השימושון

עידן חדש – אשה חדשה

מאת: לירון קסטר

קראתי לפני כמה שבועות את "מסר האנשים האמיתיים" של מרלו מורגאן (הוצאת אופוס). הסופרת, אמריקאית לבנה רגילה מהמעמד הבינוני לפי התמונה שעל הכריכה, חוותה שיעור טוטאלי; כזה שהנשמה שלי כמהה לקבל, רק יותר בעדינות.
המורים שלה היו שבט קטן מהעם האבוריג'יני, שבחר במורגאן לשאת את המסר שלהם, לאחר שהם יעזבו את העולם הזה; הם החליטו שלא להביא עוד ילדים לעולם, כי הקיום שלהם במדבר הפך כמעט בלתי אפשרי. בארבעה חודשים שהיא עברה איתם במדבר האוסטרלי, היא התוודעה לתרבותם העתיקה וחוותה את אחד השיעורים המדהימים, שגם אנחנו יכולים לחוות: להנהיג. הדרך היחידה לעבור מבחן היא להיבחן, אחרת הוא יחזור שוב ושוב ושוב; ויגזול מאיתנו יותר אנרגיה מאשר אם נקפוץ למים. האנשים האמיתיים אומרים ש"זה בסדר גמור ללכת במשך זמן-מה בסוף הקבוצה, וזה מקובל להעביר חלק מהזמן באמצע הקבוצה. אבל בסופו של דבר כל אחד חייב להנהיג". מורגאן הובילה את הקבוצה במשך שלושה ימים במדבר הלוהט מבלי למצוא מקור מים. המוות ריחף מעליהם, אבל בני השבט לא סייעו לה, רק ליוו אותה בשיעור שלה, מחייכים ובוטחים. בסוף, היא הגיעה לבריכה רדודה מלאה מי גשם שהצילה אותם.

התבוננות, יצירתיות, עוצמה
צילום: אילת אילון

המסר שמשאירים האנשים האמיתיים הוא המדויק והקולע מכל שהכרתי עד כה. גם ספרים אחרים – מעגל האבנים, המסע ומבשרי השחר (מסרים מהפליאדות) – הרטיטו אותי והדהדו זמן רב אחרי שקראתי בהם, אבל לראשונה, לא נזקקתי למרקר או קיפולים בשולי הדף. רק מקריאה כבר זז בתוכי משהו, כבר הפכתי למשהו אחר. העובדה שקראתי אותו כאן, בפרדס חנה, המקום שבו אני בוחרת לגור ולחיות מתוך חיבור עמוק למהות שיש כאן, קושרת את החוויה שלי לתובנה נוספת: ההנהגה האמיתית קיימת בנו, כל שצריך הוא להביט.

מאז שהגעתי לפרדס חנה לפני פחות משנתיים, כתבתי על נשים שפגשתי כאן. בכל אחת מצאתי זווית חדשה, לסיפור שעוד לא גמרתי לקרוא. גם היום אני רואה אותן בכל מקום סביבי. (בשיקשוק), בגן, במושבה, בים. נשים שגרות במקום הכי ניו-אייג'י בארץ, נשים שמגלמות לדעתי את מהות העידן החדש בדרך התנהלותן ובדרך הנהגתן. כמו שפרדס חנה מקדימה את זמנה מבחינת אקולוגיה, חזרה לטבע וחינוך אלטרנטיבי, מכאן ודאי תופץ בשורת ההנהגה החדשה של האשה החדשה ליתר המקומות.
כי פרדס חנה הוא מקום שמונע על-ידי נשים. מי שחי פה יודע שיש פה משהו אחר, אולי זו האנרגיה הנשית של אהבה, התבוננות, עוצמה, שיתוף פעולה ויצירתיות, השורה פה. נשים מניעות את גלגלי רוב העשיה התרבותית פה; נשים צעירות, נשים מבוגרות; כאלה שהגיעו לא מזמן או כאלה שגדלו כאן.
תפתחו את מושבה חופשית בערך נשים ותראו לבד.

לכבוד יום האשה החל מחר, החלטתי לצייר קווים לדמותה של האשה החדשה כפי שאני חווה אותה במקרה הבוחן המקומי. האשה החדשה מביאה מנהיגות מעצם היותה, מעצם פעילותה במרחב הטבעי שלה. כשמרלו מורגאן תהתה לקראת סוף מסעה, איך תעביר ביעילות את הידע החשוב שצברה לעולם המערבי, היא הבינה שעליה פשוט להמשיך להיות מי שהיא. היא לא חייבת לעשות דבר. גם כאן. המנהיגות האמיתיות עושות גלים ללא כוונה מפורשת, ללא מאמץ. הן לא קוראות לעצמן מורות רוחניות ולא גובות כסף עבור השיעורים שהן מעבירות למי שמבקשת ללמוד מהן. הן השכנה, הגננת, או הילדה המתבגרת שיורדת עכשיו מההסעה.
יש להן כמה מאפיינים, שאפשר להגמיש אותם לכאן או לכאן.

