בעלי מקצועזוגיות ומשפחהטיפוליםנשים

על מסעות תעסוקתיים בדרך אל האושר…

[מאת: נילי תלמי-פז]

מקרה משעשע שקרה בתור לקופה בסופרמרקט השכונתי, לפני מספר שנים, מתאים לפתוח את המאמר הזה. תחת הרושם של שיחת טלפון שקבלתי מהמורה למתמטיקה, התחלתי לשאת בפני בתי הצעירה את המונולוג המוכן שלי (שנבנה ועוצב במהלך שנים של הורות לשני ילדים גדולים יותר) שעניינו העתיד העגום הצפוי לה לנוכח רשלנותה בכל מה שקשור ללימודיה בית הספר. בשיא המונולוג, מלווה בפאתוס המתאים, מופיע המשפט – "מה את רוצה שיצא ממך בסוף? קופאית בסופר? (סליחה לכל הקופאיות אבל הקטע הזה משתנה בדרך כלל בהתאם לנסיבות…)" !!! ואז, לגמרי במפתיע הסתיים הנאום במשפט חדש – "תראי מה יצא מאימא שלך – שבע שנים באוניברסיטה, תואר שני בתקשורת ו- מזכירה במשרד קטן של עורכת דין"…

הקליניקה

זה היה, כאמור, מזמן. כיום – בקליניקה החדשה והמקסימה שלי במרכז העצבים של פרדס-חנה, ממש מעל ה-סופר פארם, אני יושבת וכותבת את קורותיי בשטח התעסוקה כדי לעודד ולחזק את מי מקוראי שיפגוש במאמר הזה ברגע של התלבטות.

השנים עד גיל 35 היו שנים של בניית משפחה וקריירה. בשנים הללו סיימתי לימודי תואר שני בתקשורת המונים באוניברסיטה העברית, נישאתי, ילדתי שלושה ילדים, החלפתי מקומות מגורים (מהעיר למושב שיתופי, לקיבוץ ול-כרכור) והתקדמתי בבניית הקריירה שלי. אחרי כחמש שנים בתחומי הפרסום ויחסי ציבור מצאתי את עצמי בתחום של תכנון ערים. במשך שנתיים ניהלתי את מחלקת התכנון של רשות הגנים הלאומים ומיד אחר כך, בשיא הקריירה שלי, הקמתי בעיריית כפר סבא יחידה חדשה – היחידה לתכנון אסטרטגי ומידע. הייתי יועצת של ראש העיר וכפופה ישירות אליו. בהיררכיה המוניציפאלית ברמה של מנהלת אגף עם משכורת שמנה, בהתאם. לכאורה, החיים היו דבש אבל אני הייתי מותשת. משהו כמו הניתוח הצליח אבל החולה במצב של כמעט מת.

למצבי היו מספר סיבות:
הראשונה, החיים היו טירוף מוחלט. שש בבוקר יציאה מהבית כדי להגיע למרכז לפני הפקקים וחזרה הביתה לפחות פעמיים בשבוע בשעת לילה. בבית הייתה או-פר ואני ניהלתי את העניינים בשלט רחוק. הבית היה מתוקתק, האו-פר נערה נפלאה וחמה והעייפות שלי הלכה וגדלה. לאו דווקא העייפות הפיסית. הייתי מלאה תחושות אשמה. בעיקר כלפי הילדים, שבגיל 5, 3 ו-שנה גדלים כמעט ללא נוכחות פיסית של אימא, וכלפי הבעל שלי שמקבל מעט אישה וגם אז עייפה, מתוסכלת ודי נרגנת…

השנייה, בארגונים הגדולים בהם עבדתי התרחשו רוב החיים מתחת לפני השטח. הם היו שונים בתכלית השינוי מ"מה שגלוי לעין" ופעלו לפי קודים שלא למדתי מעולם ולא ידעתי לזהות ובטח לא להשתלב בהם. הדבר היחיד שהבנתי הוא ש "אמת, היגיון ושכל ישר – החוצה" ואילו "תככים, שיקולי יוקרה וכוח – פנימה". נוכחתי לדעת שכמעט ולא משנה עד כמה אני טובה ומקצועית בתחומי – אם אינני שוחה באגם התת קרקעי ההוא סופי לטבוע על האדמה היבשה שמעל. שינוי ארגוני סיפק לי הזדמנות טובה לסגור את היחידה ולסיים את עבודתי בעירייה.

