2012 זה עכשיואקולוגיהיוזמות חופשיותסביבה וקהילה

סיפור האנפיות בגן יאשיה

כצעד בדרך להבנה, ולו בגלל שהאנפיות עצמן ביקשו שנחקור קהילות נוספות של אנפיות, החלטתי לעשות את המעשה ההגיוני ופשוט לחפש סיפורים. מרב זית, חברה יקרה שמתגוררת בגן יאשיה, מספרת על מקרה האנפיות שהסעיר לפני 6-7 שנים את המושב. קבלו:

לתושבי פרדס חנה כרכור – כמה מחבריי הטובים ביותר,
באהבה.

האנפיות שלנו –

אנפיות הבקר הן דיירות קבועות במושב ואהובות ביותר על חובבי הציפורים ועל המתיישבים בכלל.
התושבים מטיילים לעת ערב, מרדימים את העולל בסיבוב עגלול אחרון להיום, וחווים את חיי הבר בישראל. תצפית בלתי אמצעית על הרגלי הלינה של אנפיות הבקר. ציפור גדולה לבנה, מאד מתאימה למתחילים ונוחה לזיהוי וצפייה.

אנפיות בפרדס חנהככה, נוחתות לפני השקיעה (הן כמעט עוורות בחושך), מתמקמות לשנת הלילה על צמרות האקליפטוסים בשדרה ברחוב הראשי. אנחנו מרימים מבט, אפילו עוצרים קצת, מסבירים ומרחיבים לצאצאים מתעניינים ומרגישים נשיונל ג'אוגרפיק הרד קור ב 'לייב'.

יום אחד (לפני כ 7- שנים), האנפיות זזו 150מ', צפונית מערבית למקום התצוגה הקבוע, בעניין של להתארגן על גן השעשועים המקומי. יותר נחמד מסתם כביש ראשי.
או קיי… לא מצחיק ולא נשיונל בכלל.
מסריח, מטנף, מביא מחלות וכולרות אחרות.
בבת אחת גמרנו להיות מגניבים, או לפחות חלקינו. המושב כמרקחה. מתלוננים, פועלים ומנסים לטכס עצה, להציע פתרונות בגבולות הטעם הטוב והפחות, ההומני 'נגד' הפרקטי – אללה ירחמו !

פיצול אידאולוגי בהתישבות העובדת –
המושב התפלג: אוהבי הטבע והשמורה, נגד הציידים העצבנים עם פרקטיקה של 'מעכשיו לעכשיו'.
כונסה בבהילות ישיבת תושבים –
ד'ר משה, שיהיה בריא, איש יקר ומקסים, ציפורולוג רם דרג בעל נשמה יתרה, ביחד עם קולגה חגית, מרובת תארים ותפקידי טבע מרכזיים. באו, השקיעו ותרמו מזמנם: לספר, לבאר, להסביר ולהקרין שקופיות.
אווירת הנשיונל – בחלקיות, עם קולות של ששים לטבע ולטבח.

בשלב המסקנות : הוחלט על התחלת מבצע הצלה –
'פלאן איי': הביאו תותחים. ב'כאילו' יורים אבל באמת מפוצצים. ככה כמה ימים. זה הכניס כל ערב את כולם לאטרף, בעיקר את הכלבים ואת הילדים ואת האמהות שלהם,
אווירה לא משו… סטרס לכולם – חוץ מלאנפיות.

אז הוחלט על 'פלאן בי': שתילת מס' עמודי ברזל גבוהים כפותים לעמודי התאורה בגינה, אבן ופחית קשורים על ראש התורן ותורנות ניענועים ודפיקות כל יום מ 5 עד 6 בערב, לקראת הנחיתה של הפולשות לשינה – "…גורי שדה אמר שאצלו בחצר זה עבד…" – אחלה!

אמיתי לגמרי, מודה באשמה, בפרץ הומניות התייצבתי אפילו אני למשמרת ניענוע, עם בטן של חודש שביעי ושני פעוטות תלויים לי אחד על כל ברך. כן, שיראו וילמדו דרך ארץ אהבת הטבע וישראל היפה. גם אמא יפה, הכי יפה, גם כשממש לא נוח לה. ריח החריונים וגן שעשועים מכוסה בלובן (לשלשת) – רומנטי אש…

ככה כמה ימים. אמרו שזה לא מספיק "…המשכנו התמדנו…" – ו ו א ל ה ! !
עזר !

