כתיבה פרטית

על ילדים ולמידה

אתמול הוא חוזר בערב בדילוג עליז, ניצוץ בעיניים והפתעה מתחת לחולצה.
מתנה לאמא! הוא תפר לבד: תיק קטון,
ובתוך התיק:
נרתיק לעפרונות,
ארנק עם שני תיקתקים גדולים,
ובתוך הארנק שני כיסים,
ובתוך כל כיס עוד כיס, בגודל של בול.
תפר הכל לבד לבד במכונת אוברלוק (!)
בבושקה שובבה ושימושית שאני מתעלפת.

אנחנו מרוקנים את הארנק הקיים ומעבירים אותו דירה לארנק החדש.
בודקים מה נכנס בכל תא (3 עפרונות, 4 שקלים) והיום אני משוויצה בו בכל אשר אפנה.

***

בצהריים באוטו אנחנו מדברים על התכנית שלו לבית הילדים המושלם:

[מקרא:  מרחב עגול ובתוכו: חדר אמנות, חדר טכנולוגיה, חדר אוכל, מגדל הפיקוח, חדר רכבות הרים, חדר היום הולדת, חדר כלי רכב, וחצר]

"זה רעיון יפה הבית ספר הזה שציירת. אני חושבת להביא אותו היום לאספת הורים בבית ספר. יש אספה על למידה".
"אבל זה לא בית ספר, זה בית ילדים. אין שם מבוגרים" הוא מתקן אותי.
"מה, שום מבוגר? כלום?"
"לא. רק ילדים – עד נוער"
"עד איזה גיל?"
"עד איזה גיל זה נוער?"
אני נזכרת ששאלתי את השאלה הזו את גולן ג'ורנו, שהוא מדריך קליני בעמותת עלם, והוא אמר שנוער מוגדר מגיל 13 עד 30.
"לא, לא, נוער. עד נגיד י"ב" ינאי מדגיש.
"מה, לא כדאי להביא כמה מבוגרים? למשל לחדר טכנולוגיה, מישהו עם ניסיון"
"לא. הילדים הגדולים ילמדו את הקטנים"
"ומה עם הניהול של זה? כסף, ניקיון.."
"בחדר אוכל נעשה תבשילים ונמכור אותם"
"אהה"

שקט באוטו.

"אבל צריך לחשוב גם על המבוגרים, מה הם יעשו?" אני פונה אל ליבו.
נגיד המגדל פיקוח – אמרת שזה כדי לפקח על תנועה של מטוסים שיביאו ילדים מכלמיני ארצות. צריך ניסיון בשביל להפעיל מגדל פיקוח.. וגם בשביל להטיס מטוס.."
"הטייס יביא את הילדים ויעוף.. במטוס שלו"

רק בכיכר של קיבוץ משמרות הוא מסכים שיהיו שניים שלושה מבוגרים בכל מרכז. אבל שיהיו נחמדים.
הגענו לאוסף.

***
אז איפה מוצאים חלוק מעבדה לבן בשביל תחפושת?
כמובן, אלא מה, באוסף.
חלוק אתא אורגינל מכותנה ואפילו בגודל המתאים (!), 10 ש"ח.
אנחנו אוספים עוד כמה פריטים: סט מחטים, כפתור למכנסיים הכחולים, מפית קרושה עגולה לשולחן בסלון, כמה תיקתקים קטנים – עוד לא יודעת למה בדיוק אבל יש לי תחושה שבקרוב יהיה להם שימוש.
האוסף מקום מצויין. יש שם פשוט הכל! משרוך נעל עד ספה לסלון דרך מכשיר לחיזוק שרירי הבטן, מכונת תפירה ידנית ו..הרבה יותר מכל חנות יד שניה. איזה מזל יש לנו שזה כל כך ליד הבית!!

בדרך החוצה ינאי מתעקש על מסרגה אחת. לסרוג בשתי מסרגות הוא כבר יודע. האחת שקיימת כרגע באוסף דקיקה מידי, כבר בדקנו, אבל לפני שאנחנו יוצאים הוא בכל זאת רוצה אותה. כמה זה עולה?
"לילדים שנולדו בתאריך 9.2 יש מבצע בימי חמישי אחה"צ בחודש מרץ: מסרגה חינם" רענן שולף.