השלישית, התחלתי לעסוק בעצמי, בעולם הפנימי שלי. למדתי להתבונן ולהקשיב פנימה ולראות – "מה מהותי עבורי", מתי אני קשובה ופועלת בהתאם לרצון ולכוונות שלי ואיפה אני "משלמת מיסים". חבר יקר, בעצמו מטפל רציני ונפלא, הציג לי את המונח "מה שאקולוגי לנשמה שלך". לאט לאט, אך בנחישות ללא פשרות התחלתי לתקן. לפעול לפי "מה שנכון וטוב לי" ולא לפי "מה שנכון וטוב לכל האחרים (הורים, אחים, חברים, בעל, החנווני במכולת השכונתית, השכנים, העובדים תחתי, העובדים מעלי, הילדים שלי, הקולות המוכיחים בתוך הראש שלי ועוד…)". ברוח ההגדה של פסח – כולם באים עלינו לכלותנו. רק שפה – הקדוש ברוך הוא לא יצילנו מידם, עלינו מוטלת החובה הזו. זו יציאת מצרים שלנו. החופש להיות אנחנו.

קבלתי החלטה אסטרטגית – לא עוד ארגונים גדולים, לא עוד קריירה. החלטתי לחפש עבודה שתאפשר השתכרות סבירה, בתפקיד רגוע יותר שיש בו הרבה מגע עם אנשים, שיש שעה ברורה שבה מסתיים יום העבודה ושתאפשר לי זמן פנוי לאהבות אחרות שלי – כתיבה, חברים, טיולים רגליים בשעת בוקר מוקדמת, אחר צהריים בבית עם הילדים ובעיקר – תותיר בי כוחות להמשיך ולחקור בעולמות הפנימיים- מה באמת אקולוגי לנשמה שלי.

בשלוש עשרה השנים הבאות החלפתי חמישה מקומות עבודה. ממוצע של כשנתיים בכל מקום. הייתי מזכירת ישוב, מנהלת קבלה במועדון כושר מקומי, מנהלת משרד וקשרי לקוחות בחברה קיבוצית באזור, מנהלת משרד במשרד עורכי דין ומנהלת משרד בחברה קטנה בפארק התעשייה בקיסריה. די בתחילת התקופה הזו נפרדתי מבעלי זה 16 שנים ועברתי לחיות בבית אחר עם שלושת ילדי. ככה זה כשאתה נהיה אקולוגי לנשמה שלך – יש מחירים. המשכורת שלי, שמאז הירידה מנושא הקריירה הייתה סבירה לגמרי כמשכורת שנייה למשכורת של מנכ"ל נהייתה ההכנסה העיקרית שלי. מצאתי את עצמי נלחמת על הישרדות, בירידה חדה ברמת החיים ובעיקר, במתח קבוע בנושא הכלכלה של הבית. אבל, היה לי זמן לכתיבה, לטיולי בוקר ובעיקר – להעמקת הקשר ביני לבין עצמי. נכנסתי לתוך מחילות הנפש שלי, ירדתי למרתפים, דחפתי דלתות כבדות וסרבניות כדי לפגוש, להכיר, להתגושש ולחבק כמה מהשדים הפנימיים שלי…

