יום שישי אחר הצהריים. שלושה ילדים משחקים בחוץ בבוץ. חופרים, שולים שילשולים, מוצאים חלזונות, יוצרים תעלות. שטפתי את הכלים של הצהריים, זרקתי את הקומפוסט, הכנתי לי קפה שחור עם חלב ובאתי למחשב. בדרך כלל אני מכבה אותו באיזשהו שלב ביום שישי (ואז מדליקה..).
השבת לאט לאט נכנסת, מורגשת בקונטרסט שבין ציוצי הציפורים לרחשי הרחוב. האיש מנמנם על הספה (גברים זה משהו! יכולים לישון בכל מצב! כנראה סגולה שמתפתחת בצבא), תכף ההורים של החברים יבואו לאסוף אותם הביתה. כבר ביקרתי בכל האתרים החביבים עלי, ובאחד מהם מצאתי הזיה מוטרפת של עוזי וייל. לא יודעת אם "תענוג לקרוא" זו ההגדרה הנכונה, אבל זה באמת מדהים איך הוא פותח עוד ועוד חלונות בתוך האבסורד. תהנו.
