היום הבינלאומי למיגור העוני מצויין ב- 17/10, יום אחרי יום המזון העולמי, שמצויין ב 16/10.
שניהם משמשים הזדמנות להעלות את מודעות הציבור לנושאי רעב ועוני.
5,831 שקל – זהו השכר ברוטו שחצי מהשכירים במשק בישראל מביאים הביתה פחות ממנו בכל חודש.
4,468 שקל זהו השכר ברוטו שחצי מהעצמאים במשק בישראל מביאים הבייתה פחות ממנו בכל חודש.
(מתוך נתוני ביטוח לאומי שהופיעו בכתבה בכלכליסט)
לאט לאט זה מתחיל להופיע. הפער בין היש לאין. נוח להדחיק את הנתונים ולהסתדר איכשהו. עם או בלי תמיכה מההורים (שבעצמם עם פנסיה רעועה אם בכלל).
שלב ראשון ביציאה מהעוני – שינוי תודעתי מכריזה הכותרת בדה מרקר. כמנכ"ל "פעמונים", הכותב מציג בכתבה את חשיבות החינוך הפיננסי: "ועדיין, כדי להתמודד עם העוני, אנחנו מוכרחים לפרק את המושג עצמו. העוני אינו מתמצה בקו הכנסות מסוים אלא הוא מציאות מורכבת ורבת ממדים שיש להתמודד עם כלל רבדיה. אני מבקש לטעון כי עני הוא לא רק מי שחי" "מתחת לקו העוני – כלומר רק מי שהכנסותיו הכספיות נמוכות – אלא בעיקר מי שאינו יודע להתנהל נכון מבחינה כלכלית ופיננסית. חכמינו רמזו לדבר, כשהרחיבו את המושג "עני" באמירתם: "אין עני אלא בדעה"..
אוקיי אוקיי. זה נכון. ועדיין.. יש רעב. ורעב, כמו כאב, הוא משהו שאין לו סבלנות, הוא רוצה להיות מסופק. אולי האנושות תתפתח מאוד עד שכולנו נצרוך פראנה. אבל עד אז..
ארגון "לקט ישראל" מציין את יום המזון הבינלאומי בישראל בדגש על חשיפת כמויות המזון האדירות המושמדות במדינה שבה חיים למעלה מ- 1.8 מיליון אנשים שאינם זוכים לתזונה מספקת. בישראל 30-50 אחוז מהמזון המיוצר מושמד לפני שהוא מגיע לצרכן. המקור הגדול ביותר של בזבוז מזון מתקיים במגזר החקלאי – חקלאים ובתי אריזה משמידים יבול במטרה לחסוך בהוצאות או לשמר מחירי שוק. לקט ישראל הוא בנק המזון ורשת הצלת המזון הגדולים ביותר במדינה, המטרה העיקרית שלה היא למגר את בעיית חוסר הביטחון התזונתי באמצעות הצלה וחלוקה מחדש של עודפי מזון לטובת אוכלוסיית הנזקקים בישראל. היום, יום שישי 18.10.13 הם קיימו פרוייקט הצלה גדול אליו הוזמן הקהל הרחב, לציון יום המזון הבינלאומי. פרטים באתר הארגון http://www.leket.org.il
אם פיספסתם את ההזדמנות להשתתף במבצע הארצי הזה, עדיין יש מה לעשות. כאן בפרדס חנה. עופרה במבי שחר משתפת:
יש אנשים שאין להם אוכל.
אי אפשר לחיות בלי אוכל.
יש אנשים שמתים מרעב ומתופעות הלוואי של תזונה לא מספקת לאורך שנים.
בפרדס- חנה.
אני יודעת שאת כל זה אתם יודעים, רק מזכירה לכם, כי אנחנו שוכחים את זה במשך הזמן.
רב השיחות שלנו הן על "אין לי כח עכשיו להתחיל להכין להם בחום הזה- ואחר כך לברך את השיבול ורוחות השמים והכוסמין אורגני- מעדש מלא- מיבול מקומי- מסחר הוגן מתפנפן כזה כאילו" בזמן שיש לידינו אנשים שפשוט אין להם אוכל. בכלל.
כולנו חושבים שזה נורא שיש עדיין בעולמנו הנאור אנשים שאין להם אוכל.
כולנו גם אוהבים את הסביבה ואת האנשים שבה ורוצים שיהיה טוב.
בזמן האחרון שמעתי על כמה חבר'ה שאפילו ארזו את עצמם ונסעו לעזור לנזקקים בארצות ביבשות אחרות. אני מעריכה אותם מאד. האמת היא שאני עפתי על עצמי כשהבאתי שקיות בגדים לסודנים ואריטראים שעבדתי איתם, אבל כל הזמן אמרו לי: "עניי עירך קודמים" ואני מרב שעפתי רחוק לא הבנתי שיש פה כאלה בכלל. ואיך יכולתי לדעת? ראיתם מקבצי- נדבות בכיכר העיר? איך בכלל נראה איש עני? הילדה שלי חשבה פעם שמישהו שאנחנו מכירות עם חורים בג'ינס הוא עני וביקשה ממני לתת לו כסף : )
ומה אני- עשירה מאד? יש לי מה שאני צריכה, אבל תמיד היה נדמה לי בטעות שזה פחות מדי, עד שנחתו עלי יעל ויובל רוט המעולים האלו ונתנו לי הזדמנות לקבל פרופורציה לגבי מה שיש ומה שאין לי ואפילו תחושה שאפשר לעשות משהו שייטיב את המצב.
בימי שני אחרי העבודה אני נוסעת למקלט 60 של המועצה, מסיעה שני מתנדבים ושלושתינו לוקחים ממפעלים באיזור התעשיה מה שנשאר בחדר- האוכל של העובדים. אוכל טוב וטרי ומזין. מחייה. במקלט מחלקים אותו לאנשים שבאים לקחת אוכל כי אין להם. מחשבה: ומה הם עושים בשישי ושבת כשהמפעלים סגורים?
אז נתמזל מזלי לראות במסגרת החלוקה הזאת אנשים שבאים לקבל אוכל ומסתבר שהם נראים בדיוק כמו כל אחד במושבה. לגמרי: מכנסיים, חולצה, וחיוך שמח על הארוחה הבאה. יום אחד כל אחד מאיתנו יכול להגיע לשם.
עד לא מזמן הגיעו למקלט כמויות עצומות של אוכל ממחנה 80. מכיוון שהצבא צועד על קיבתו- היו מאות שניצלים שנזרקו (בטירונות בנות וקצת פחות בחודשים שהיו שם בנים), אם לא חולקו והמתנדבים היו שם כדי להציל אותם מפחי- האשפה שבבסיס ולהביא לאלה שצריכים בדיוק את זה. אין טבעונים, אין צמחונים, כל אוכל הוא טוב בעיני המקבלים. כרגע יש אוכל שמגיע ממפעל האוטובוסים "מרכבים" וממפעל שמיצר אריזות לתרופות וזהו. אנחנו צריכים עוד. אין לנו איך לקרר, לחמם או לאחסן- פשוט לוקחים ומחלקים. אם יש לכם קשר למפעל, מסעדה, חדר אוכל של קיבוץ או מקור לכמות רצינית של מנות באזור שאפשר לחלק- גם אתם יכולים לעזור. מאד.
טלפון של יובל רוט: 050-5281899
תודה רבה.
פעם ראשונה היום בבוקר ופעם שנייה עם מילים של "טעם"-..
צודקת בכל מילה, בעיקר ב- יום אחד כולנו עלולים להגיע לשם..
מפחיד וקרוב.