הרגעים הטובים שלי במקומות העבודה המתחלפים היו המפגשים האנושיים. בכל מקום כזה אספתי לי ידידים קרובים, אפילו כמה חברי נפש. בכל מקום כזה התחלתי להשתעמם עד מאוד אחרי כשנה. ללכת לעבודה בבוקר היה סוג של מאבק שנהיה קשה יותר ויותר לאור ההרגל שהחל כבר להתבסס באותן שנים – ההרגל להיות נאמנה לעצמי. הפחד עדיין ניצח. אני חייבת להתפרנס ב"בטחון". המשכתי ללכת לעבודה יום אחרי יום אך התחלתי לחפש את השינוי. התחברתי לעולם השיווק הרשתי. למרות הפחדים הכלכליים השקעתי כ 40 אלף שקלים וים של זמן בשנים הללו בחברות שיווק רשתי שונות. סיפורי ההצלחה של אנשים בשיווק הרשתי פיתו אותי. רעיון השיווק הרשתי הוא גאוני, המוצרים אותם רכשתי משמשים אותי עד היום, הכרתי אנשים נפלאים והבנתי – החלום שלי לחיים של משמעות שיניבו חופש כלכלי לא יתגשם בדרך הזו. עדיין התפרנסתי בקושי, חייתי במתח כלכלי, השתעממתי במקום העבודה וכך זה עמד להימשך עוד ועוד…

"אתה לא יכול לגלות ארצות חדשות אם אינך מוכן לנתק קשר עין עם חוף המבטחים" אומר משפט חכם שאני מאוד אוהבת ושתלוי אצלי על קיר חדר המחשב בבית. בשלב מסוים העזתי. התפטרתי ממקום עבודתי האחרון בהחלטה נחושה שזהו המקום האחרון שבו אני "דופקת שעון", ויצאתי לדרך.

יצאתי לדרך בתחושה של עוצמה וזקיפות קומה. כלי המסע שברשותי הם: אהבה, פתיחות, בגרות, ידע, תמיכה של בן זוגי האהוב… שכרתי דירה מקסימה שתשמש אותי כקליניקה והחלטתי לצאת לעולם עם כל מה שיש בי ועם חזון אישי של הרחבת מעגלי הרמוניה ואהבה בסביבתי ובכל מקום ושיפור חייהם של אנשים בכל הכלים ובכל הניסיון שצברתי בתהליכי השינוי האישיים שלי.

שוב נתתי ללב להוביל אותי למקומות של הלב, למפגשים אנושיים שיש בהם אמת, לחלוק עם אחי ואחיותיי בני האדם את רגעי בדידותם, געגועיהם, כאביהם, פחדיהם, לפגוש את הילדים שבפנים ולחבק אותם, לחבר את הילדים עם הבוגרים, לאהוב, להקשיב עמוקות, לעזור להם לגלות את הכוח הפנימי, את שמחת החיים, את נפלאות החיים וכך להעצים עוד ועוד את כל אלה בתוכי.

נילי תלמי

כיום, אני נפגשת ומטפלת באנשים בגישת הפסיכולוגיה האלטרנטיבית – גישה טיפולית הוליסטית המשלבת בין הפיזי, הרגשי, המנטאלי והרוחני. לטיפולים אני מביאה את מי שאני ואת ארגז הכלים שצברתי במהלך השנים. נושאי הטיפול העיקריים עמם אני מתמודדת הם: דיכאון (מקורותיו, השפעותיו, שחרור מכעסים, פחדים, תחושת מימוש ומשמעות), מערכות יחסים (חיזוק היכולת להיות באינטימיות וביחסי אהבה בזוגיות, במשפחה, עם חברים), הפרעות אכילה (ליווי ותמיכה בתהליכים של ירידה במשקל) והתנהלות בחיי היום יום (יעילות, ארגון וסדר, ניהול תקציב, ניהול בית, ניהול זמן).

אני נרגשת מכל מפגש, מכל התמודדות, מכל פריצת דרך קטנה, מכל סימן לשינוי, מכל חיוך, סימן לאופטימיות, הזדקפות קומה. אני יוצאת מהמפגשים טעונת כוחות להזיז הרים. אני מאושרת.

נילי תלמי פז, פסיכולוגיה אלטרנטיבית, טל' 054-9734826 | אימייל >>

תגיות
הראה עוד

21 thoughts on “על מסעות תעסוקתיים בדרך אל האושר…”

  1. היפנוזה עצמית !!
    ערב טוב חברים
    לפני חודשים מספר הוסמכתי ע"י ד"ר יוסי קדמי (מי שהביא לארץ את ה- NLP ואת ה-היפנוקואצ'ינג), לאמן בשיטת ה- היפנוקואצ'ינג.
    היפנוקאוצ‘ינג היא שיטת אימון המאפשרת לחולל שינוי ברמות העמוקות של תת המודע. בעוד שאימון מסורתי מסייע לנו לכוון את הפעולות והמחשבות המודעות שלנו, הרי שעבודה באמצעות היפנוזה עצמית, יחד עם שימוש בתהליכי NLP, מאפשרים לנו לחולל שינוי באמצעות השפעה על תת המודע ולנוע במהירות להשגת המטרות שלנו.
    אני מציעה לכם בהתרגשות לבוא לאימון קצר ומשמעותי ביותר.

