זוגיות ומשפחהטורים אישייםכלליכתיבה פרטיתניו אייג'סביבה וקהילה

סליחה

סליחהיום כיפור. תמיד נראה היה לי מוזר שצריך יום מיוחד לבקש כפרה ומחילה. כאילו שאפשר לחטוא כל השנה אבל צום של יום מכפר על הכול. ועדיין טוב שכולם בהתכוונות כנה וזכה, מביטים אל עצמם ומוצאים את הכוח לבקש באמת את הסליחה. זה לא מובן מאליו.
ולפעמים זה מרגיש קצת מכני, קצת אוטומטי, לבקש סליחה מכולם – מאשתי וילדי ומהורי וחברי ומשותפי וקהילתי ומהטבע והחיות ומהעולם כולו…
אז לפני הכול אני רוצה לבקש סליחה אחת עמוקה, מרעידה, קשה ומייסרת.

סליחה מעצמי.

עומד אל מול המראה ומביט בעצמי מביט בעצמי בעצמי. מגניב חיוך קטן שלא נראה מזויף, מרפה את הכתפיים, עומד נוח. עוד רגע יחזרו גיל והילדים, אז לוקח נשימה עמוקה ועם כל החמלה שיכול למצוא בתוכי, לוחש אל תוך תוכי –
ס ל י ח ה.

סליחה על כל הפעמים שהלחצתי את עצמי, להספיק בזמן בלתי אפשרי, משימה שתכליתה לא היתה חשובה מספיק בשביל לדרוס את עצמי.

סליחה על כל השיפוטים שהטחתי בעצמי כל השנה וכל החיים, שאני עצלן ופחדן ומחפש תירוצים. כן! לפעמים אני עצלן ופחדן ואלוף העולם בתירוצים. זה אנושי. מחבק את החלק הזה בעצמי וממשיך.

סליחה על הביקורת העצמית על שאני דוחה כל הזמן למחר-כך דברים שהייתי צריך לעשות אתמול או לפני שבוע.
או שאני דוחה אותם לרגע האחרון. אני לא יכול לעשות בכוח ולפעמים הזמן הוא המניע הטוב ביותר לפעולה.

סליחה על שלשום, שיצאתי מהמקלחת, הבטתי בכרס הקטנה שהשתרבבה לה וקראתי לעצמי במוחי – "איזה שמן". אני רק אוגר קצת אוכל לחורף הקר… ובכלל, מזדהה עם אשתי ההריונית… שהרי גם אני יודע שקצת פעילות גופנית תחזיר הכול לקדמותו – אז לשם מה השיפוט?

וסליחה לגופי על שלעיתים אני מאביס אותו יותר מדי, או במזון חסר כל ערך – הי! מי אמר שחלה טריה עם נוטלה היא חסרת ערך? כמה נהניתי מהטעם, איך התענגתי על כל ביס – היש ערך גדול מזה? מחר אנקה את הגוף בשייק בריאות על הבוקר…

וסליחה גדולה לעצמי על שלא אהבתי את עצמי מספיק ולכן הרשיתי לעצמי לכעוס ולרגוז על העולם על שהוא לא מושלם. בדיוק כמוני…

…הנה מגיעה משפחתי האהובה, עוד מבט קטן וחיבוק גדול לעצמי. מקבל את עצמי עם כל החלקים, היפים והמכוערים. לפחות היום…

ואולי, רק עכשיו, כשבאמת סלחתי לעצמי, אוכל לבקש סליחה כנה מכל השאר…

תגיות
הראה עוד

8 thoughts on “סליחה”

  1. עלוב בעיני לשלוח סמס עם סליחות כלליות , לא אמיתיות, כגון: "סליחה אם פגעתי במישהו" זה סתם להוריד מעליך אחריות ולנקות את הליכלוך על מצפון של מישהו אחר.
    אם פגעת- קודם כל תכיר בזה.
    אני אומרת: אני מצטערת.
    אשתדל להתנהג אחרת, לא הייתי רוצה שיעשו את זה לי. אנסה ללמוד ולהשתפר, לא לענות שוב ככה, לא להגיב בהתגוננות או התקפה.
    אני לא מצפה שמישהו ירגיש כמו שמתאים לי ביום מסוים של השנה ולכן גם לא אבקש שיסלחו לי- כי פה נעוץ חץ של יוהרה.
    סליחה הוא תהליך נפשי שלוקח זמן- אם הוא אמיתי ולעומק.
    לדוגמא: אבא שלי עשה איזו סדנת סופשבוע וכשחזר הוא ציפה שאסלח לו על משהו שקרה כשהייתי בת 3. בעיני זה לא דבר קטן. זה לוקח זמן.
    יש דברים שקל לנו לסלוח עליהם- נניח שגיליתי שמישהי לא אמרה את כל האמת, כי חששה מתגובתי- אני יכולה להבין את זה ולסלוח מאד בקלות, זה קורה גם לי.
    יש דברים שסולחים עליהם עם השנים- כשהפכתי בעצמי לאמא יכולתי לסלוח על דברים שלא נראו לי בתור נערה כשאמא שלי עשתה או אמרה.
    וצריך לקחת בחשבון שיש גם דברים שקשה או אפילו בלתי אפשרי לסלוח עליהם- בזמן שמבקש הסליחה מצפה לה.
    ככה הוא יצר אותנו- קצת זורמים כמו דם בורידים וקצת קשים כמו עצם (בגרון).

  2. יפה כתבת. זוגתי שתחייה אמרה לי דברים דומים. מה שנקרא ״מוחות גדולים חושבים דומה״. לגמרי נכון. אנחנו ״קורעים" את עצמנו וקורעים לא פעם את עצמנו לגזרים. בתפילת נעילה המשפט שאני הכי מתחבר אליו בכל הפיוט הארוך של אבינו מלכנו זה ״ אבינו מלכנו קרע את רוע גזר דיננו״ ואכן אתמול שליח הציבור , זעק את זה בהטעמה שקרעה לבבות ופתחה שערי שמיים. קצת חמלה כלפינו עצמנו לא תזיק. שנה טובה.

כתיבת תגובה

Close