סדנה אומנותית לאריגת סלים

מאת: שלי מרכוס

הזכרונות שלי ארוגים זה בזה כמו סל נצרים משובח, כמו אחד הסלים של נוני.
כמו בגאוטמלה , מטיילת בשוק של אינדיאנים, בין הדוכנים, מתמקחת עם אינדיאני אחד על מחיר של סוודר ואז אני רואה שמאחוריו, בקצה הבאסטה יושבת אישה וקולעת סל. היא יושבת על מחצלת , זקופה, עיניה מרוכזות, שפתיה מייצרות חיוך קטנטן ואצבעותיה החזקות יוצרות משהו חדש.
אחר כך אני אראה אותה שוב הולכת בכפר והסל בידה, מלא בתירס.
עשר שנים אחרי, אני פוגשת את נוני.
אני מכירה אותה מהגן של הבת שלי ולקח לי זמן לגלות שהיא אורגת סלים מדהימים בעצמה. אני מבקשת לבוא אליה ולראות את הסלים ואנחנו נפגשות אצלה בסטודיו.
אני נכנסת לסטודיו ומיד נפתח בפני עולם חדש, ריח חדש והרבה צבעים. אני מביטה בשולחן עץ גדול ועליו סלים בשלבי אריגה שונים , על מדף ליד קופסאות של אבקות צבעים לצביעת הסלים ולידם החומרים שמהם נוני מכינה את הסלים. אני מביטה סביבי כמו ילדה בחנות ממתקים , הנה סל מיוחד, מעטר אותו ענף בננה , כמו נחש שחור שמזדחל ממנו החוצה ונותן לסל סיפור משל עצמו , לידו עוד סל שמשולב עם פיסות של עור. זה לא משהו שאני מכירה או שראיתי בעבר, זה חדש לי ומסקרן אותי ואני שואלת אותה על כך.

נוני מספרת לי שהיא מייבאת את החומרים מאמריקה וצובעת אותם בעצמה , היא מקפידה לבחור חומרים איכותיים ובודקת אותם במישוש ,בידיים מיומנות , בשפה של אומנית.
היא מתחילה לספר לי על סבתה המרוקאית שתמיד ישבה וסרגה ושכל ילדותה היתה מוקפת בנשים שעסקו בעבודות יד שונות. אבל החיים לקחו אותה ללימודי קולנוע והפקה בטלוויזיה במשך 15 שנים. וכמו בכל סיפור טוב , נקודת המפנה מגיעה ב"מקרה" ואצלה זה קרה בעקבות הצעת עבודה שקיבל בן זוגה בארצות הברית. הם היו אז עם שתי בנות קטנות ומצאו את עצמם בעיירה שכוחת אל בצפון קרוליינה. רגע לפני שהשעמום איים להשתלט עליה היא גילתה עיר היפית מדהימה שהאומנות השימושית מאוד נפוצה שם. (אולי פרדס חנה היפית – פסטיבלית כזאת…).
היא נחשפה לעולם שלם של חנויות סריגה ועבודות יד ברמה גבוהה והחלה לצלול לתוך קורסים של אריגה על נול, ליבוד, מיחזור נייר, טויית צמר ואריגת סלים. היא מעדיפה לומר אריגה ולא קליעה, כי הטכניקה היא של שתי וערב, מה שנקרא באנגלית Weaving.
במשך שנה וחצי שכרה נול , קנתה חומרים וספרים ויצרה עולם שלם של סלים, הכל בלימוד עצמי.
הגישה שאיתה היא יוצרת היא " הגישה העכשווית"- שימוש בטכניקות מסורתיות
( אינדיאניות, יפניות ואירופאיות) עם שילוב של צביעה וצורה עכשווית.
למשל, סל שמשובצים בו 1500 קריסטלים של סברובסקי בסדרה שקראה לה: " אלף לילה ולילה"- משהו שמאוד ייחודי לעשייה שלה. הסל הזה מציג בגלריה לאומנות ואפשר לראות תמונה שלו כאן.

היא מראה לי סיכות ראש בדוגמאות קלטיות ומוביילים קלועים מפיצים ריח ועיני מביטות בעבודת אומנות מיוחדת, נוני מבחינה וקוראת את מחשבותיי- " זאת מנדלה", היא מסבירה, " רק שבמקום טכניקה של ציור, המנדלה הזאת נעשית בקליעה ספיראלית ואז תולים אותה על הקיר. אפשר כמובן בכל מיני צבעים."
וזאת יכולה להיות מתנה מקורית ומרהיבה לחגים, אני חושבת לעצמי.
" עבודת האריגה היא מדיטטיבית " היא מוסיפה " בניגוד לסריגה שאפשר גם מול הטלוויזיה, באריגה יש נוכחות מלאה עם הסל. ולא רק נוכחות, גם סבלנות, להבין את החומר, את הגמישות שלו וכמובן גם ניסיון."
אז עכשיו אפשר גם ללמוד את זה, אפשר להרגיש באצבעות , בגוף, בהוויה.
הסדנה בנויה משני שלבים: בשיעורים הראשוניים יש הכרות עם החומרים, הסברים על צביעת החומרים והקניית בסיס לאריגת הסל.
מי שראה וטוב לו, ממשיך הלאה לעוד מפגשים בהם ניתן דגש על הצד האומנותי , יצירת דוגמאות ושילוב עם חומרים עגולים.
כל תלמיד יוצר כמה סלים במהלך הסדנה ונוני מספרת שמרתק בשבילה בכל פעם לגלות איך אותו סל יוצא שונה ויחודי אצל כל אחד.
הסדנאות מתקיימות בסטודיו של נוני בפרדס חנה, יש סדנת בוקר וסדנת ערב.
בנוסף, הסטודיו פתוח לביקורים , וקנייה של סלים וחומרים , בתיאום טלפוני ויהיה פתוח גם בסוף השבוע של "אומנים במושבה" מה- 26/3 עד ה- 28/3 .
אני נפרדת מנוני , היא אוחזת בידי והאצבעות שלה חזקות ובטוחות, ידיים יוצרות.
סדנה אומנותית לאריגת סלים- נוני יבנאי טל': 050-9112434 | מייל