***

אחר הצהריים ג'ודו.
חזרו מהג'ודו.
חברים מגיל שנתיים.
לערן יש כובע יפהפה, עם פונפון.
איזה כובע מקסים מי סרג לך?
אני!
מה אתה אומר!

ובבית –
ינאי (מהדמוקרטי) מקבל מערן (תלמיד בחינוך וולדורף) שיעור סריגה במסרגה אחת.
ערן מהמם. אני בשוק מהסבלנות ומהבהירות של ההסבר.
הוא משתמש בשפה נעימה ותומכת,
לא מתייאש מהריצודים, מהבדיחות,
נושם.
מנסה מעוד זוית. שומר על קול רך ועל לב פתוח.

חוט מתוח לא תיגע בו הרוח –
הוא מניח עוגן מילולי למעשה הסריגה.
מה??
לאמשנה זה שיר כזה, חוט מתוח זה על האצבע,
הנה כלבלב מוצא את העצם,
תמיד תזכור – לתפוס, למשוך, לסובב ולהחזיר. הבנת?
תמיד תזכור – קודם ככה, תעשה ככה,
תראה אתה יכול אפילו גם ככה, ואפילו ככה, ולאט לאט תעלה ככה.
יופי! אה.. זה לא יעבוד, הנה הנה הנה הנה,
אל תתאמץ יותר מידי, פשוט – ככה ככה וככה.
ר-גע!
1, 2, 3, הבנת? ה-נ-ה! עכשיו תעשה עין אחת – קוראים לזה עין – תעשה אחד בלי שאני אגיד לך כלום.
רגע, אני אתחיל? תשתדל לקחת את כל החוט.

"מתי שאתה סורג?" ערן אומר "זה מה זה עושה כיף שאתה לובש את הכובע שסרגת.. אם חושבים על זה.."

חצי שעה הם יושבים או פחות, שבסופה ינאי יודע לסרוג במסרגה אחת.
למידה זה דבר מרתק.
גלים קצרים, ממוקדים.
זה לא למלא חוברות, אין כאן ציונים, התהליך לא תמיד ברור ולא ממש מובנה, אבל מבט לאחור חושף למידה עקבית.
באחריותנו המבוגרים להיות קשובים,
לעזור איפה שמתבקש ובעיקר – לא להפריע.

תגיות
הראה עוד

14 thoughts on “על ילדים ולמידה”

  1. אוי רוניתה ,כל הקסם הזה ואח"כ לשבת בכיתה ולהתייבש..
    זה חלום מקום רב גילאי (באמתצ ,לא כמו אצלנו בדמוקרטי בכאילו) ילדים מלמדים ילדים ,היתה על זה סידרה ב ביביסי
    ילדים נשארים לבד ,
    המסקנות היו מענינות רוב ההורים הבינו שצריך לשחרר קצת את הילדים לתת להם עצמאות ולהיות רגועים ,הם יעשו את הבחירה הנכונה.
    החלום הדמוקרטי ושברו….

  2. מי שלא ראה את הגאווה בעיניה של ברונית המשוויצה בשיא הקור בבבושקה הכלכלית שינאי תפר באוברלוק (!) של אבא- לא ראה שמחת אם מימיו.

    מדליק צלחת הפסח שהפכה לבית ילדים. ואגב, אני לא ממש בטוח שצריך שם מבוגרים אולי יאנוש קורצ'אק ושותפתו לניהול בית היתומים סטפה וילצ'ינסקה.

    ועדיין מודה ואתוודה: קצת קשה לי עם בנים סורגים (טוב, נתניה )ויחד עם זאת ללבוש כובע עם פונפון שאתה סרגת במו ידיך (מסרגה אחת או שתיים, לכעולם לא אבין את ההבדל), זה בהחלט יכול להיות הכי נעים שבעולם.

    והנה ביום חמישי האחרון התחשקו לי אזני המן של פעם. אז טינפתי את כל המטבח (וגם ניקיתי) ויצאו מ-ע-ו-ל-י-ם. כך על פי ה' הידועה כדקדקנית ומחמירה בענייני עוגות ובכלל, שלא יבוא מישהו ויגיד שהנחתום (איזו מילה) מעיד על עיסתו הפריכה במקרה הזה.

כתיבת תגובה

Close