ילדיםכתיבה פרטיתשיטוטים

סיבוב שבועות

[מאת: עופרה (במבי) שחר]

השבוע עליתי לירושלים. בדיוק בין יום ירושלים שאף פעם לא עניין אותי, לשבועות- חג מתן תורה, מצאתי את עצמי בכותל המערבי. אני בחיים לא הייתי חושבת על זה אבל בית הספר השכונתי כן, ככה שמצאתי את עצמי ביום אחד מול הכנסת, בגן הורדים, בכותל ובמכון מאיר של המחזירים בתשובה. הילדה שלי מאד חיכתה כבר לנסוע באוטובוס עם סרט על קופיקו, כי לנו אין טלביזיה. אני רב הזמן פינטזתי עם חברותיי על קפה קר.

התפלאתי מזה שלא הרגשתי כלום בכותל. איך זה שיצור כמוני שבכנסיה כפרית בשדה באנגליה בוכה מהתרגשות מסתכל על הכותל וחושב לעצמו- מה, זהו? חשבתי שהוא הרבה יותר גדול! נו- אז מה מסתבר- שפשוט- הכותל נשאר כנראה פחות או יותר באותו הגודל, אבל אני מאד גבהתי. שנים שלא הייתי פה… בניין הכנסת סתם משעמם, בגן הורדים היה נעים- אבל מוזר קצת כמו תמיד- בשבילי ירושלים זה חוצלארץ.

אבא פרדסחנאי אחד התחפש למשה עם זקן וג'לביה והקריא את הדיברות שאני כל כך אוהבת. טוב, חוץ מאחת שהלוואי שהייתי מקיימת יותר כשאמא שלי היתה עדיין. הרגע שהכי ריגש אותי היה כשרבי אחד זקן שנראה בול כמו אלוהים, רק עם חיוך יותר שובבי (במקור מקיבוץ משמר השרון), דיבר על זה שאנחנו מביאים את הילדים הקטנים, הביכורים שלנו, לבית המקדש בשבועות. האמהות ניגבו עיניים והאבות התעסקו בבטריות של המצלמות (די, זאת סתם הכללה, אמא אחת גם צילמה).

בדרך ראיתי את שבעת המינים. לדעתי לא עושים להם מספיק כבוד בחקלאות פה. אולי כי הם נמצאים בכל מקום מעצמם, בחינם ואולי כי הפסקנו לברך עליהם. לא יודעת, אני הרי חילונית.
אני חושבת שחייב לצאת חוק שאומר שבחצר של כל בית-ספר במדינה הילדים חייבים לגדל את שבעת המינים ולהכיר אותם. כמה אפשר ללמוד מזה על טבע, תהליכים וחגים! איזה כייף לשבת עם החבר'ה בהפסקה מתחת לצל התאנה ולעשות טקסים בסוכת גפן כשאשכולות ענבים תלויים מלמעלה. כמה זה יותר חי מכל מה שיש (האמת היא שבעיקר אין) בחצרות ביה"ס עכשיו.
בין מאור לשער מנש'קה התאהבתי בשדה חמניות אחד שכפי הנראה זרעו, שתלו והשקו במיוחד כדי שאתענג למראהו. הבטחתי לעצמי חגיגית שאחזור לצייר אותו מיד כשאסיים להדיח את כל הכלים, לקפל את כל הכביסה ולכבד את כל הריצפה. ולהשקות את כל הגינה. אה- כן: ולהאכיל את החיות, ולשטוף ת'אוטו ולסדר את השולחן כתיבה ולכתוב את הטור הזה.

הנחיתה בפר"ח הפעם היתה קלה ומהירה: טקס שבועות בבי"ס, הריקודים בחוג בשישי בבקר, הסרט המעולה שבמעולים בסינמה שישי, הישיבה הטעימה בקפה המושב, עם הנוף לוואדי היפה שלנו העיתון- והנה אני שוב מרגישה בבית.
על יד האמפיתיאטרון הילדה שלי ראתה קיר לבנים ושאלה אותי אם זה הכותל של פרדס- חנה. למי שמאמין שהמקום הזה יכול להיות גאווה תרבותית, טבעית וחינוכית לכולנו- אולי כן.

הראה עוד

5 thoughts on “סיבוב שבועות”

  1. כשותפה שלך לפנטזיית הקפה שם באוטובוס (במקביל לבהייה בקופיקו ובפסקול לוהט של "הנהג שלנו מלפפון חמוץ, הוא יקח אותנו לקיבוץ!") וכירושלמית בעבר (ועדיין, לפעמים גם אני מרגישה כמו תיירת, ולפעמים קצת כמו עב"ם כשאני נוחתת בירושלים, למרות שזה קורה לא מעט…) הזדהיתי עם הכתיבה היפה שלך.
    ואיזה כייף לפתוח "מושבה חופשית" ולראות את נעמוולי שלך כה זורחת מולי 🙂