חלפה שנה, שוב עונת קינון וניסיון לשחזר את ההצלחה- עמודים נענועים, שמחה גדולה.
אממה – קצת נרדמנו בשמירה כשנחנו על זרי הדפנה של השנה שעברה….
באיחור אך עם תקווה, עברנו ל ' פלאן גי'- גדוד תאילנדים פשט על העצים (בטבעיות מופלאה) ל'פירוק קינים'.
לא מומלץ ולא להיט בכלל… !
חלק מהקינים כבר בקעו ואוכלסו ואווירת 'ימים אחרים' ו'זמנים אחרים', אפפה את האזור….
רגשות אשמה של עם רדוף ושבע הגליות, התערבבו עם הביצים המנותצות על האדמה והגוזלים האבודים, שהסתובבו מבולבלים בין העצים שצמרותיהם היו פעם הבית שלהם…

וגם אז, היו המוכיחים הכועסים מצילי הגוזלים שגם הסבירו איך להציל גוזל, ומאוסי היכולת שרצו רק להקיא ולהתגלץ' מחדש עם הילד במקום שפעם היה גינה ציבורית והיום מצחין יותר מהרפת של שוורץ.
כן, גן הגעגוע, הופקע מאיתנו באיווחת כנפיים שנואות ושתלטניות… – ושוב, תלוי את מי שואלים.

שוב התפצלנו, בפעם המי יודע כמה, בעד ונגד אוטוטו כבר לא זוכרים על מה:
אוהבי הטבע, אנפיות בכל מחיר ! (1+1 עם חתולים לא מעוקרים) טבעי על הפרנג'י, מת העולם!
ומגועגעי הגינה נטולת הלשלשת וספסל עץ סתם, ללא הלבנה אופנתית משויפת…

לא פשוט!

פצועים ומדממים, שבעי מראות קשים והרצאות במועדון, נאלצנו לחבור ל 'פלאן די':
יום אחד, כנראה בזמן הנכון, לפני או אחרי ההזדווגות הקינון או ההטלה, הגיע גוזם, והתחרע על העצים בגן השעשועים – עשה עבודה – לא יפה, לא חיננית ובלי אהבה, אבל עבודה.
אכן נחשפנו לשמש צימצמנו עיניים הספדנו את הצל (איפה מה שהיה?) לטובת עתיד וורוד ממש מעבר לפינה…
למרבה הפאדיחה – התכנית עבדה. האנפות המאוכזבות חזרו לאקליפטוסים של קודם, למרות שהוזהרנו חזור והזהור, ש.." אי אפשר לתכנן או לדעת לאן האנפה תחזור…" (איזה פחד…).
ככה, סתם גוזם (אפילו לא מקצועי במיוחד וניכר שמיהר לכפר אחר), גדע את הענפים עליהם ישבנו, את הפיצול שהזנו והזין אותנו, את ערבי התרבות, הטבע והטבח…

המתישבים הישנים והחדשים, המתנדבים שתמכו ודפקו, החמומים שאיימו וירו (ותלו הפוך שכל האנפות יראו וילמדו…) חזרו לבתיהם (בהרחבה ובנחלות), לחייהם המשעממים כמו בימים של טרום 'תזוזת האנפיות…'.

כתבה ודיווחה, סובייקטיבי לגמרי, ממושב גן – יאשיה,

מרב זית.

* יש לציין שהחברות הלבנות מתמידות באקליפטוסים ברחוב הראשי עד היום. רק לנות, לא מקננות. (יש מצב שהן לא כאלה 'סתומות'… ).
במרומים פיתרונים.

[התמונה מפרדס חנה. טרם מצאנו תמונות של הסיפור הזה עצמו – רונית]

תגיות
הראה עוד

10 thoughts on “סיפור האנפיות בגן יאשיה”

  1. וואי מרב, איזו כתיבה מרנינה.
    את יכולה להראות לאפרים סידון מאיפה משתינה האנפה.
    (:

  2. כנראה כשנגדעו העצים בגן יאשיה האנפות חזרו לוואדי בפרדס חנה. בינתיים יש חברה שקיבלה זכיון מהמועצה לטיפול בבעיה, יש להם נסיון בספארי. מקווה שיצליחו גם כאן וישאירו לנו ואדי עם עצי האורן וגם יבואו קצת אנפות וציפורי שיר אחרות

  3. רק שלא יגיעו להתנחל על צמרות האורנים של שדרות קק"ל בנווה אשר. חמסה, טפו טפו טפו….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close