ערב יום השואה

[מיכל בר און]

אנשים יקרים,

השיר RUN יצא ממני ללא כל הכנה, ללא כל מחשבה מוקדמת, ללא כל ידיעה שהוא טמון בי.
ראיתי בחלון את תנועת הרוח בעלים ומשהו בגופי, בתַאי, נאסף, ונולד שיר.
כשהסתיים השיר, היה שקט, ולאחריו בכי עמוק.

סבא וסבתא עזבו את פולין ברגע האחרון, כשהנאצים כבר היו בלודז'.
הם הצליחו להגיע לרוסיה שם היו כל זמן המלחמה.
ברוסיה נולדה בתם הבכורה, שלא שרדה את הקור והרעב וניפטרה כשהייתה בת שנתיים.
כמה שנים אחר-כך נולד אבא.

כשהסתיימה המלחמה החלו במסע חזרה לפולין לגלות שלא נותר עבורם דבר.
הם המשיכו את מסעם לארץ, נעצרו ע"י הבריטים והופנו לקפריסין. בקפריסין נולד אחיו הצעיר של אבא.
לאחר חצי שנה הם הגיעו לארץ והתיישבו בקיבוץ שפיים.

והינה, סיכמתי בכמה שורות יום ועוד יום ועוד יום, רגעים של אימה, רגעים של פחד, רגעים של רעב. ובעל-כורחם, יום ועוד יום של אומץ לב, רגע ועוד רגע של בחירה בחיים.

אני מקדישה את השיר לסבי ולסבתי, ודרכם, לכל בני דורם.
דור שלם של אנשים שחיו ומתו את הבלתי נתפס.
דור שלם של אנשים שכנגד כל הסיכויים אפשרו לנו חיים חופשיים.

אני רוצה להודות,
לרמי יוסיפוב, שבנגיעה מעודנת בגיטרה מלווה את השיר בנתיביו, ובעיבוד מדוייק מספר את סיפורו. לגלעד אפרת, שבנגינת הקונטרה בס עוטף את השיר בחום וברכּות.
לטל גליק, שמצלם מאותו מקום ממנו אני שרה, ונותן לשיר מראה עיניים בהיר ונוקב. הצילומים כולם צולמו בארץ: בנחל השופט ובאזור השריפה בכרמל.

מי ייתן ויהיה בנו האומץ לבחור בחיים,
מי ייתן ותהיה בנו התעוזה לבטא את רוחנו החופשיה, ובכך, להבטיח חיים לדורות הבאים.

באהבה,

מיכל

**
[ביום חמישי הקרוב מיכל מופיעה באוסף]