האשה החדשה היא בעלת נוכחות. משהו אנרגטי, חוצה קודים חברתיים ולא תלוי בצורת לבוש או סטיילינג. זה משהו בהליכה שלה, בזקיפות הקומה (ולא רק מהיוגה) בנינוחות שהיא שרויה בה, שגורם לכך ששמים לב כשהיא נכנסת לחדר.
כשושמעים אותה נדמה שהיא חיה את ההווה בהכרת תודה. היא מבינה את העבר בכמה שפחות ייסורי מצפון ומקבלת את העתיד במינימום דאגה. הלא נודע מסקרן אותה אבל היא לא נוטה לנהור אחריו. יש לה מספיק ענין בפרטים הקטנים של חייה כרגע. היא מקשיבה לאינטואיציות שלה ומכירה בקשר גוף-נפש-טבע-אנרגיה, והיא יכולה לתאר את זה במשפט כמו "אני באנרגיות נמוכות, היה פול מון חזק והרמדי מההומיאופתית עוד לא נכנס לפעולה".
כשהיא מישירה אלייך מבט, את רואה את העושר הפנימי שלה ומה שעולה בך הוא לא קנאה טבעית אלא רגש גבוה של הבשלה והבנה של דברים בתוכך. אם את יושבת מולה במעגל נשים את מרגישה מבורכת בעסיס החיים שזורם ממנה ואת אוהבת את עצמך דרכה, ודרכך.

השיחות איתה הן ההיפך מפטפוט. האשה החדשה ממעטת בדיבורים ושותקת כשאין לה מה לומר, או כשהיא שוקעת בהרהורים. אין בה מבוכה או חוסר נוחות, יש ראיה של מה נכון וזרימה עם מה שנכון.
בכל מה שקשור במבנה משפחתי, היא הולכת אחרי הלב ולא חוששת להגדיר דברים מחדש. היא בוחרת את בן הזוג שלה באהבה וכבוד ומתוך הסכמה, גם אם ההסכמה היא שלא להסכים. מאידך, היא לא חוששת להיות לבד, או להתעמת עם מצבי משבר. היא מדברת על החוויות והתובנות שלה בפתיחות גם בנושאים שנחשבים טאבו (הריונות או היעדרם, חיפוש זוגיות או סתם קשיי יומיום). היא מעדיפה ללדת בבית (בחדר, מעל וילון אמבטיה, או בתוך בריכה מתנפחת) אבל יכולה להיות שלמה עם החלטה ללדת בבית יולדות. והיא רואה בתהליך הלידה אירוע מכונן שעדיף שיהיה טבעי וללא מעורבות תרופתית ורפואית.
בנשמתה היא יודעת שללדת ילדים זה קל לעומת לגדל אותם, ועל כן היא עובדת על עצמה, על הזוגיות וכמובן, עם הילדים (בחינוך ביתי או לא). היא מציבה להם גבולות אבל בתוכם משאירה חופש, חוזרת להיות ילדה עם הילדים שלה. היא אוהבת לישון יחד איתם במיטה – לינה משותפת, כל החדר מזרונים – גם כשהם כבר בגן; בהתחלה בגלל ההנקה ואחר-כך בגלל שהחדר-ספֵּר כבר הפך לחדר עבודה. היא עובדת מהבית.

הסממן הכי מדויק ונחשב מבחינתי הוא לאן פונה האגו שלה. במשך השנים ראיתי בעצמי ובאחרים את הנטיה (הטבעית?) לאמץ עודף ביטחון עצמי כדי לחפות על חוסר ביטחון. אבל האשה החדשה לא עושה לעצמה חיים קלים. האגו שלה מופנה פנימה. היא יודעת בדיוק מה היא שווה אבל הענווה שלה עולה על כל זה. היא שומרת על טוהר כלפי עצמה ומחויבת לדיוק ואמת בכל רבדי יישותה.

לכך כיוונו את האימרה שהדברים הכי יקרים בעולם לא עולים כסף. צריך רק להביט ימינה או שמאלה ולמצוא את האשה החדשה המנהיגה, שתעורר את המסר.

הראה עוד

5 thoughts on “עידן חדש – אשה חדשה”

  1. מברכת את הכותבת, שללא ספק נשיותה מדברת בה.
    באחד מספריי כתבתי שנשיותי ואלוהיי שניי יצריי..
    אישה היא פאר היצירה, הכל בה… ומי שילמד לבוא בשעריה יתכן שגן העדן יתגלה לפניו.
    בעיקר בדורנו דור ההסתרה כפי שאני מכנה , לאישה תפקיד ראשי.
    האישה מורה היא מלמדת חיים , מולידה חיים, מאפשרת… אחד מתפקידי המפתח בדורנו.
    מעטי מעט הם האנשים שמחפשים לאפשר לאחרים כמהות חיים. מכיוון שאישה יודעת ללדת היא יודעת את הדרך משם לכאן בדרך הטבע.
    אנחנו בפתח גילוי העולם העליון, הגילוי העליון דורש חיבור לפתח תחתון אישה …
    הייתי שמחה לקחת חלק בהתפתחות זו ולהיות במקומי האחד לו נולדתי .
    כמה יופי יש במקום נטול המאמץ , להיות מי שאני יודעת, בלי הסברים ובלי מתח. תם החיפוש החל הגילוי.
    ברוכה תהיי, אשמח להכירך…
    רות קדם.
    054-7629779

כתיבת תגובה

Close