  2. בחצי שנה האחרונה הגעתי פעמיים לירושלים והיה הבדל עצום: בפעם הראשונה נסעתי לשכונת ניות. לא הבנתי אפילו אם זאת שגיאת כתיב, מילה בערבית או משהו לטיני… הכל נראה מוזר, במקום "ברמזור ימינה" מכוונים אותך "ברמזור למעלה", החורף קר יותר – חוץ לארץ קודר ורציני.
    בפעם השניה הוזמנתי לסופ"ש אצל חברים. בשישי בערב, אחרי ארוחה טובה יצאנו לסינמטק לראות סרט ולמחרת טיול ביער עמינדב (אחלה יער!) ויד קנדי, קפיצה למושב אבן ספיר החמוד, צהרים בפונדק בעין כרם וחזרה לדירה השקטה והנעימה של החברים בגבעת משואה, עם נוף לגדר ההפרדה. שוב חוץ לארץ אבל אחלה חוץ לארץ…

  3. בדיוק הייתי בכותל בחודש שעבר. בהתחלה, מרחוק, זה היה מרתיע. כל הכוללים מסביב ובפנים מסחרה. עלה בדעתי שהכותל, ביהדות כפי שהיא מתבטאת בעת החדשה, נהיה כמו פסל ומסכה. אחר כך בא גל וגלשתי איתו פנימה, לתוך עזרת הנשים. היינו קבוצה והתישבנו בפינה מימין, בין הנשים האחרות.

    יושבת ובוהה בקיר. בפתקים, בשיחים הגבוהים שעליהם מקננות ציפורים. בנערה מתפללת בדבקות, שערה הג'ינג'י מתפרע מתחת למלבושיה הדתיים. ברכבת שבגרביון שלה. בחברות שלה. בספרים המפוזרים על פני כסאות הפלסטיק מסביב. אני אוהבת טקסטים. תוהה באיזו חוברת לעלעל. ניגשת לאחת, לא מתחברת.
    פתאום משמאל קול אישה: "מי רוצה לקרוא תהילים?"
    היא ניגשת עם ספר תהילים אלינו אחת אחת, "מי רוצה?"
    אני מוצאת את עצמי אומרת: "אני".
    היא ניגשת אלי ואומרת: "מפסוק ס"ה עד פסוק ע'".
    אני קצת נרתעת. לא עשיתי את זה אף פעם, יותר מפרק אחד, ובעיקר באזכרות.
    "מי שקורא פרק אחד כאילו קרא תהילים שלם" היא כמו מתמקחת. אבל מתחת לזה אני מזהה משהו מוכר. מחבר. אנחנו מסכימות על אחד: סמך ה'.

    תהילים פרק סה

    א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר, לְדָוִד שִׁיר.
    ב לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן; וּלְךָ, יְשֻׁלַּם-נֶדֶר.
    ג שֹׁמֵעַ תְּפִלָּה– עָדֶיךָ, כָּל-בָּשָׂר יָבֹאוּ.
    ד דִּבְרֵי עֲו‍ֹנֹת, גָּבְרוּ מֶנִּי; פְּשָׁעֵינוּ, אַתָּה תְכַפְּרֵם.
    ה אַשְׁרֵי, תִּבְחַר וּתְקָרֵב– יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ:
    נִשְׂבְּעָה, בְּטוּב בֵּיתֶךָ; קְדֹשׁ, הֵיכָלֶךָ.
    ו נוֹרָאוֹת, בְּצֶדֶק תַּעֲנֵנוּ– אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ;
    מִבְטָח כָּל-קַצְוֵי-אֶרֶץ, וְיָם רְחֹקִים.
    ז מֵכִין הָרִים בְּכֹחוֹ; נֶאְזָר, בִּגְבוּרָה.
    ח מַשְׁבִּיחַ, שְׁאוֹן יַמִּים–שְׁאוֹן גַּלֵּיהֶם; וַהֲמוֹן לְאֻמִּים.
    ט וַיִּירְאוּ, יֹשְׁבֵי קְצָו‍ֹת–מֵאוֹתֹתֶיךָ; מוֹצָאֵי בֹקֶר וָעֶרֶב תַּרְנִין.
    י פָּקַדְתָּ הָאָרֶץ וַתְּשֹׁקְקֶהָ, רַבַּת תַּעְשְׁרֶנָּה– פֶּלֶג אֱלֹהִים, מָלֵא מָיִם;
    תָּכִין דְּגָנָם, כִּי-כֵן תְּכִינֶהָ.
    יא תְּלָמֶיהָ רַוֵּה, נַחֵת גְּדוּדֶהָ; בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה, צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ.
    יב עִטַּרְתָּ, שְׁנַת טוֹבָתֶךָ; וּמַעְגָּלֶיךָ, יִרְעֲפוּן דָּשֶׁן.
    יג יִרְעֲפוּ, נְאוֹת מִדְבָּר; וְגִיל, גְּבָעוֹת תַּחְגֹּרְנָה.
    יד לָבְשׁוּ כָרִים, הַצֹּאן– וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ-בָר;
    יִתְרוֹעֲעוּ, אַף-יָשִׁירוּ.

    אני קוראת את הפרק והמומה מאיך שזה משפיע עלי: גל חמימות בכל בית החזה.

כתיבת תגובה

Close