כללי

סיפור עצוב על חתולה

החמודה והחתיכה נולדו באביב שעבר.
קאיה הזקנה, האהובה, רבצה בקשישותה במרפסת והגורות התלטפו בה, העניקו לה מתת של חום וגם נישנשו לה את האוכל.

קאיה והחתולים

אחרי שקאיה מתה קניתי להן פעמיים שקי אוכל ענקיים של חתולים, אבל הן הביאו את החבר'ה והחצר נהייתה מקום מפגש לחתוליה די רצינית – משהו כמו שישה שבעה פלוס מזדמנים, שפלשו הביתה בכל הזדמנות, עלו על השיש ונגסו מכל הבא ליד.
ניג'וס אמיתי.
אז החלטתי להפסיק עם האוכל הקנוי והמשכתי עם שאריות, אבל ההצקות נמשכו. אי אפשר היה להשאיר כלום במטבח ולא היה מה לדבר על דלתות פתוחות. בחודש האחרון הם הגדילו לעשות וחטפו פעמיים עוף שהפשיר על השיש. סיוט!

בתוך המיטרד הזה התפתחו יחסים. בעיקר עם החמודה, שידעה שאני אוהבת אותה בסתר לבי והיתה באה להתלטף בי מגרגרת, ואני לרגעים מתמסרת לרגעים מכוערת (מכוערת. ככה ינאי קורא לי כשאין לי סבלנות). שנאה אהבה ואני בכלל לא אוהבת חתולים, זה לפחות מה שאני יודעת על עצמי.

הבוקר השכן שגר איתנו באותה חצר קרא לי לבוא לראות: החתולה החתיכה שוכבת לו ליד הדלת וגוססת.
פשוט מונחת שם אפוסת כוחות, אפאטית, לא רוצה חלב, מגיבה לליטופים ביבבות קורעות לב. רגע קצר של התלבטות ואז טלפון למרכז הוטרינרי לחיות בית "הבית הכתום" בואדי. לא יודעת למה דווקא אליהם. אולי בגלל שגילי הרדימה את קאיה.
הוטרינר התורן היה יגאל גלמן. הסברתי לו שמדובר בחתולת חצר והוא ישר הבין שאני בדילמה כלכלית ולא נתן לזה לעכב את הטיפול. אמר: "פשוט תביאי אותה, שלא תסבול".

יגאל הזה חמוד. הוא בדק אותה במסירות ואיבחן שמדובר בהרעלה. נתן אינפוזיה והזריק משהו שאמור לאושש – ואם לא לאושש אז להמית. והשאיר אותה לאישפוז. הלכתי הביתה בלב כבד.
בערב הוא התקשר להגיד שהחתולה מתה. פשוט מתה. אז נסעתי לקחת את הגוף שלה וכל הדרך בכיתי. זה פשוט עצוב עצוב. גם החמודה לא נראתה בחצר מאז אתמול, ורק המחשבה עליה שוכבת גם היא מורעלת איפשהו קורעת לי את הלב.

היא באה איתי לשדה

כשקאיה מתה זה היה בשבת, והוטרינרית התורנית היתה גילי זרצקי-פינטו, אחת משלושת הוטרינרים שמפעילים את הבית הכתום (השלישי זה תמיר הר-גיתי). היא הגיעה אלינו הביתה ונתנה לקאיה את הזריקה הממיתה בעדינות וברגישות, כאן על הדשא בחצר. סוף עצוב וטוב לכלבה בת 16 שרצתה כבר ללכת לעולמה.
היום בפעם הראשונה נכנסתי למרפאה שלהם והופתעתי מהגודל. זה פשוט מין בית חולים קטן לחיות, עם שירותי מעבדה, אולטרסאונד, חדרי אישפוז וניתוח, ועל הכל שורה תחושה של מקום שפשוט אוהב ומכבד חיות.
אפילו אם אין להן שם וקולר.
אפילו אם הן חתולי רחוב שמישהו בן אלף זונות הרעיל.

יגאל מוסר שבפורים הגיעה למרפאה כלבה שנבהלה מהזיקוקים. רועה גרמני מעורבת, מטופחת, בערך בת שלוש. אז אם מישהו איבד אותה הוא מוזמן להרים טלפון או להגיע לבית הכתום, רחוב האורנים פרדס חנה: 04-6373011. כל יום בין השעות 09:00-12:00 ומ- 16:00-21:00 וביום שישי בין השעות 09:00-15:00. ויש גם טלפון חירום 24 שעות: 052-2443017

הראה עוד

7 thoughts on “סיפור עצוב על חתולה”

  1. רונית, האתר יפה מעניין וססגוני, מה דעתך לפרוש כנפייך גם על קיסריה,אור עקיבא כשלב ראשון
    גם לנו יש ארועים מעניינים סביבה יפה , ארכיאולוגיה ,מוזיאון הצגות ,תיאטרון , קניון יפהיחוף ים
    זריחות ושקיעות שיכולים לעניין את כל תושבימ הסביבה. הנה יש לך אתגר,

    איתן

  2. עדכון (פוסט) פורימי אופטימי:
    החמודה חזרה לחצר למחרת היום, וכל תאוריית הקונספירציה מוזנת-העיתונים שלי קרסה באחת.
    "אני לא מאמינה שאת שמחה לראות אותה" אמרה דוסה בהלם. היא כבר חודשים שומעת אותי משמיצה את החתולה הזאת, רודפת אחריה בקסססט תקיף, מעיפה אותה מהסוודר, נו, מגרשת.

    אבל אני שמחה! כן שמחה, וכל החצר שוב שוקקת חתולים באינטנסיביות. ושוב צריך לסגור את הדלתות. ושוב העפתי אותה ממני. ורק החתיכה חסרה )-:

    (אני עוד צריכה לפענח את הסיפור הזה לעומק. משהו שקשור בכוחן של משאלות)

כתיבת תגובה

Close