  2. היפנו-קואצ'ינג – השגת שינוי באמצעות היפנוזה עצמית…ערב טוב חברים
    בשבוע שעבר עברתי השתלמות מרתקת והוסמכתי ע"י ד"ר יוסי קדמי (מי שהביא לארץ את ה- NLP ואת ה-היפנוקואצ'ינג), לאמן בשיטת ה- היפנוקואצ'ינג.
    היפנוקאוצ‘ינג היא שיטת אימון המאפשרת לחולל שינוי ברמות העמוקות של תת המודע. בעוד שאימון מסורתי מסייע לנו לכוון את הפעולות והמחשבות המודעות שלנו, הרי שעבודה באמצעות היפנוזה עצמית, יחד עם שימוש בתהליכי NLP, מאפשרים לנו לחולל שינוי באמצעות השפעה על תת המודע.
    השילוב העוצמתי הזה מאפשר לנו לנוע במהירות להשגת המטרות שלנו.
    היפנוקאוצ‘ינג הופך את השינוי למהיר, פשוט וקל.
    אני מציעה לכם בהתרגשות לבוא לאימון קצר ומשמעותי ביותר.
    חיבוק ממני

  3. זמן אביב – מפגשי ערב לנשים 50+…לאור ההנאה הרבה מקבוצת החורף לנשים מתבגרות, אשר סיימה את מפגשיה
    ולפי בקשת מספר חברות בקבוצה, החלטתי לפתוח סדרת מפגשים נוספת.
    מזמינה נשים בוגרות לערבי שיח אינטימיים, באוירה ביתית נעימה.
    ניגע בהתחלות, בסיומים, בקמטים, ברגעים, בילדים, בנשיות… ניגע בשמחה, ניגע בכאב, ניגע בפחדים, ניגע באהבה, נקשיב, נספר…
    המעוניינות מוזמנות להתקשר אלי 054-9734826

  4. קבוצת חורף לנשים מתבגרות
    נשים יקרות, מזמינה אתכן להצטרף לקבוצה קטנה של נשים סביב גיל ה 50 שתיפגש אחת לשבוע, בשעות הערב. קבוצת חורף. גשם, תה חם תנור דולק, נר אחד אמיץ על השולחן ואנחנו. יחד ניגע בהתחלות, בסיומים, בקמטים, ברגעים, בילדים, בנשיות, ניגע בשמחה, ניגע בכאב, ניגע בפחדים, ניגע באהבה… נקשיב, נספר…
    נילי תלמי-פז, פסיכולוגיה אלטרנטיבית רוחנית 054-9734826 nilital@netvision.net.il

  5. כן לחיים – תרפיה בכאב.
    יותר ויותר מגיעים אלי לקליניקה אנשים שבחיים שלהם "הכל טוב" – משפחה, רכוש, עיסוק, בריאות וזועקים (בדרך כלל חרישית) – רע לי! אני מת מבפנים, לא נהנה, לא שמח… ואני לא מבין – למה?!
    אנחנו מתחילים מסע משותף. מסע לחיים שעובר דרך הכאב. תרפיה בכאב. כי כגודל היכולת שלנו להכיל כאב ולחיות איתו כך היכולת שלנו לחיות.

