זוגיות ומשפחהכתיבה פרטית

עומס יולי אוגוסט

[מאת קטי קמחי]

סיפרתי מה שלומי לחבר מתעניין (נחמד מצידו) ולרגע הצלחתי לשמוע את עצמי מהצד ומה ששמעתי היה ציטוט מדוייק שלי את עצמי מיולי הקודם: "…. הילדים בחופש והמון עבודה… והפרוייקט שיש לי…. ובנוסף לכל גם….." – והזדעדעתי. בדיוק לפני שנה הייתי באותו מקום רגשי.

"אלוהים אדירים" אמרתי לעצמי "איך יכול להיות שלמרות כל השיפט שעשיתי בשנה האחרונה, התחושה של העומס ממשיכה להיות זהה??".

חשבתי את עצמי יולי אחד אחורה, ועוד אחד, ועוד, ופתאום הבנתי שככה אני מתנהלת בעולם כאדם מבוגר עוד מאז ימי הלימודים, והעבודות המתחלפות, ותחילת ההורות – תמיד אני בעומס. תמיד יש שם ילד אחד יותר מדי, פרוייקט אחד שמעמיס, מחלה אחת או קושי כלכלי. תמיד.

ביום שני פגשתי מכרה שחזרה בתשובה. היא ישבה שם בבית קפה מקסים בצפת, עם בטן של חודש תשיעי, ארבעה ילדים בבית והראתה את החוברת שהוציאה, סיפרה על העבודה שהיא עושה עם אינטימיות זוגית, על הקורס שהיא מלמדת בירושלים ועל ההרצאות שהיא מעבירה ברמת הגולן ושום טיפה של עומס לא נטפה ממנה. אפילו לא בשולי המטפחת.

בהמשך אותו יום דיברתי עם קרובת משפחה שחזרה ערב קודם מעשרה ימים בפאריז "את לא מבינה איזה בלאגן" היא נאנחה בכבדות "הייתי חייבת לרוץ לסופר-מרקט כי העוזרת שלנו בחרה דווקא את הבוקר כדי לשבור את המגב".

תחושה של עומס זו בחירה, מתברר. מעניין.

כשחזרתי אל עצמי זיהיתי את הגנים של אותה קרובת משפחה: נכון, יש לי כך וכך ילדים וכך וכך מטלות אבל עומס, הבנתי פתאום, הוא בכלל לא תחושה אובייקטיבית כפי שחשבתי עד היום. בכלל לא.
כל כך הזדהיתי עם האמונה שאני אדם מאד מאד עמוס ששכחתי שיש עוד אופציה.

צילום: מיכל באומן, יוגה מדיטטיבית

כשהתמקדתי על התחושה הזו של העומס, הבנתי שהוא נותן לי משמעות, הוא הדרך בה אני מספרת את עצמי לעולם, אבל כשאני שמה לב אליו כתחושה בתוכי הוא מתכווץ קצת ואז אפשר לראות שיש שם עוד משהו ואיזה יופי: מתחת לעומס מסתתר משהו חדש.

פתאום יכולתי לראות חלק עדין מאד בתוכי חלק, שהעומס הסתיר עד עכשיו וברגע שיכולתי לראות אותו העומס איבד את המשמעות הדרמטית שלו והפך למשהו שעד עכשיו שמר עלי. באותו רגע יכולתי לשים לב לשניהם במקביל: לחלק שחש עומס ולעוד משהו שמתחיל לנבוט מתחתיו.

נשמתי עמוק. איזו הקלה.

נשמתי שוב,
ואז הבנתי משהו נוסף שהגוף הזכיר לי: כשאני חווה שתחושה של עומס, יעזור לי לנשום עמוק ולנשוף לאט החוצה. פרופורציה בזכות נשימה. זה טוב.

מאז אני עדיין עסוקה מאד אבל העומס הפך לעוד תחושה שאני חווה. לצידו פורח לו פוטנציאל פנימי חדש. כשהוא ירגיש ממש בטוח להיות, אספר למה הוא צמח. בינתיים אני נושפת ונושמת בכל פעם שנדמה לי שמד הלחץ עולה ומתברר שזה עוזר מאד. מודעות זה קטע מעניין.

[קטי קמחי כותבת על סקס ותקשורת זוגית, מוסמכת לליווי תהליכי התמקדות מטעם המכון הבינ"ל להתמקדות, מלמדת קורס התמקדות בכרכור ובת"א.נשואה ואמא לשלושה. לאתר של קטי. צילום: מיכל באומן, יוגה מדיטטיבית]

הראה עוד

7 thoughts on “עומס יולי אוגוסט”

  1. קט אהובית. מזדהה עם כל מלה. כשהייתי בפינלנד לפני כמה חודשים חשבתי לגלות אנשים מרווחים, אין להם בעיה של כסף כל כך . והופתעתי לגלות את אותו העומס – אצלהם זה מתורץ כמחסור של זמן. ואני חושבת על הטיים-ספיד שאנחנו חווים ואיך זה מגביר עוד את תחושת העומס. יאללה לנשום אוויר. וגם הצילום הזה נהדר.

כתיבת תגובה

Close