עכשיו זה רשמי: חינוך ערכי יהודי בפרדס-חנה.
במסגרת עמותת חן לחינוך ערכי יהודי מהשורש אנו מזמינים את מי שחינוך ילדיו מוצב כערך מהותי, להכיר את המסגרת שכבר פועלת מספר שנים בפרדס-חנה וסביבתה בהצלחה מרגשת ועכשיו סוף סוף עם גיבוי רשמי….
האפיקים במסגרת הינן:
גן לגילאי 3-4, גן לגילאי 4-6, בית ספר יסודי.
אתם מוזמנים לפגוש בית חינוך תורני ייחודי, העמל להיות הרחבה של הבית וגם של הלב, מקום בו יכול כל ילד להצטרף בהתלהבות לתהליך לימודי אמיתי ואשר כל השותפים לו באים אליו בשמחה לעבודת בוראם.
לקראת פתיחת שנת הלימודים התשע"ג נערוך אי"ה ערב היכרות עם בית חינוך חן, המשנה החינוכית, המחנכים והדמויות המובילות.
הערב יתקיים בע"ה ביום ג', ט' אייר התשע"ב (1.5.12) בשעה 20:30 בכיתות ח"ן במתחם בי"ס ישורון, רח' הבוטנים, פרדס חנה.
בתכנית:
ברכות הרב יעקב מרגלית
קבלת פנים אילנה סודרי, מנהלת בית הספר
על הרעיון החינוכי הרב אופיר אחימאיר, חבר צוות ההיגוי
התרשמות חוויתית בכיתות הלימוד אריאלה בן אמיתי, מייסדת הגישה החינוכית, וצוות המחנכים.
בואו בשלום
לפרטים ולהרשמה: אורן פז 054-8004939 ובמייל.
לינק למאמר שכתב הרב אופיר אחימאיר >
באתר עמותת מעיינות ר' חייא >
דף הבית בפייסבוק >
כתובת האתר – amutatchen.com
הורים מספרים:
למה בכיתי אז ולמה אני בוכה עכשיו?| מאת אורן פז
כמו רבים גם אני ספגתי חינוך שהתעלם מדרכי הייחודית הפנימית. בכיתי בפנים ובחוץ. נכון, הכוונות היו אולי טובות אבל הדרך, כמה שהיא יכולה לרמוס ברגל גסה את נפשו התמימה של הילד. טלטלות שאיתן אני עדיין מתמודד גם כיום.
מאז שנולד בני בכורי התפללתי שיזכה להיות מי שהוא באמת תוך דבקות באמת שקיימת בו בדיוק.
ואז היא הגיעה!
אריאלה בן אמיתי מייסדת הגישה החינוכית "חינוך יהודי מן השורש", אשר ייסדה את המערכת החינוכית של מעיינות רבי חייא בירושלים ובסביבה. גישה חינוכית זו מקרבת את האדם והילד למקור הקיום שלנו, לטבע הבריאה.
הגיע הזמן לחינוך מתוך אהבה אמיתית לילד והערכה כנה ומכבדת לשורש נשמתו היהודית והבוערת.
600 ימים כבר חלפו מאז פגש לראשונה בני רועי והתחבר אל המסגרת שעושה שילוב מושלם בין כבודו לחובתו, בין נפשו לגופו, בין הרוח והחומר. המציאות והדמיון מתחבקים בהתרגשות יומיומית. הבן שלי אוהב יותר מיום ליום ללמוד ולאהוב את עצמו, את העולם ואת דרכו ששנינו כל-כך נהנים לצעוד בה.
אני גאה בך כל-כך. השמחה הפשוטה וההשתוקקות אל מעגל החברים הכיתה. ריח האדמה שמלווה אותך והכישורים שאתה מגלה בעצמך יותר ויותר, מרחיבים את ליבי ומגלים לי כי זכינו במתנה כל כך נדירה בעידן של ייאוש המתפשט כמו בשדה קוצים בחברה יבשה שמתנתקת מ"האני" ומתמכרת ל"אח הגדול". בעידן שבו מגע האצבעות הוירטואלי מחליף את קפיצת הרגליים הספונטנית. אתמול היו אלו בני הנוער ומחר יצטרפו כבר ילדי הגן…
אתה, בני היקר מלמד אותי את מה שכל-כך היה חסר לי. את הסיבות שבעטתי, זרקתי, כעסתי ובעיקר כאבתי.