    תארו לכם מצב שבו תינוק שנפל כמה פעמים כשניסה לעמוד וללכת, מחליט שהליכה זה לא בשבילו וממשיך את חייו על הגחון… למזלנו – ללכת, אינו נתון בשאלה. זה בטבע הפיסי שלנו. לא משנה כמה ניפול ונקום, בסוף נדע ללכת. לצערנו – לא כך לגבי החיים. הטבע שלנו, הנפשי, הרוחני – הוא לחיות, להתפתח, לצמוח אך במקרה הזה – בניגוד להליכה, אנחנו מחליטים פעמים רבות שהסיפור הזה של לקום וליפול הוא לא בשבילנו…
    מרגע שאנחנו מתחילים לחיות אנחנו מתחילים ליפול. אנחנו חווים שוב ושוב כאב. מרגע הלידה הטראומתי לכולנו אנחנו במסע שהכאב הוא חלק בלתי נפרד ממנו. תחושת רעב שלא מסופקת בזמן, טוסיק בוער מהפרשות, כאב בטן, שיניים, אוזניים – מערערים את הביטחון ב"עולם הטוב" עוד לפני שאנחנו יודעים מהן בכלל מילים.
    אנחנו "נופלים" כשהעולם לא מתנהג בהתאמה מוחלטת לרצונותינו וצרכינו, וקמים. ככל שאנחנו גדלים ומתבגרים אנחנו פחות קמים.
    צחקתי ומישהו לגלג עלי – לא אצחק יותר בציבור.
    מישהו רוקד יפה ממני- לא ארקוד.
    מלך הכיתה בחר במלכת הכיתה – מלך הכיתה לעולם לא יהיה שלי.
    המורה למוסיקה העירה לי בכיתה – לא אשיר יותר.
    נער שבר את ליבי- לא אאמין בגברים.
    לא ניצחתי במשחק תופסת בשכונה – אני לא יודעת לרוץ.
    אימא מחבקת מאוד את אחותי הקטנה – אני לא ראויה לאהבה…

    ובאמת, יש משהו מטופש לגמרי בללכת שוב למקומות בהם נפלת בעבר. זה לחלוטין לא הגיוני!!! אלא שהחיים הם לא דבר הגיוני. גם אלוהים לא. גם לא האהבה…

    כך הולך ונוצר פרדוקס. מצד אחד אנו גדלים בשנים, הגוף שלנו צומח, היכולות שלנו גדלות והידע ואנחנו אפילו נהיים הורים ומאידך, אנו הולכים ומצטמצמים. הכאב מצמצם אותנו. מצמצם את חווית החיים שלנו. אנחנו מאבדים את הגמישות והספונטניות של לקום אחרי הנפילה. שלא כמו התינוק שמתעקש על ללכת – אנחנו מוותרים. ה"לא" הופך לגדול וחזק וה"כן" נחלש. החיים הולכים ונהיים עניין מעיק, חסר טעם, מעייף, תובעני ואפילו מיותר. מה הרעיון של החיים האלה בכלל?

    וכאן מגיע העניין הנפלא מכל – אפשרות הבחירה שלנו. לבחור בחיים. נכאב את כאבנו, נתבונן ונלמד מטעויות, נשנה ונתאים ונשתגע ונשתולל אבל דבר אחד הלוואי שלא נעשה – לא נוותר!!!
    נפלנו באהבה – נכאב, נלמד ונהיה פתוחים להתאהב שוב! נבגדנו – נאמין שוב!! נכשלנו – ננסה שוב!!
    ניטשה אמר "מה שלא הורג אותי מחשל אותי" ואני אומרת – מהו אומץ? אומץ הוא "כואב ופתוח" . אין ברירה אחרת. אחרת – זה למות בעודנו חיים…

    כשאנחנו לא נכנעים, כשאנחנו בוחרים בחיים, כשאנחנו קמים אחרי נפילה פצועים, זבי דם, מזיעים, כואבים למרות שאנחנו יודעים שהמכה הבאה תגיע – רק אז, לעזאזל, אנחנו חיים! אנחנו דולקים! תוססים! אנחנו זקופים, עקשנים, אנחנו יפים, צעירים, אנחנו חצופים ואנחנו לא ניתן לאף אחד ולשום דבר לכבות אותנו!! פעם אחרי פעם נבחר בחיים .

    "הַעִידתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ,
    הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (דב' ל:יט).

