעברה הייתי צופה בסדרה הזו בגועל מתוסכל אבל השנה, רשמתי את שני הבנים (בני 6 ו-4) ל'ניגונים' והבנתי שיש כזה דבר. בית הספר המושלם של טימוטי קיים בפרדס חנה והוא כל מה שבלתי מציאותי בסדרה: חלל ביתי וחם עם חצר הרפתקאות מופלאה, עם אנשי צוות מחוננים שיודעים לכוון ו/או לזרום – בהתאם לצורך ובעיקר, קבוצה קטנה של ילדים בטווח הגילאים שבין 8 ל-4 שחווים בדיוק את כל המתיקות מעוררת הקנאה של תכנית הטלויזיה.

שיעור קריאה
(סתכלי, סתכלי, נעמה לוחשת לי, מתבוננת על החמודים האלה מקריאים אחד לשני סיפור)

'ניגונים' מוגדר כאחיו הקטן של 'מיתר' בית הספר שהקים איש החינוך דני לסרי בקיבוץ בית אורן שבכרמל, כשבבסיס התורה עומדת האמונה שילדים לא צריך 'ללמד' אלא לתמוך ביצר הסקרנות הטבעי שלהם. לאפשר להם ללמוד תוך משחק, לפתוח עבורם עולמות חדשים שמעניינים אותם, ובעיקר להפוך את חווית הלמידה לחלק אורגני מהחיים והגדילה.
הילדים בניגונים לומדים חשבון וקריאה אבל נהנים ללמוד שיעורים מרתקים על המיתולוגיה היוונית, אישים ומגלי עולם, אוריגמי, מיחזור ועוד. פרוייקט תעלת הימים למשל, נפתח כשכמה מהם גילו שאפשר לנצל את הזוית הטבעית של החצר האחורית ליצירת תעלת השקיה לגן הירק. במשך מספר ימים הם חפרו בקבוצות, יצרו גשרים, תעלות מסתעפות, איים, סכרים וביצורים רק כדי לפתוח בכל פעם מעט את הברז ולבחון באיזה אופן המים יזרמו היום. הרבה בוץ כיסה את הבגדים בימים ההם, אבל כשהם נכנסו פנימה והחליפו בגדים, הם זכו למרק חם שבושל באותו בוקר, או שקידם את פניהם ניחוח של עוגה נאפית (שלא לדבר על הפיתות בטאבון).
כי ב'ניגונים' יש הרבה מהבית, ולפעמים, כהורה, הייתי רוצה שהבית שלי יהיה דומה יותר לניגונים. מקום בו הגבולות ברורים אבל הכל אפשרי, מקום בו בו זמנית אפשר ליצור בסדנת היצירה, להקשיב לסיפור טוב ולדעת שהחברים שלך מחכים לך בחוץ להרפתקאה מסעירה נוספת בבית שעל העץ.

בית על העץ

אני לא יודעת איך זה אצל האחרים, אבל לפעמים נדמה לי שמה שלמדתי בבית הספר של ילדותי היה בעיקר לשרוד חברתית, לשבת בשילוב ידיים, לכבד את הילדים מהשכבות הבוגרות, לשנוא את חוברות החופש, לפחד מהמורה והמנהלת, לאלתר עם התלבושת האחידה, לשקר, ולשנן.
בין לבין הסתננו להם כמה תכנים שחשיבותם לחיי היום היא אפסית וכשהגעתי ללימודים אקדמיים נאלצתי לעבוד קשה יותר על מנת להפטר מחרדת הבחינות שסבלתי ממנה, וללמוד מחדש איך באמת לומדים. הילדה היצירתית שהייתי נרמסה ע"י כובדה של המערכת וההערכה העצמית שלי שאפה לאפס מול כשלונותי בבחינות – למרות היותי ילדה אנטליגנטית אבל קצת לחוצה.

כהורה, שנים חרדתי מהרגע בו אצטרך להפרד מעוללי בן ה-6 ולשלב אותו ב'חוק חינוך חובה'. הרגע בו אצטרך לגבות את המורים, לריב איתו על שעורי הבית, ולהתעניין בציונים שקיבל בבחינות. ידעתי שלמרות האמא הטובה שאני, בתור אמא לילד שמחונך במסגרת הקונבנציונלית – אהיה אמא גרועה. וכמו נס, בדיוק כשלבני מלאו 6 שנים הוקם בפרדס חנה 'ניגונים' – בית הספר של טימוטי: פנטזיה אמריקאית ומציאות ישראלית בשנת 2008. זהו, אפשר לחזור לנשום.

נפתחה ההרשמה לשנה"ל הבאה לגילאי 5-9 . ערב פתוח עם מיכל, נעמה, רובין, זיסי ודני יתקיים ביום שלישי 18/3/08 בשעה 20:00 בבית ניגונים, הראשונים 14 פרדס חנה. נא תאמו בואכם עם סיגול, בטלפון 050-9080300 או גיורא: 052-3666646
לאתר של ניגונים >>

הראה עוד

6 thoughts on “ניגונים”

  1. אני כותבת את הנושא הבוער שאותו אני מעוניינת להעלות כתגובה, מאחר שלא ברור לי אם והיכן ישנו פורום בו ניתן לדבר עם בני הקהילה. ובכן, ראשית, יישר כח על פרוייקט "ניגונים" אך לצערי בני בן השנה אינו בשל עוד לקחת בו חלק. שאלתי הבוערת היא האם מי מכם מכיר ויודע על גן/משפחתון או כל מסגרת אחרת מומלצת לפעוט בן שנה וחודשיים לשנה"ל הבאה באזור כרכור והסביבה. התבטלה לנו אופציה של משפחתון בו הוא היה אמור לקחת חלק וכעת אנו בתקופה שנסגרו ההרשמות לרוב המקומות המוכרים/מומלצים. באם יש בידיכם אינפורמציה על מקום מומלץ אליו נוכל להצטרף, אנא עיזרו לנו בימים הקרובים לפני שנלך על האפשרות הפחות עדיפה מבחינתנו בגן ללא חוות דעת ועם תחושת בטח לא מהטובות. מודה מראש על כל תגובה שתגיע, נירית

  2. קטי, מקסים , ממש התרגשתי
    כאמא בניגונים אני יודעת כמה זה נכון וכמה זה נס שנפתח המקום הזה כאן בפרדס חנה
    לראות את הילדים, את האושר שלהם כל יום,להיות במקום הזה עושה לך חשק להיות תלמיד בעצמך ( והדבר האחרון שהייתי רוצה זה לחזור לימי בה"ס)
    זכות גדולה היא לילדים להיות ולחוות במקום כזה
    הלוואי שהתפיסה והיוזמה יחלחלו ויפתחו עוד ועוד בתים כאלה בכל הארץ
    אין ספק ששינוי חברתי יכול להתרחש אם דור העתיד יגדל כך ולא במסגרות הרגילות המסרסרות

  3. הי קטי
    איזה יופי כתבת.
    רק שיהיה לנו עוד ועוד מזה, בשנה הבאה, ובזאת שאחריה וכן הלאה וכן הלאה.
    ושהחלום הזה יפרוץ ויתרחב וידגדג לכולנו בגבולות מוכרים וכאלה שלא, כך שכולנו, ילדים והוריהם, נתרגש וניפגש ונפרח עוד ועוד.

כתיבת תגובה

Close