סידרה לי את המוח

מאת: גלית שביב

היו-טיוב הזה הגיע לכאן מעשרה מקורות שונים עם ההנחיה: לא להחמיץ, לראות עד הסוף. פתחתי לגלות חוקרת מוח אמריקאית, בלונדה וחנאנה למראה, שמספרת על חוויה של שבץ מוח שקיבלה. עוד אמריקאית מול קהל, חשבתי לעצמי ובגלל הכבוד שאני נותנת למי ששלחה לי ראשונה את הסרט, המשכתי.
ברגע הבא הבחורה, או בשמה המלא ד"ר ג'יל בולטה טיילר, שולפת מוח אמיתי מתוך מגש ומציגה אותו לקהל. מראה את אונה ימין, מראה את אונה שמאל ואת חבל השידרה משתלשל ממנו. ואת זה שהן נפרדות לגמרי. ממוקמות אחת מול השנייה, בלי מגע אמיתי ביניהן. ועל המצגת הספק מוזרה ספק מזוויעה הזו היא מבססת את המשך הנאום שלה.
האונה הימנית היא זו שמאפשרת לנו לתפוש את העולם כאחדות ואותנו כאנרגיה בלתי נפרדת ממנו. אין שם עבר ועתיד, רק חישה בו זמנית של עצמנו, עצומים ומלאי אהבה.
האונה השמאלית פועלת לינארית: רואה את העולם כאוסף נתונים, בוררת ומסיקה מסקנות, מתכננת ופועלת בציר של עבר הווה עתיד. אחלה הסבר באנגלית פשוטה, סידרה לי את המוח, אונה לצד אונה.

ואז מגיע השוס. ד"ר ג'יל, שב-1996 היתה בת 37, כבר חוקרת מוח מנוסה ועסוקה בטירוף, חוטפת בוקר אחד שבץ מוחין. גוש דם סמיך התלבש לה על האונה השמאלית, וקוטע אותה מהחשיבה הקוגנטיבית המוכרת. "דיס איז סו קול", היא חושבת לעצמה מתוך אונה אחת כשהיא מבינה שחטפה שבץ, "לכמה חוקרי מוח יש הזדמנות כזו?" ומתוך האונה השנייה מזדעקת: "אבל אני אשה עסוקה, אין לי זמן לשבץ! טוב, נהיה בזה שבוע שבועיים ואז נחזור לחיים", אומרת לקהל ומסתלבטת על עצמה.
עכשיו היא עוברת לתיאור מצחיק חינני מרתק ומדהים של חוויית השבץ: איך התודעה שלה קופצת מאונה אחת לשנייה. איך ברגע אחד היא לא מזהה שפה, אותיות ומספרים, ועושה טריקים מתוחכמים ומתוקים כדי לחייג לעזרה, ומרגישה אהבה אינסופית ואחדות, ואיך האונה השמאלית זועקת: עזרה! עזרה!. איך היא לא מצליחה להוציא קול אנושי (אני נשמעתי כמו גולדן רטריבר, היא מעידה על עצמה) ומאידך חווה עצמה טהורה, שלווה, עצומה.
ואיך אחר כך מצילים אותה הרופאים… ואיך ש… ואיך ש… ואז היא אומרת את מה שהיא באה להגיד. ויש לה סיי מרגש, חכם, אלמנטרי. ובגלל זה שווה לכם לראות עד הסוף. אני בכיתי.