בית החינוך "חן" שבו אתה לומד מחנך גם אותי. החיוך האינסופי שאתה מביא משם, ההתרגשות שלך כילד שגדל עם הטבע שמסביבך ובעיקר הטבע שלך ושבך גורם לי להזיל דמעות אושר שהיו זרות לי שנים רבות כל-כך.
איך הם עושים את זה? באמונה ואהבה עצומה במה שיש רק בך. ובמילה אחת : ב 'חן'.
אז יש חינוך אלטרנטיבי יהודי והוא יוצא מהארון!
ב 1.5.12 בשעה 20:30 בדיוק זה מתחיל . אני אהיה שם בארוע חשיפת בית החינוך להורים נוספים באמצעות הדגמה חוויתית של הרוח, השיטה הלימודית והתוצרים של ילדי חן המופלאים .
אורן פז 054-8004939
Orenpaz123@gmail.com
—
בס״ד
״יש לי תור פנוי באחת ושלושים ביום שלישי״ אמרה פקידה במוקד לקביעת תורים כשביקשתי תור לבני הבכור בן עשר וחצי באחד מימי החורף.
כל מי שגר כאן באזור יודע שכשיש תור לד״ר זוהר לא משנה מתי, הולכים.
13:30 זו שעת הסיום בבית החינוך, כך שיהיה עליי להוציא אותו לפני כן על מנת להגיע לתור המיוחל, וכך היה. הגעתי בשעה 13:00 כדי שלא נאחר לתור, עליתי במדרגות לקומה השנייה, שם מתקיימים הלימודים לילדיי ד-ה. במבנה ישן אך משופץ בבית ספר ישורון, צעדתי במסדרון עד לכיתה המתאימה, כששמש חורפית חדרה מבעד לחלונות הזכוכית הגדולים ושפכה אור על הצמר הגולמי שצייר לי ציור יפה על הבד המתוח על הקיר. הישרתי מבט אל פינת הישיבה המזמינה שבסוף המסדרון ופניתי להכנס לכיתה, הדלת היתה פתוחה לרווחה ודממה שררה בכיתה, לרגע חשבתי כי אין אף אחד בכיתה אך הצצתי ונוכחתי שכולם שם, המראה היה מרגש מאד, ולכן אני מוצאת צורך לשתף את כולכם בחוויה –
בני וחבריו יושבים בכיתה כל אחד בשולחנו, עסוקים בעבודת מחברת, כל אחד בשלו, והמורה מולם. מבער מפיץ ריח על שולחנה, שקט, ריכוז של ממש, שלווה ורוגע. זה מה שהיה שם. עמדתי שם כמה דקות, אף אחד לא הבחין בי, הם היו עסוקים בשלהם.
אני לא יודעת מה הזיכרון שלכם מבית הספר, אבל שלי שונה מאד: שונה בגודל , במהומה, ברעש, ואפילו בריח (ריח קלמנטינות ושאר ריחות גוף). זו הסיבה שבני הבכור וגם השני קמים מדי בוקר והולכים לבית חינוך חן, כי שם אני יודעת שיתנו לילד שלי מענה למכלול הרבדים שבו, החל מהקומה העליונה של חיבור אמיתי לבוראו ועד לפרטים הכל כך משמעותיים לילדים שנוגעים בחושים שלהם ממש. אז לא הכל וורוד ולא תמיד זה פשוט להיות חלק ממשהו בהתהוות, אבל זה מרגיע לדעת שהאנשים שאליהם אתה מוסר את ילדיך הם כאלה שמכוונים לנקודה הטובה. ואולי בגלל זה לא הופתעתי היום כשהבן הקטן שלי בן השלוש (שפוקד את גן חן כל בוקר) לא נתפס מופתע בצפירה שנשמעה, וגם לא היה נבוך, פשוט נעמד ובשקט זימזם את פרק התהילים ששינן בגן.. אשריי מה טוב חלקי.
[אופירה, אמא של יונתן, תומר ונעם. (וגם יוצרת- ,סטודיו ספירלה)]
בהצלחה.
זהו בית חינוך מופלא ומרגש !! מומלץ מאד מאד מאד…