טורים אישייםכלליכתיבה פרטית

עבדאללה VS. החתול של שרדינגר / יובל כספי

[יובל כספי]

 

לאחרונה אני מרגישה קצת כמו החתול של שרדינגר – גם פה וגם לא פה. או לא ממש פה ולא ממש בשום מקום אחר. או לא לגמרי בטוחה אם אני חיה, מתה, או בכלל באיזשהו לימבו בין לבין.

וכמו שלא ברור אם החתול המפורסם חי, מת, או נמצא באיזשהו מצב ביניים; כך גם אני מתקשה – שלא לומר כלל לא מצליחה – לקבוע בצורה חד משמעית מה הן התחושות האלה, והאם הן "טובות" או "רעות". ובכלל, אני לא חושבת שאפשר (ואם אפשר, אני די בטוחה שאני לא מעוניינת) לקבוע באופן אבסולוטי מה היא תחושה "טובה" ומה "רעה" – וזה כמובן תקף גם לגבי כל תחושה או רגש אחרים שנעים על הרצף שבין שני הקצוות האלו.

ואני אסביר:
למשל, במצב היפותטי לחלוטין, חלמתי בלילה האחרון שאני חוזרת לצבא (הסירי דאגה אמא, זה מצב היפותטי לחלוטין. לא חלמתי על הצבא כבר שישה לילות שלמים; ספרתי בעצמי). מי שלא מכיר אותי, ולא יודע מה המשמעות של חזרה לשירות צבאי עבורי, יכול להתייחס לזה כניטרלי. אבל, באותה נשימה אני יכולה לשתף שחלמתי שאני נאלצת לחזור לצבא, וקמתי עם תחושת חנק. במצב כזה, גם מי שלא מכיר אותי יכול להבין שכנראה המשמעות עבורי היא "רעה". אבל(!) אני גם יכולה להגיד שחלמתי שאני נאלצת לחזור לצבא, ואכן קמתי עם תחושת חנק. ועם זאת, במהלך החלום הרגשתי שאני מצליחה לעמוד על שלי, להסביר את עצמי מול הגורמים הסמכותיים, וזה נתן לי תחושה של סיפוק. ובמאמר מוסגר ארחיב שתחושת הפתיחות הזו – שאני יכולה לדבר ושיש לי מקום להביע את עמדתי – הייתה לי זרה לחלוטין במהלך השירות הצבאי. כלומר, בתוך החלום הדי-לא-נעים הזה (אולי באמצעותו?), התרחש גם ריפוי קטן.
ועם כל הנתונים האלו, אני מתקשה להגדיר האם זה "טוב" או "רע". כלומר, ברור לי שהרבה מהחוויות שלי בתקופה "ההיא" מסווגות אצלי כ"רעות" (ברמה כזו או אחרת). ולרוב אני גם לא ממש נהנית לחלום על הצבא (בין אם זה חלום היפותטי או אמיתי), אבל מדי פעם כן יש הבזקים של אור; דברים, אירועים, שיחות או מפגשים נעימים וטובים שאני יודעת שאלמלא השירות וכל מה שחוויתי במהלכו – לא היו קורים בכלל. אז מה זה אומר עלי? על החוויות מהשירות? על המצב שלי עכשיו? על החוויות הנעימות בחיים? על הזכרונות הכואבים? על הכאבים שאני עדיין חווה (תודה לך פיברו, אני אוהבת אותך!)? אולי טוב שהיה לי רע? אולי זה רע שטוב לי?

ואולי – רק אולי – כל מה שאני צריכה זה שיופיע איזה סיריוס בלק אחד ויגיד לי ש"בתוך כולנו יש גם אור וגם חושך. מה שמשנה זה הנתיב בו אנחנו בוחרים לפעול. זה מי שאנחנו באמת."

ומה הקשר לעבדאללה שנמצא בכותרת? אין קשר, לפחות לא קשר ישיר. זה פשוט החתול המתוק בתמונה, שבמציאות אחרת גם יכול להיקרא "החתול של יובל".
(והוא, אני מקווה, לא פרדוקסלי).

_________________________________

יובל כספי, סטודנטית לרפלקסולוגיה. חיה את עולם הסיפורים והדמיון, כותבת מהנשמה-אל הנשמה-את הנשמה, תרמילאית נצחית במחוזות הקסם והפנטזיה ובעולמות הרוח והמיסטיקה

תגיות
הראה עוד

כתיבת תגובה

Close