  6. מחפשים שותף למשא? למסע?
    מדריכה מלווה ושותפה למסעות חיים !!
    אלה השומעים בתוכם את ה"די" את ה"נמאס לי" את ה"אני לא רוצה להמשיך כך עוד", אלה שיש בהם האומץ להעמיד סימני שאלה, להיכנס פנימה, לעבור דרך הכאב ולפתוח מרחבים חדשים לעצמם.
    מזמינה אתכם למסע משותף אל עצמכם, אל החיים המאושרים שנועדתם לחיות.
    על גבי הספה הטובה הכתומה, בחדר אפלולי, מסתורי וקסום, נבדוק יחד – לאן ברצונכם להגיע? מה כדאי לכם לקחת איתכם, מה לא, נראה סרטים ותמונות של היעד, נחשוב- מה עוד דרוש לכם ? מה צריך לקנות? ממי צריך להיפרד?
    המסע כבר התחיל. יצאתם ואני ממש איתכם. נושאת עלי את הגישה למצפן הפנימי שלכם. אני מאחוריכם כדי לחזק ולתמוך, להבין, לנקות פצעים ולחבוש אותם עד שתישאר מהם צלקת בלבד, ללמד אתכם לטפל בעצמכם, למצוא את הדרך שלכם, לעלות עליה, ללכת בה בזקיפות קומה ובבטחון – עד שלא תצטרכו אותי עוד. אתם בבית.

  7. של מי החיים האלה לעזאזל!?אלה השומעים בתוכם את ה"די" את ה"נמאס לי" את ה"אני לא רוצה להמשיך כך עוד". אלה שיש בהם האומץ להעמיד סימני שאלה, להיכנס פנימה, לעבור דרך הכאב ולפתוח מרחבים חדשים לעצמם. אני מזמינה אתכם למסע משותף אל עצמכם, אל החיים המאושרים שנועדתם לחיות. המסע החשוב ביותר. פנימה!
    לגלות בקליניקה הקסומה שלי, על הספה דבר מופלא ומדהים מאין כמוהו – הביתה! אל עצמכם!

  8. "של מי החיים האלה לעזאזל?!!" זו הכותרת של קבוצת ערב לנשים שתפתח בסוף יוני. הקבוצה תעסוק בחיים, במוות, בחירות, בבדידות, במשמעות, באהבה. לא תיאורטית, לא בעבר, לא בעתיד אלא כאן ועכשיו בחיי היומיום!
    הקבוצה מיועדת לנשים אמיצות, בוגרות, חוקרות, מחפשות, סקרניות.
    אחת לשבוע בשעות הערב. משך כל פגישה יהיה שעה וחצי. מספר המשתתפות מוגבל כדי לשמור על אינטימיות ולאפשר נוכחות פעילה לכל משתתפת. ההשתתפות כרוכה בפגישה אישית מקדימה אתי, בקליניקה שלי בפרדס חנה. מוזמנות לפגישה! 054-9734826

  9. תודה לילי על המשוב ועל האיחולים.
    ליעלה – פסיכולוגיה אלטרנטיבית היא הפסיכולוגיה האלטרנטיבית היא גישה טיפולית הוליסטית המשלבת את הפיזי, הרגשי, המנטלי והרוחני. היא מכילה בתוכה את התפיסה הפסיכולוגית הקונבנציונלית אולם אינה כלואה בד` אמותיה.
    בבסיס הפסיכולוגיה האלטרנטיבית ההכרה ש"גיהינום וגן עדן הם במרחק בינינו לבין עצמנו !!" ובמילים אחרות – ככל שאדם יותר מודע לרצונותיו האמיתיים ויותר קשוב ומכבד אותם (את עצמו) בדרך החיים שלו – כך יהיה מאושר יותר בחייו. ולהפך.
    לרשות הפסיכולוגיה האלטרנטיבית כלים רבים ומגוונים להשגת מטרתה. למשל – יוגה למיזוג גוף נפש, מדיטציה לשיפור הרוגע, השלווה ולהשקטת מתחים וחרדות, תזונה טבעית לחיזוק מערכות החיסון והגוף בכלל, אימון אישי להשגת מטרות מוגדרות (קואצ'ינג) ועוד.
    אשמח לארח אותך אצלי בקליניקה לשיחה והסבר והיכרות…

כתיבת תגובה

Close